השישה שהעירו את המדינה לא יפסיקו להילחם

>> הסיפור של מחאת הקוטג', שיצרה את הבסיס למחאה החברתית שסחפה בחודשים האחרונים את המדינה, הוא יותר מכל סיפורם של שישה אנשים. הם חברו יחדיו מכל קצוות הארץ ומרקעים, גילאים ותרבויות שונים, כשמטרתם המאחדת היא לפעול למען הוזלת יוקר המחיה במדינת ישראל.

עד לפני שלושה חודשים כל אחד מהם עבד בעבודה מסודרת שלא קשורה כלל למחירי הקוטג', או לכל גבינה שהיא הנמכרת ברשתות השיווק. איציק אלרוב (25) עבד בחברת ביטוח גדולה כאיש ביטוח; בני גרוברמן (51) היה שקוע בעבודתו כשותף בחברת מחשבים; איל עופר (49), סטודנט להנדסה ולפיסיקה באוניברסיטת תל אביב, עבד במרץ על התזה בנושא "אי-יציבות בזרימה תחת השפעת שדות חשמליים"; יפתח שקד (48) עסק ביבוא מוצרים לבית; דודי מחפוד (32) עבד בבית השקעות ויעקב לבי (30) היה עצמאי בתחומי גיוסי הון והשקעות.

את שעות הפנאי הם בילו בכתיבת טוקבקים באתרים על נושאים שמטרידים אותם, ובראשם - המחירים הגבוהים והמחדלים השונים שהביאו לכך.במחצית חודש יוני חזר אלרוב עצבני מהסופר השכונתי לאחר ששילם עוד חשבון גבוה בקופה. בעיקר התמרד על מחיר גבינת קוטג', שקנה כהרגלו, לאחר שהתברר לו שזה עלה במפתיע.

ואז עשה אלרוב מעשה שבדיעבד יצר התעוררות חברתית ברחבי המדינה - הוא פתח אירוע בפייסבוק וקרא להפסיק לקנות קוטג'. בניגוד לחבריו למחאה, אלרוב דווקא לא נהג להיות מעורב ברשתות חברתיות, אך הביקור הספציפי הזה בסופר והמחירים היקרים במיוחד גרמו לו לעשות מעשה יוצא דופן עבורו. ארבעה ימים לאחר שפתח קבוצה בנושא הצטרפו אליה יותר מ-100 אלף חברים (104 אלף ליתר דיוק), והיה ברור שנפל דבר בישראל.

"הבנו שזה הולך להיות משהו גדול"

"כבר חמש שנים שאני צועק מעל כל הגגות שמחירי המזון עברו כל גבול ואני מנסה לקדם חרם ללא הצלחה", מספר בני גרוברמן. "הייתי כותב טוקבקים באורך הגלות בכל הידיעות על נושאים קשורים ולא קשורים לעניין.

"כבר בשנות ה-90' נכנסתי לפוליטיקה והייתי חבר מרכז שינוי. עניין אותי יחסי הון שלטון. במשך עשר שנים אני רואה איך מדינת ישראל נחנקת על ידי ההון. חיפשתי דרך להילחם בזה ומצאתי אותה באמצעות מאבק הקוטג'", מוסיף גרוברמן. "נכנסתי לקבוצה של החרם על הקוטג' כשהיו בה רק 250 חברים, והעליתי לדף כל מיני מסמכים שאספתי לאורך הזמן - מוצרי מזון מקבילים שעולים בגרמניה שקל ופה ארבעה שקלים ודברים נוספים. איציק פנה אלי לאחר 24 שעות וביקש את עזרתי להרים ביחד את הנושא".

גם יפתח שקד פנה לאלרוב בבקשה להצטרף. 24 שעות לאחר מכן פנה אליהם גם דודי מחפוד דרך פייסבוק. "אני סוג של מומחה פייסבוק ותמיד הייתי פעיל חברתי", מספר מחפוד. "יומיים קודם לכן חזרתי מאוד עצבני מהסופרמרקט וכשראיתי את הקבוצה בפייסבוק החלטתי שזה משהו שאני חייב להיות חלק ממנו. זה בנפש שלי".

באותו יום גם יעקב לבי, חרדי מבית שמש, הרים טלפון לאלרוב וביקש להצטרף: "נכנסתי בבוקר לסדר דברים במחשב וראיתי מחאה של 3,000 איש והבנתי שזה הולך להיות משהו גדול. הרמתי טלפון לאיציק, שאותו לא הכרתי עד אז. לא ידעתי שהוא חרדי מבני ברק וגם אני חרדי. הוא הזמין אותי להיפגש אתם באותו ערב".

מרגע שהם התחברו לא נפרדו דרכיהם והחיים של לפני מחאת הקוטג' נשכחו בין רגע. "ב-72 השעות הראשונות ישנתי ארבע שעות. כל הלילה התכתבנו בקבוצת הפייסבוק", מספר גרוברמן. "עשינו משמרות. כל לילה מישהו אחר נשאר ער כדי לראות מה קורה בקבוצה, להתייחס לדברים שנכתבו וגם כדי לפקח על התכנים - שלא יהיו קללות", מוסיף מחפוד.

איל עופר הצטרף למאבק שבועיים מאוחר יותר. "את בני הכרתי היכרות שטחית לפני שנים וכשראיתי את הטוקבקים בעמוד וידאתי עם חברה שאכן מדובר באותו אדם, ויצרתי אתו קשר", הוא מספר בנוסטלגיה, כאילו לא מדובר באירוע שהתרחש רק לפני כחודשיים וחצי.

"עד היום לא קיבלנו שקל מאף אחד"

כשאני פוגשת אותם בבית קפה בשעת ערב אני מוצאת אותם באמצע שיחה ערה. הנושא - כיצד מוצאים דרך לצרף את הציבור החרדי למאבק שלהם. מסתבר שהעובדה ששניים מתוך השישה הם מהמגזר החרדי לבדה לא מספיקה.

בשלושת החודשים שחלפו מאז שהכירו הם כבר ‘השתפשפו' בהתנהלות מול התקשורת וכבר יודעים לנסות ולהתמקח על נושאים כמו מיקום וגודל פרסום הראיון בעיתון. גם המנגנון שהם מפעילים כבר משומן היטב וחלוקת התפקידים החדשים שלהם ברורה: אלרוב, מתוקף היותו יוזם המחאה, הוא הפנים האמונים על הדיבור עם התקשורת; מחפוד הוא איש השטח והלוגיסטיקה ואחראי בין היתר על אירועים, כמו הפגנה מול ביתו של נוחי דנקנר, ישיבה מול ביתה של עופרה שטראוס וחלוקת פליירים מחוץ לרשתות שיווק; שקד, שייסד את רשת המזון ההיסטורית סופרשוק גרינברג - שנמכרה בשנות ה-90' לאיש העסקים אליעזר פישמן - הוא המומחה לענייני קמעונות; עופר אחראי על ההתנהלות התקשורתית מאחורי הקלעים וניסוח מסמכים לתקשורת ולוועדות שונות; גרוברמן הוא האנליסט, שמנתח בין היתר מחירים של מוצרים בישראל לעומת מחירם בחו"ל ולבי, שסיים לימודי משפטים וקורס גישור, אחראי על עניינים משפטיים וגישור ומנהל קשר בעיקר עם הציבור החרדי.

גם המחאה בפייסבוק צברה תנופה - הקבוצה שקוראת לחרם צרכנים על מוצרי מזון מונה כבר כ-40 אלף חברים והאירוע לחרם על הקוטג' מונה 100 אלף איש.

"אנחנו באים כל אחד מרקע שונה ואפילו אני ואיציק - ששנינו חרדים - לא באים מאותו ‘גוון של שחור'. כשנכנסו לחדר בפגישה הראשונה אף אחד מאתנו לא ידע איך מנהלים מאבק ובאיזו אסטרטגיה לנקוט. לא היה לנו רקע מוקדם במחאות, אסטרטגיה או שיווק. כיום אנחנו כבר מיני-מומחי מאבקים", אומר לבי. עופר מתבדח על כך שנתן לאלרוב קורס מזורז בן שעה בתקשורת. "הוא לומד מהר ומאוד השתפר מההתחלה", אומר עופר. "כשאני רואה את הראיונות הראשונים שלי בתקשורת אני מתבייש. הייתי קטסטרופה", מודה אלרוב.

איך השתנו החיים שלכם מאז שהתחלתם את המחאה?

עופר: "שמנו את החיים הפרטיים והעבודות הקבועות והמשלמות בצד. זה שנים שאני יוצא מדי ערב לסיבוב עם אשתי ליד הים. בשלושה החודשים האחרונים הגענו לים רק פעמים בודדות. זה המחיר הכי כבד".

לבי: "אני צריך לתאם עם אשתי פגישה מראש כדי לאכול אתה חצי שעה ואת שלושת הילדים שלי אני רואה רק בשבתות. פעם הייתי מגיע הביתה אחר הצהרים והיום אנחנו לא מגיעים עד שעות מאוד מאוחרות".

כל השישה הם הורים לילדים שלמעשה זנחו את העבודה המשתלמת שלהם. כולם מסכימים כי החלק הקשה ביותר הוא ההתמודדות עם אובדן המשכורת, כמו גם ההוצאות שהתנפחו בחודשים האחרונים.

אלרוב: "כבר שלושה חודשים שלא הייתי בעבודה. לאחר שהתחילה המחאה עשינו סוג של פסק זמן ולמעשה אני בלי משכורת. גם אשתי, שתמכה במאבק בהתחלה, כבר פחות תומכת בזה. אתה מבין שבאיזשהו שלב אתה צריך להביא פרנסה הביתה", מספר אלרוב, אב לילד, ומוסיף כי למזלו הצליח להחזיק מעמד עד עכשיו, כי הוא לא צריך לשלם שכר דירה מכיוון שהוא מתגורר קומה מעל ההורים, בדירה שבבעלותם.

לבי: "לפני המאבק עבדתי כעצמאי ובחודשים האחרונים אני כבר לא מתעסק עם העבודה הקבועה שלי כלל. אני אמור להתחיל לעבוד כמתמחה לאחר שסיימתי לימודי משפטים וגם לחיפוש מקום התמחות אני לא מתפנה".

גם את ההוצאות עבור קידום המחאה ופעילותיה הם מממנים בעצמם. "חילקנו בהפגנה הגדולה האחרונה 10,000 סטיקרים של ‘ישראל יקרה לנו' וגרוברמן שילם על זה 2,400 שקל מכיסו", מספר עופר. "כך גם לגבי הפלאיירים שהדפסנו ושאר הדברים. הכל יצא מהכיס שלנו".

לבי מבהיר כי "עד היום לא קיבלנו שקל מאף אחד. לפעמים מישהו שילם ישירות על מודעה בעיתון אבל זה הכל".

"הסטודנטים הרסו מהלך גדול יותר"

בשלב זה מתחילה בין השישה מעין מיני תחרות לגבי השאלה: מי נפגע הכי הרבה מהמצב. אלרוב: "אני משלם פי 15 מחשבון הסלולרי הרגיל שלי". גרוברמן: "אלי התקשרו לשאול אם יכול להיות שדיברתי ב-2,700 שקל כשבדרך כלל החשבון שלי לא עובר את ה-250 שקל בחודש". מחפוד: "לי ביטלו את האשראי כי התשלומים שם היו נראים להם חריגים". גרוברמן מסכם: "לא חשבנו שזה יקח שלושה חודשים. חשבנו שיהיה לנו חודש ‘אטרף' ואז העולם ישתנה. הרי בתוך שבוע היינו בוועדת הכלכלה, סידרו לנו פגישות עם כרמל שאמה, נוחי דנקנר וכל העולם ראיין אותנו".

איך נראה היומיום שלכם?

עופר: "אינטנסיבי מאוד. אנחנו בודקים מחירים, יש לנו עשרות פעילים בהתנדבות שמחלקים פלאיירים, אז אנחנו יושבים אתם, מעלים רעיונות, מכינים שלטים וחושבים על רעיונות". אלרוב: "את הכל אנחנו עושים מהבתים. פעמיים בשבוע אנחנו נפגשים בבית של דודי בתל אביב. כמובן שכמו שאין לנו תקציב לפלאפון ממש אין לנו תקציב להחזיק משרד".

מה הצלחתם להשיג 90 יום אחרי תחילת המחאה שלכם?

גרוברמן: "בשינוי התודעה הצרכנית הצלחנו אבל עדיין לא הבאנו לשינוי אצל רשתות השיווק, הספקים והממשלה".

לאורך הראיון חוזרים ומבהירים יוזמי מחאת הקוטג' כי הם שונים בתכלית מיוזמי מחאת האוהלים או הסטודנטים. ההסתכלות שלהם על הדברים שונה וכך גם הדרישות והמעשים. כזכור, אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב איימה בחרם על שופרסל וחתמה אתם על הסכם להסרת החרם תמורת הוזלת 30 מוצרים עד לאחר החגים.

יוזמי מחאת הקוטג', שנפגשו עוד קודם לכן עם הנהלת שופרסל, וסירבו להגיע אתם להסדר - אמרו כי הסטודנטים "מכרו את העם בזול" כשהסכימו להסדר להוזלת מחירים לתקופה קצרה ועל מעט מוצרים, שכמעט מחציתם מהמותג הפרטי של הרשת.

גרוברמן: "מחאת האוהלים מפנה את כל האשמה לממשלה בזמן שאנחנו אומרים שיש פה טייקונים וריכוזיות ועוד גורמים אשמים מלבד הממשלה. בשורה התחתונה מחירי המזון במדינת ישראל הם מהיקרים בעולם וזה נוצר על ידי מונופוליזם. אם שופרסל מחזיקה כיום נתח שוק של 37% מהשוק, אז יש כאן בעיה. יש את הטייקון נוחי דנקנר ששולט בשופרסל ובמעריב ו'חולב' את הצרכנים. צריך להגביל את כוחם של הטייקונים האלה".

עופר: "חשוב להבהיר שאנחנו לא נגד העשירים אלא נגד אותם אנשים שלמדו לחלוב את עם ישראל וחונקים את כל שאר הכלכלה היצרנית". שקד: "הטייקונים לא נבנו מכך שהם הקימו עסקים, אלא מכך שהם קנו עסקים מוכנים שאפשר למקסם להם רווחים ואז למכור אותם".

עופר: "עכשיו יש שני נתיבים ללכת בהם. אחד הוא הנתיב שמנסים לקדם דפני ליף והחבר'ה של מחאת האוהלים. זה הנתיב של מדינת הרווחה ושל הגדלת תקציב המדינה. אנחנו לא מסכימים עם זה. לטעמנו הגדלת תקציב פירושה הגדלת גירעון המדינה או לקנות עוד איגרות חוב ולהפיל את זה על חלק מהציבור. התוצאה תהיה שהילדים של כולנו ישלמו על זה. אנו מציעים הוזלה של שוק המזון בישראל וזה למעשה יביא לחיסכון בסכום כולל של 15 מיליארד שקל שישאר בידי הציבור.

"כיום המונופולים חונקים את המשק, הבנקים נותנים הלוואות רק לטייקונים. אומרים שהמערכת יציבה, אבל היא יציבה כי אנחנו משלמים 10 מיליארד שקל בשנה בעמלות. בכל ענף רואים כמה ה'רנטה המונפוליסטית' גובה. אפשר לראות את זה בבנקאות, בסלולר, במזון וכך הלאה".

בזמן האחרונה קצת לקחו לכם את הבמה. התקשורת עברה להתמקד במחאת האוהלים ואפילו בזירה שלכם, מחירי המזון, באו הסטודנטים והחרימו את שופרסל ועכשיו הודיעו שיחרימו החל מהיום את תנובה. יכול להיות שזה קרה בגלל שחששתם להחרים חברה ספציפית ובינתיים בא מישהו ונכנס בדלת שהותרתם פתוחה?

לבי: "הכרזנו כבר כמעט שלוש פעמים חרם על תנובה והכנו את התשתית לכך בדף הפייסבוק שלנו. תנובה היא חברה חזקה מדי מכדי לצאת נגדה בסתם חרם ולצפות שהוא יצליח. היה לנו מהלך מתואם עם הרפתנים, לפיו הם לא יספקו חלב לתנובה ואנחנו נכריז חרם צרכנים על המוצרים שלה. אם מהלך כזה היה יוצא לפועל, תוך יומיים תנובה היתה על הקרשים. חיכינו לרגע הנכון לעשות את זה. למעשה הסטודנטים הרסו מהלך שהיה אמור להיות הרבה יותר גדול ורציני ושהיה לו סיכוי יותר גדול להצליח. אנחנו בניגוד אליהם לא נסכים להסכם שלא מביא פתרון לאורך זמן ושהרגולציה לא מעורבת בו".

שקד: "מחאת הדיור הצטלמה טוב - מה לא היה שם? אוהלים, רעש, מהומה, הרבה אנשים. הרבה לפני שאגודת הסטודנטים יצאו עם החרם על שופרסל פניתי אליהם כדי שיצטרפו אלינו והם אמרו שלא מעניין אותם מזון. אז מה קרה שפתאום הם התעוררו? כשנפגשנו עם שופרסל יכולנו לקבל מהם הרבה יותר מסתם מבצעים לחג על מוצרים סתמיים".

עופר: "נמשיך לצאת בחרמות אסטרטגיים שחושפים את זה שמונופולים או קרטלים חונקים את האזרח הישראלי ולא רק במזון. אנחנו עובדים במטרה לאחד את כל האלמנטים של המחאה. יש הרבה אנשים שמצטרפים אלינו כי הם מזהים משהו שהוא לחלוטין א-פוליטי. אנחנו עובדים על התדר הארוך והאיטי".

מאגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב נמסר בתגובה לדברים כי "בהחלט ייתכן שנצטרך לעשות סיבוב נוסף מול שופרסל אך זהו הישג ראשון והישג משמעותי שיביא להישגים נוספים. כל יוזמה שתביא להורדת יוקר המחיה היא מבורכת. לא ידוע לנו על פנייה של מחאת הקוטג' להתאחדות הסטודנטים ואנחנו לא קיבלנו פנייה כזו. אנחנו עובדים עם יוזמי מחאת הקוטג' בשיתוף פעולה מלא".

התחצפו לנוחי

במהלך המחאה השישה נפגשו עם כמה מדמויות המפתח בענף המזון - הם ישבו עם יו"ר קבוצת שטראוס עופרה שטראוס כמה שעות לשיחה מחוץ לביתה; עם יו"ר איפקס המחזיקה בתנובה, זהבית כהן ובניגוד לסטודנטים אף זכו להיפגש עם הדמות החזקה במשק - נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי בעלת השליטה בשופרסל, שהתקשר בעצמו לאלרוב שהיה בדרכו להפגין מול ביתו וביקש להיפגש עמו. שניים ממשתתפי הראיון, איל עופר ובני גרוברמן, סירבו להשתתף בפגישה עם דנקנר. "הלכו נציגים של הקבוצה ולא צריך שכל הקבוצה תשתתף בכל פגישה", אמר עופר.

יוזמי המחאה מדגישים בשיחה כמה פעמים את היושר שלהם, שהם לא מחוברים לשום גוף פוליטי ושאין להם כוונה לקבל ג'ובים עתידיים כתוצאה מהמחאה ומהפרסום שזכו לו בעקבותיה. גם כסף הם לא מעוניינים לקבל, לא מבעלי הון ולא מגופים ואנשים שתורמים למטרות שלא מקובלות עליהם.

לבי: "במהלך החודשים האחרונים ‘הסתבכנו' עם כל דמויות המפתח במשק. נוחי למשל כבר בטוח לא יעסיק אותי אצלו בקבוצה לאחר הדרך שדיברתי אתו בפגישה. אנשי שופרסל שנכחו בפגישה היו ‘בשוק' מכך שחבר'ה צעירים באים ו'מתחצפים' ועומדים על שלהם ודורשים מדנקנר דברים. הם רגילים לראות איך מתחנפים לאיש החזק במדינה. האמת שגם לא הייתי הולך לעבוד שם, יש לי את ה'אינטגריטי' שלי וזה לא היה נראה טוב. הוא ניסה להפנות אצבע מאשימה לממשלה ואמר שכדאי לנו לדרוש הורדת מע"מ על מזון אבל שאלנו אותו ‘מה יקרה אז? גם את הכסף הזה תקחו לעצמכם?'.

אתם הולכים להיעלם או שאתם מתכוונים להישאר בסיפור הזה לטווח הארוך?

לבי: "לצערי לאחר החגים לא אוכל להמשיך באותה מתכונת. מצד אחד זה בנשמה שלי. הבן שלי שאל אותי: ‘אבא, למה אתה שונא קוטג'?' אז אמרתי לו שאני לא שונא קוטג' אלא פשוט רוצה שלכל ההורים של הילדים בכיתה שלו יהיה כסף לקנות להם אוכל. אבל מצד שני, יש לי קודם כל אחריות לפרנס את המשפחה שלי ולא עשיתי את זה בחודשים האחרונים. אנחנו מנסים כל הזמן למצוא מימון אבל לא נסכים לקבל מימון ממישהו שתורם גם לדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם.

במקביל, אנחנו בשלבי הקמת עמותה כדי שנוכל לאסוף כספים בצורה חוקית תוך מסירת דיווח בצורה סדירה - ואז אוכל להישאר במחאה וגם לפרנס את המשפחה.

עופר: "אני כבר תכננתי לעזוב אבל בינתיים אני נשאר".

שקד: "אנחנו לא הולכים להיעלם ואם מישהו מהקבוצה יחליט שהוא עוזב יבוא מחליף במקומו. יש הרבה אנשים שדופקים על הדלת וירצו להצטרף. אני אשאר עד שזה יסתיים".

איך ייגמר הסיפור הזה?

שקד: "יש פה הרבה כוחות שיש להם הרבה מאוד כסף, אם זה יצרנים ואם זה רשתות שיווק, שזה לא האינטרס שלהם להוריד מחירים. עם זאת, אני מאמין שאם הציבור יהיה נחוש בדעתו ובמעשיו, בסופו של דבר הם ייאלצו להוריד מחירים. אני רוצה לפחות להיות אופטימי ולחשוב כך".

מחפוד: "הציבור הפסיק להיות ‘ילד הכאפות' של הטייקונים".

אלרוב: "אני אופטימי כי אני רואה את הציבור שהמודעות שלו הולכת וגדלה יותר ושחושב פעמיים לפני שזורק את הכסף שלו".

שקד: "כדאי מאוד לטייקונים להקשיב לעם כי אני צופה שאם הם לא יקשיבו זה יעבור ממלים למעשים".

דובר אי.די.בי סירב להגיב לדברים.

זהבית כהן בהפגנה מול ביתה: "המחאה מוצדקת, אך צריך פתרון כולל"

>> יותר מ-20 איש הפגינו השכם אתמול בבוקר מול ביתה של זהבית כהן, יו"ר איפקס, בעלת השליטה בתנובה. ההפגנה היא חלק מחרם על תנובה לשבוע ימים שמתחיל היום, שמאחוריו עומדות 13 אגודות סטודנטים.

בשעה 6:40 בבוקר יצאה כהן מביתה והתקבלה בצעקות על ידי חלק מהמפגינים. כהן ניסתה לשמור על ארשת פנים רגועה וכשאחד הסטודנטים הגיש לכה כוס חלב היא לקחה אותו והרימה אותה בהסבה של "לחיים". שנרגעו הצעקות אמרה כהן למפגינים "אני חושבת שהמחאה במדינת ישראל מוצדקת ואני גאה להיות ישראלית.

"מאז פרוץ המחאה תנובה עשתה כל שביכולתה", הוסיפה כהן, "הורדנו את מחיר הקוטג', עשינו מבצעים ארוכים והגדלנו אריזות ב-10%-20% ללא תוספת מחיר - ונמשיך במבצעים אגרסיביים בהמשך. נעשה כל שביכולתנו לעזור על ידי מבצעים אגרסביים, אבל כדי לפתור את הבעיה לטווח ארוך צריך פתרון מערכתי, ושכולם יתנו את חלקם כולל רשתות השיווק".

יו"ר אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב רן ליבנה אמר ל-TheMarker כי "כהן נתנה את אותם מסרים שחוקים. אנו דורשים מתנובה הוזלה של סל המוצרים ב-20%-30%. כהן יכולה לצאת גדולה ואם היא תוזיל מחירים העם ימחא לה כפיים. אם תנובה תתעלם ממה שקורה במדינה בשבועות הקרובים היא תשלם על כך".

יזומי מחאת הקוטג', שנכחו אף הם בהפגנה, קראו מסמך דרישות שהעבירו לתנובה בהמשך היום. במסמך הם דורשים הורדת מחירים של 20%-30% על כלל מוצרי קבוצת תנובה - כולל החברות הבנות דוגמת סנפרוסט ומעדנות - וכי תנובה תפרסם את דו"חותיה.