ייקור של 30% בחשמל במקום צדק חברתי

ההפסקה בהזרמת הגז המצרי היתה אמורה להתבטא בהעלאת תעריפי החשמל; אלא שמאז המחאה בקיץ הפאסיביות נעלמה

בקיץ האחרון יצאו מאות אלפי ישראלים לרחובות, הפגינו נגד יוקר המחיה המאמיר בישראל ותבעו להנהיג כאן צדק חברתי. בחברת החשמל, הגוף שמשלם לעובדיו את השכר מהגבוהים במשק, נענו לאתגר והם דורשים מהממשלה לייקר את תעריפי החשמל בכ-30% בשנה הקרובה. הישראלים הרי רגילים לשמש כיס עמוק לצרות של חברת החשמל, אז מדוע שלא יעשו זאת שוב? גם בעבר כשהחברה הסתבכה בהשקעות או בהוצאות לא צפויות, הכתובת תמיד היתה הכיסים העמוקים של לקוחות החברה או בעלי המניות שלה - אנחנו.

הצורך בייקור החשמל כעת נובע מכך שעלויות הייצור זינקו בשיעור חד בעיקר עקב הפסקת ההזרמה של גז הטבעי ממצרים לישראל. האביב הערבי אמנם לא מורגש כאן באמת בינתיים, אבל בסעיף צריכה אחד הוא מורגש היטב - עלויות ייצור החשמל. במקום גז זול ונקי, חברת החשמל משתמשת בחודשים האחרונים בסולר ומזוט, שהם גם יקרים וגם מזהמים יותר. בחברה מעריכים את העלויות העודפות הכרוכות בשימוש בתחליפי גז במיליארדי שקלים, ומכאן נגזר הצורך בהעלאת תעריף.

משרד האוצר מגדיר את הבעיה של חברת החשמל כבעיית מאקרו, ולכן מנסה לייצר עם רשות החשמל פתרונות שייתנו מענה לבעיות התזרים של חברת החשמל, אך לא יגרמו לייקור כה חד בתעריפי החשמל. לכאורה זהו עניין כלכלי טהור של מבנה עלויות ותעריפים, אך למעשה יש כאן התמודדות עם כמה וקטורים חזקים, שכמו בתיאוריית הכאוס - משתלבים בתהליך וישפיעו על התוצאה הסופית.

הגורם הראשון הוא האביב הערבי. ישראל נהנתה בתקופת שלטונו של מובראק במצרים מהזרמה זולה של גז טבעי, שאיפשרה לחברת החשמל להוריד את עלויות הייצור וגם לחזק את עמדת המיקוח שלה מול ספק הגז הישראלי - ים תטיס (של יצחק תשובה ונובל אנרג'י). נפילת שלטון מובראק וחוסר השליטה של השלטון הצבאי במתרחש בסיני הביאו לכך שאספקת הגז משובשת, ולמעשה לא ניתן עוד לסמוך עליה.

ישראל נהנתה מגז מצרי וישראלי זול, אבל לציבור הישראלי לקח די הרבה זמן עד שהרגיש זאת בכיסו, משום שחברת החשמל ורשות החשמל לא גילגלו לכיסנו את העלויות שנחסכו עקב שימוש בגז באופן מיידי. זה לא מפריע לחברה כעת לדרוש מהממשלה לגלגל באופן מיידי את העלויות העודפות של ייצור החשמל לחשבונות החשמל שלנו. השורה התחתונה של חוסר היציבות במצרים היא שחברת החשמל תיאלץ לחכות להזרמת הגז ממאגר תמר ב-2013 כדי לשוב ולרכוש גז בכמויות מספקות.

הגורם השני הוא השריפה בכרמל. הקשר של השריפה לסוגיית החשמל הוא פתלתל אך רלוונטי. מבקר המדינה, שבודק את תפקוד רשות הכיבוי בשריפה בכרמל, בוחן בין השאר את דרישת משרד האוצר מרשות הכיבוי לבצע רפורמה כתנאי לקבלת תקציבים נוספים הדרושים לתפקודה התקין. למשרד האוצר יש דפוס של הצבת דרישות לרפורמות והתייעלות מגופים מתוקצבים, ולמעשה זו דרכו היחידה להפעיל את השפעתו כדי לקדם תהליכים כלכליים חיוניים ורפורמות במשק. ואולם מבקר המדינה מתכנן, ככל הנראה, לתקוף את הדפוס הזה ולהוקיע אותו, משום שבמקרה של רשות הכיבוי אפשר לקשור בין ההתניה הזו לאובדן חיי אדם. משרד האוצר יימצא במצב הזה נזוף ומנוטרל מכוחו העיקרי כמושל בקופה.

ומדוע זה רלוונטי לחברת החשמל? כי החברה הזו מתחמקת באופן שיטתי מביצוע רפורמות והתייעלות, ומשרד האוצר מעולם לא הצליח לרתום את החברה ועובדיה כדי לתרום גם הם משהו. הם מעדיפים להיכנס לכיס הציבורי בשל כל בעיה, גירעון או מצוקה.

כעת, כשהחברה מתמודדת עם ייקור של עלויות הייצור, ניתן היה לצפות שבמקביל הדרישה להעלאת תעריפים היא תבצע צעדי ייעול פנימיים, אבל זה לא בדנ"א שלה, כי החיים לימדו אותה שבסוף הצרכנים משלמים ושותקים. כיום, כשחרבו של מבקר המדינה מונפת מעל צווארו של שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, אפילו הדרישה המתבקשת מהחברה להתייעל כתנאי להעלאת התעריף מושמעת בלחישה.

האם שר האוצר יעז לקחת על עצמו את האחריות לקריסת משק החשמל? למעשה, דו"ח מבקר המדינה יכול להיות קו פרשת מים שבו ייקבע אם בידי משרד האוצר תישאר דרך כלשהי לקדם רפורמות במקומות שבהם יש ועדי עובדים חזקים ומיליטנטים.

כאן משתלב הגורם השלישי: המחאה והמעורבות הציבורית-צרכנית שנולדה בקיץ האחרון. הצרכנים הישראלים נהגו במשך שנים כבנות יענה - קצת קיטרו, קצת יללו, אבל נכנעו לשיטה ושילמו את המחיר. פעם במחירי המים ופעם במחירי החשמל, ואחר כך במחירי הדלק, וכמובן בשפע מוצרי צריכה אחרים מקוטג' ועד דיור. ואז זה התפוצץ ברעש גדול כשמאות ישראלים יצאו לרחובות ואמרו "נמאס לנו".

הכתובת העיקרית לטענת הציבור היא הממשלה, הן בכובעה כגובת מסים עקיפים שהועלו מאוד בשנים האחרונות, הן בכובע הרגולטור שמפקח על ענפים מסוימים ותפקידיו לקדם רפורמות ותחרות בשווקים רבים. הציבור אמר לממשלה בקיץ שעליה להיות פרו-אקטיבית בטיפול בענפים לא תחרותיים, ליזום רפורמות, לפתוח שווקים לתחרות, לזהות שווקים לא יעילים ולתת להם מענה. הציבור נתן לממשלה את המנדט לפעול להורדת יוקר המחיה ותבע ממנה לממש אותו. בנסיבות האלה, משרד האוצר יתקשה לאשר לחברת החשמל העלאת ניכרת של התעריף. המשרד יהיה חייב לתבוע לציבור הישגים בניהול חברת החשמל לפני שהוא פולש שוב לכיסי הצרכנים, או נותן ערבויות מדינה שיקלו את המצוקה התזרימית של החברה.

שלושת הווקטורים האלה מחזירים אותנו לאחת המחלות העיקריות של ממשלות ישראל לדורותיהן: חוסר יכולת לתכנן ולפעול לטווח ארוך. הקושי נובע בין השאר מחוסר המשילות, שנובע בתורו מקיומן של קבוצות לחץ חזקות ומחוסר הגמישות בניהול הסקטור הציבורי.

אילו היו למדינה היכולות למשול באמת, להוביל רפורמות ולנהל את הסקטור הציבורי בצורה יעילה - היא היתה יכולה להתמודד עם המשבר במשק החשמל בצורה טובה. במקום זאת, היא תיאלץ לתמרן ולאלתר פתרונות שונים ומשונים, שלא יצליחו לקדם באמת את הרפורמה במשק החשמל ולא ימנעו את הצורך בהעלאת התעריפים. הצדק החברתי במקרה הזה ייעשה רק עם חברה אחת, חברת החשמל.