עיקלו לכם את חשבון הבנק בגלל דו"ח חניה? כך תצמצמו את הנזק

בוקר אחד נשמעה דפיקה על דלת ביתה של ש'. כשפתחה את הדלת גילתה להפתעתה שני אנשים שהזדהו בפניה כמעקלים ודרשו ממנה לשלם חוב בגובה 1,098 שקל, של בנה, על דו"ח חניה מ-2003. אם לא תעשה כן, הזהירו אותה, יעקלו חפצים מדירת מגוריה.

 

ש' ניסתה להסביר למעקלים כי בנה לא גר איתה ואין לה מושג במה מדובר, אך המעקלים לא הקשיבו והמשיכו באיומיהם. גם שכשהתקשרה למשטרה לא מצאה מי שיסייע לה ונענתה כי משטרת ישראל לא מטפלת במקרים של עיקול. ש' חששה כי המעקלים ירוקנו את דירתה ולכן נתנה להם צ'ק דחוי לחודש - זמן שהייה שנראה לה מספק כדי להבהיר לעירייה שבנה אינו מתגורר עמה. לשם כך כתבה על הצ'ק "לפיקדון".

 

במהלך אותו חודש, ש' הציגה לחברת הגבייה שטיפלה בעניין מטעם עיריית רחובות מסמכים המעידים כי בנה גר בכתובת אחרת, אך למרות זאת החברה פרעה את הצ'ק, בטענה כי שבעצם מסירת הצ'ק היא הודתה בקיומו של החוב. רק לאחר פנייתה לעמותת ידיד, שייצגה אותה בבית המשפט בטענה שהעיקול נעשה שלא כדין - מכיוון שלא מדובר בכתובת החייב, לא היתה הודעה מראש כנדרש והצ'ק היה על תנאי - הגיעו הצדדים לפשרה. בהסכם נקבע כי תיק ההוצאה לפועל ייסגר, השטר יוחזר לש' והדו"ח נגד בנה יבוטל.

במועצה לצרכנות ובעמותת ידיד טוענים כי כל עוד הפקודה הזו קיימת, מה שנשאר לצרכן הוא לנסות ולהימנע מעיקולים ומחובות מנופחים. לשם כך יש לשמור מסמכים המעידים על תשלומים, תדפיסי כרטיס אשראי או דף ריכוז חודשי, ובמיוחד תשלומים בגין קנסות וחובות לפרקי זמן ארוכים

ההמלצה: לא להתעלם ממכתבי התראה

בתי המשפט עמדו על היקף הפגיעה בציבור יותר מפעם אחת, בפסקי דין שבהם קיבלו את עמדת הצרכנים ומתחו ביקורת על הרשויות והגופים החוסים תחת הגנת הפקודה ההיסטורית.

 

כך למשל, השופטת יעל קלוגמן מבית משפט השלום בנתניה טוענת בפסק דין נגד עיריית פתח תקוה שניתן לפני כשלושה חודשים כי "סמכות הגבייה המנהלית שהוענקה לעירייה על פי פקודת המסים (גבייה) היא סמכות מרחיקת לכת, שפגיעתה בפרט קשה ומכאיבה". השופטת מצטטת מדבריו של השופט גדעון גינת בערעור של רכבת ישראל נגד עיריית חדרה, לפיהם "ספק אם סמכות זו עומדת בעקרונות של המשפט המינהלי-חוקתי, בעידן שלאחר חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. על כל פנים יש לפרש סמכות זו בצמצום ולהפעילה במשורה ובקפידה יתרה".

 

במועצה לצרכנות ובעמותת ידיד טוענים כי כל עוד הפקודה הזו קיימת, מה שנשאר לצרכן הוא לנסות ולהימנע מעיקולים ומחובות מנופחים. לשם כך יש לשמור מסמכים המעידים על תשלומים, תדפיסי כרטיס אשראי או דף ריכוז חודשי, ובמיוחד תשלומים בגין קנסות וחובות לפרקי זמן ארוכים. הדבר מחייב גם לא להתעלם ממכתבי התראה שמגיעים ממשרדי עורכי דין או פקידי גבייה. פעולה בשלב התחלתי, הם מסבירים, יכולה לחסוך סכומים ניכרים ולעתים מאפשרת תשלום חוב בפריסה, והגעה להבנות ולהסכמות.

ערערו על הדוח מיד עם קבלתו באמצעות דרישה להישפט

כדי להימנע מחובות ארנונה מומלץ להודיע בכתב באמצעות מסירה אישית לרשות המקומית על כל מעבר דירה. ודאו כי שמכם הוסר מרישומי הרשות המקומית כמחזיקים בנכס. שנו את הכתובת גם במשרד הפנים כדי שאף גורם לא יוכל לטעון כי אי אפשר היה להשיגכם.

 

אם יש לכם סייגים על דו"ח חניה שקיבלתם, ערערו עליו מיד עם קבלתו באמצעות דרישה להישפט, או לחילופין קיבעו מועד לדיון בבית משפט לעניינים מקומיים. אם לא תעשו זאת, אתם עלולים לאבד את זכותכם לערער על עצם החיוב - דבר שבעתיד יביא לכך שהחוב ייהפך לבלתי ניתן לערעור, והרשות המקומית תהיה רשאית לנקוט בהליכים מנהליים נגדכם.

 

אם הזמנתם אמבולנס אך לא אושפזתם בבית החולים, עליכם לדאוג לשלם את החוב למד"א, גם אם לא קיבלתם דרישה לתשלום. מבוטחי קופות החולים שהזמינו אמבולנס ואושפזו כבר לא צריכים לדאוג לתשלום - שכן החל מפברואר 2010 התשלומים של כל המבוטחים שאושפזו בבתי חולים לאחר שהגיעו באמבולנס יועברו ישירות מקופות החולים אל מד"א, והמבוטח לא יידרש לשלם, גם לא כמימון ביניים.

 

הבעיה היא שההסדר הזה לא חל רטרואקטיבית על כל המבוטחים המוגדרים כחייבים של מד"א ושבפועל זכאים להחזר של התשלום מקופת החולים שלהם. עמותת ידיד פועלת להשגת הסכמה בין מד"א לקופות החולים, כך שההסדר יחול רטרואקטיבית, אך בשלב זה מד"א ומשרד המשפטים מסרבים להעברת שמות המבוטחים הזכאים להחזר לקופות החולים מחשש לפגיעה בפרטיות.

 

לגבי אגרת הטלוויזיה והרדיו - עדכנו בכתב ובמסירה אישית את רשות השידור אם הוצאתם את מכשיר הטלוויזיה מהבית. כמו כן, במידה שעברתם לבית אב שכבר מחזיק מכשיר טלוויזיה ומשלם אגרה לרשות השידור עדכנו את הרשות על כך, כדי שיפסיקו לחייב אתכם באגרה בנפרד. בשני המקרים, ודאו כי הרשות קיבלה את המכתבים ועידכנה זאת ברשומותיה.

החשבון של בני הזוג עוקל על אף שדו"חות החניה נשלחו לכתובת שגויה

ב-2009 קיבלו א' ואשתו הודעה על עיקול החשבון בגלל שלושה דו"חות חניה בירושלים מ-2006. בני הזוג המופתעים לא ידעו על קיום דו"חות החניה ולא היו מודעים לכך כי הם עומדים תחת סכנת עיקול של חשבונם.

 

כשהם התקשרו לעיריית ירושלים, שביצעה את העיקול, כדי לברר מדוע לא עודכנו על העיקול התברר כי בשנים שעברו מאז ניתנו הדו"חות, העירייה שלחה את הודעותיה לכתובת שגויה, שנלקחה לטענתה מרישומי משרד הרישוי. זאת, על אף שהזוג עדכן את כתובתו גם במשרד הפנים וגם במשרד הרישוי.

 

בתביעה שהוגשה נגד עיריית ירושלים לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים נטען על ידי הזוג כי העיקול איננו חוקי שכן הוא הוטל לאחר התיישנות הדו"חות וזאת מכיוון שההודעות על הקנסות, אמנם נשלחו, אך לא אליהם ולא היתה להם כל דרך לדעת על קיומם.

 

פסק הדין: בית המשפט קיבל את טענותיהם וקבע כי העיקול נעשה ברשלנות ושלא כדין, והעניק להם 5,000 שקל פיצוי.

רשות השידור עיקלה את חשבון הבנק אף שהדיירת גרה עם הוריה ששילמו אגרה

כשא' מתל אביב קנתה מכשיר טלוויזיה ב-2001 היא לא חשבה שיגיע יום והיא תאלץ לשלם 6,000 שקל נוספים עבור המכשיר.

 

"לפני ארבע שנים קיבלתי להפתעתי דרישה לתשלום חוב אגרת רשות השידור מ-2001. "היא אומרת. "בהתחלה לא הבנתי במה מדובר ואז נזכרתי שקניתי באותה תקופה טלוויזיה אך מכיוון שגרתי עם ההורים והם שילמו את האגרה, לא הייתי צריכה לשלם אגרה נוספת".

 

א' פנתה לרשות השידור בכתב והסבירה להם שהיא גרה באותה תקופה בבית הוריה והם שילמו אגרה כדין, וכיום היא כלל לא מחזיקה בטלוויזיה. "הרשות המשיכה להתעלם מהטענות, עד שלפני כמה חודשים התקשרה אלי פקידת הבנק ודיווחה לי כי הוטל עיקול בסך 6,000 שקל על חשבוני. ניסיתי ללכת להוצאה לפועל כדי לסדר את העניין אבל הבנתי שאני זקוקה לעורך דין כדי להתמודד איתם ופשוט החלטתי לוותר. שילמתי את החוב".

 

מרשות השידור נמסר בתגובה: "בבדיקה במאגר הגבייה נמצא שכתובות המתלוננת אינן זהות לכתובת הוריה שברעננה. על פי תקנה 6 שבתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה) חובת הודעה על העברת המקלט תוך 30 יום מיום ההעברה. והודעתה הראשונה היתה ב-2007. אין אפשרות חוקית לקבל כיום את הודעתה על העברת המקלט לפני מועד זה. רשמנו את הודעתה ובטלנו את דרישת התשלום מ-2009. נפעל בהקדם על החזר הכספים מ-2008".