מנכ"ל בית החולים רמב"ם: "ההסכם שנחתם פוגע במתמחים מאזור המרכז"

>> "שכחו את המתמחים באזור המרכז. ההסכם פוגע בהם ואת זה צריך לומר בקול ברור ורם - ואני לא שומע זאת מספיק" - כך אומר ל-TheMarker מנהל המרכז הרפואי רמב"ם, פרופ' ביאר. הדברים חריפים במיוחד כשהם באים מאחד מבכירי מערכת הבריאות, שנחשב מקורב לסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, ונחשב אחד המנהלים ה"ממלכתיים" ביותר במערכת.

"אני מודאג מאוד בימים האלה", אומר ביאר. "אני חושב שיו"ר הסתדרות הרופאים (הר"י), ליאוניד אידלמן, עשה טעות - אם השטח צעק נגד ההסכם הוא היה צריך להקשיב. אבל הוא אטם את האוזניים וחתם על ההסכם".

ביאר אמר את הדברים יממה לאחר שנשלח מכתב התמיכה של ששת מנהלי בתי החולים בפריפריה לאידלמן, שבו הם קובעים כי ההסכם יציל את מערכת הבריאות בפריפריה מקריסה ומביעים תמיכה אישית בו ובהסתדרות הרפואית.

לדברי ביאר, "עבור הפריפריה ההסכם הוא אכן טוב מאוד. הוא מחזק את הפריפריה ללא שום ספק, נותן עידוד ושכר וזה טוב - ואני מברך על כך. עם זאת אין בו כל בשורה עבור המתמחים באזור המרכז. עשינו ברמב"ם סימולציית שכר של מתמחה שנה שלישית במרכז - חיפה, תל אביב וירושלים - והאנשים האלה לא מקבלים שום תוספת שכר מעבר להצמדה לאינפלציה, בהנחה של 2.8% אינפלציה בשנה. שכר הבסיס שלהם נשחק - עולה בתשע שנים ב-20%. השכר הכולל עולה ב-29% בהנחה שהם עושים שש תורנויות בחודש. כדי לקבל את המעט הזה היה ויתור של החתמת שעון וחיוב בתורנויות מומחים. לכן המתמחים מרגישים פגועים מאוד".

לדברי ביאר, "מרתיח אותי שההסכם לא כולל מנגנון של פול טיימרים (תשלום שכר גבוה לרופאים שיעבדו עד מאוחר בבית החולים ויתחייבו שלא לעבוד במקומות נוספים). אני לא מדבר על שר"פ (שירותי רפואה פרטיים - בחירת הרופא המנתח וכו', רל"ג), אלא על מישהו שלא רוצה לרוץ לקופת חולים או לפרקטיקה הפרטית אחר הצהריים ולהישאר כל הזמן. דובר על כך - זה מה שהמתמחים שלנו רצו, וזה לא מופיע בהסכם".

"צריכים להקשיב למתמחים"

ביאר מוסיף כי "המתמחים האלה אמנם גרים במרכז, אבל חייהם לא קלים יותר - הם עובדים סביב השעון. העומס במרכז יותר גדול במקרים רבים מבפריפריה, ולכן הם זועקים. אנו צריכים להקשיב להם. אמרו שמקצועות במצוקה מקבלים יותר, אבל מתוך 220 מתמחים ברמב"ם רק 20 מוגדרים 'מקצועות במצוקה אקוטית', כך שזה טוב ויפה שדאגו להם - אבל הם מעטים. כל האחרים בכל זאת נכנסים למתווה הרגיל של ההסכם, שבו בפירוש יש בעיה.

"האנשים שהתפטרו הם החבר'ה הכי טובים, המתמחים הכי טובים שלנו. הסופרסטארים. כואב לי שלא הקשיבו לאנשים האלה. לא בהר"י, ולצערי גם אנחנו בהנהלות בית החולים לא הקשבנו להם מספיק. חובה להקשיב להם, חובה לדבר אתם. אמרתי להם שלא יתפטרו - זה לא נכון בעיני. הם שאלו מה נשאר עוד לעשות".

מה באמת אפשר להציע להם עכשיו? ההסכם חתום - זה לא מאפשר כמעט גמישות.

"אין לי ספק שיכול להימצא פתרון, גם מחוץ להסכם או בנספח אליו. אני כן חושב שהאוצר יכול להבין את המצוקה ולפתור את הבעיה בלי עוד הרבה כסף, ובלי לפוצץ את ההסכם הקיים, למשל באמצעות תוספת עידוד ייחודית למתמחים והבטחה לבחינת ההסכם בעוד שנה. אני מתכוון לדבר ולהתייעץ על זה עם ליצמן והנהלת המשרד. האוצר צריך לגלות פתיחות כי הבעיה אמיתית וכואבת. אין לי טענות לאוצר. הוא עשה את עבודתו בצורה מצוינת, אבל באיזשהו מקום יש מגזר שצועק וזועק וצריך להקשיב לו. זו הסיירת שלנו - צריך לזכור זאת. הם אלה שמטפלים בחולים כל יום. זה העתיד של הרפואה. אי אפשר לעבור על כך לסדר היום".

אתה חושש שחלקם יממשו את האיום ובאמת יעזבו את המקצוע או יהגרו?

"העלבון הצורב וחוסר ההקשבה עלולים ליצור תסכול ומכך אני חושש. אני מאמין שהאנשים האלה עדיין רוצים לחיות בישראל. השכר של הרופאים בישראל גם כך כל כך נמוך ביחס לארה"ב שזה לא מה שישפיע. מי שרוצה לנסוע לארה"ב ולהרוויח חצי מיליון דולר בשנה ייסע גם אם יקבל תוספת מיידית. אך אני מאמין שהרוב יישארו ולא רוצה לחשוב על כך שהמתמחים המתפטרים יעזבו את רמב"ם, כי הם מעולים. הם רופאים עם פוטנציאל להיות חוקרים בעלי שם עולמי - ממובילי הרפואה בישראל".

יש סיכוי לצאת מהמלכוד שנכנסנו אליו - הסכם חתום מול עובדים זועמים?

"אני אופטימי מטבעי ואני בטוח שיימצא פתרון, אבל מוטב שעה אחת קודם".