צוות הבריאות בוועדת ספיבק: להשוות את ההשקעה בבריאות לממוצע OECD
חברי הצוות קובעים כי רק הגדלת חלקו של המימון הציבורי ב-10 מיליארד שקל בתוך כמה שנים תחזק את אופיה הציבורי של המערכת
על מדינת ישראל להגדיל בתוך כמה שנים את ההוצאה על בריאות ל-75% מסך ההוצאה הלאומית על בריאות, כך שתהיה דומה לממוצע OECD - זו ההמלצה המרכזית של צוות הבריאות בוועדת המומחים האלטרנטיבית לוועדת טרכטנברג, בראשות הפרופ' יוסי יונה ואביה ספיבק. המלצות צוות הבריאות, והמלצותיהם של צוותי החינוך והרווחה, יוצגו היום בכנס פתוח שייערך במכללה החברתית-כלכלית ביפו.
ההוצאה הלאומית על בריאות בישראל (ההוצאה של האזרחים והמדינה גם יחד על שירותי בריאות) מסתכמת כיום ב-62 מיליארד שקל. רק כ-62% מתוך ההוצאה ממומנים על ידי המדינה, שיעור הממקם את ישראל בתחתית הדירוג בהשוואה למדינות OECD מבחינת שיעור ההשקעה הציבורית שלה בבריאות. מתחתיה נמצאות רק הונגריה, פולין, אסטוניה, דרום קוריאה, מקסיקו וטורקיה.
לפי המלצת ועדת הבריאות בצוות יונה-ספיבק, העלאת ההוצאה על בריאות תביא להפחתת שיעור המימון הפרטי של שירותי הבריאות בישראל, שהוא כיום מהגבוהים בעולם המערבי. המשמעות הכספית של הגדלת ההוצאה הציבורית על בריאות ל-75% היא תוספת מימון ציבורי בסך 10 מיליארד שקל.
כיצד ימומן הסכום? הצוות, שעמו נמנים אנשי אקדמיה, נציגי ארגונים לזכויות אדם ובכירים לשעבר במשרד הבריאות, מצביע על כמה דרכים. בין היתר ממליצים המומחים להגדיל את מימון שירותי הבריאות דרך תקציב המדינה, ביטול תקרת מס הבריאות, העלאה מסוימת של המס וכן החזרת המס המקביל, שהוטל בעבר על מעסיקים במקביל למס הבריאות ובוטל במסגרת חוק ההסדרים ב-1997.
הצוות קובע כי תוספת התקציב צריכה לשמש לחיזוק אופייה הציבורי של מערכת הבריאות, לצמצום הפערים העמוקים בבריאות בין מרכז ופריפריה ולצמצום התלות בין בריאות להכנסה, צבע עור, שיוך לאומי או דתי או מקום מגורים. "מערכת הבריאות חייבת לשרת את כולם, מתוך תפישה הרואה בבריאות זכות בסיסית ולפיכך בשירותי הבריאות את אחד השירותים החברתיים הבסיסיים", כתבו חברי הצוות בהמלצותיהם.
עוד קורא הצוות לפעול להפיכת מגמת ההפרטה בתחום הבריאות ולהגדיר את צמצום הפערים בבריאות כמשימה לאומית - תוך שימת דגש לא רק על שיפור שירותי הבריאות אלא גם על הפיכת התנאים החברתיים המשפיעים על הבריאות לשוויוניים יותר.
הצעדים האופרטיביים שמציע הצוות לנקוט הם: הרחבת השירותים הניתנים לציבור במסגרת סל הבריאות, כך שהסל יכלול גם את תחום בריאות הנפש, הסיעוד, האביזרים הרפואיים ובריאות השן. כמה מתחומים אלה נמצא כיום באחריות המדינה, אך הם סובלים משחיקה תקציבית או ניתנים באופן חלקי (כמו סיעוד ובריאות הנפש). אחרים ממומנים ברובם על ידי הציבור מכספו הפרטי (בריאות השן ואביזרים רפואיים).
בנוסף דורש הצוות לתקן ולעגן בחקיקה את מנגנון התקצוב של קופות החולים ומשרד הבריאות, כך שיכלול מקדם דמוגרפי שמביא בחשבון את גידול האוכלוסייה והזדקנותה וכולל עדכון מחירים ועדכון של סל התרופות והטכנולוגיות. דרישה נוספת היא לגבש תוכנית לאומית לצמצום הפערים בשירותי הבריאות גם באמצעות השקעה בתשתיות רפואיות וכוח אדם בפריפריה, ולעודד קופות חולים להשקיע בפריפריה.
הצוות קובע כי יש להשקיע משאבים בשימור וקידום תשתיות שירותי הבריאות בקהילה ובתחום בריאות הציבור (רפואה מונעת). כמו כן קורא הצוות לקדם סביבה בריאה באמצעות שינוי במדיניות הסביבתית, "כך שתעדיף שיקולים של בריאות הציבור על שיקולי רווחיות התאגידים, כולל אכיפה נגד תאגידים מזהמים".
לדברי חבר צוות הבריאות, פרופ' גבי בן-נון מהמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון, "הצמיחה של המשק הישראלי בעשור האחרון פסחה על מערכת הבריאות הישראלית, וכתוצאה מכך התרחבו פערי הבריאות הן באיכות, הן בזמינות ובנגישות והן במדדי הבריאות עצמם. הרעיון של הצוות היה לחזור לעקרונות היסוד של חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שדיברו על צדק, שוויון ועזרה הדדית, אלא שמאז חקיקת החוק ב-1995 חלה שחיקה אדירה בעקרונות האלה".
להעלות בטווח הקצר את המימון הציבורי ב-13% זה עניין של מיליארדי שקלים - זה לא יעד קצת יומרני בימים אלה?
"היעד הזה צריך להתפרש על פני כמה שנים, אבל זה בהחלט יעד סביר. ישראל הצטרפה ל-OECD, והחריגה שלנו מהממוצע באה לידי ביטוי אדיר בבריאות. הגיע הזמן שנצמצם אותה. העניין הוא שכבר היינו שם - המערכת הישראלית היתה שם, כשלפני החוק המימון הציבורי הסתכם ב-70%. מאז המצב הידרדר, ועכשיו צריך להחזיר את המצב לקדמותו. מקורות המימון באים לידי ביטוי גם בשינוי סדר העדיפויות וגם בהגדלת המיסוי - למשל ביטול תקרת התשלום של מס הבריאות והפיכתו ליותר פרוגרסיבי".
אתה יכול לדמיין את האוצר מזרים סכומים כאלה לבריאות?
"זו הטרגדיה שלנו, כי האוצר עדיין שבוי בקונצפציה של השגת הערך המקודש של צמצום תקציב המדינה, והוא מתעלם מערכים מאקרו-כלכליים אחרים ומיעדים חברתיים. תקציב המדינה הוא יעד חשוב, אבל אינו היחיד. לאי-שוויון חברתי וכלכלי יש מחירים בצמיחה מאקרו-כלכלית".
בריאות יכולה להיחשב מנוע צמיחה במדינה?
"כן. גם בבריאות יש אלמנטים של השקעה - חברה יותר בריאה היא חברה יותר יצרנית. תשתיות זה לא רק כבישים. זה גם רופאים, אחיות ושירותי בריאות מונעים".