על המרחק בין ייפוי דו"חות לתרמית

בעשור האחרון היינו עדים למספר רב יחסית של הונאות חשבונאיות בחברות אשר נחשבו במשך שנים לחברות בעלות יציבות פיננסית (לדוגמה אנרון, וורלדקום, גלובל-קרוסינג, טייקו).

חברת אנרון, מתחום המסחר באנרגיה, הסירה התחייבויות גדולות מהמאזן שלה והעבירה אותן ל"ישויות בעלות מטרות ייחודיות" - ישויות פיננסיות שהקימה החברה ונחשבו על ידה כישויות נפרדות; חברת וורלדקום (חברת טלפוניה) הציגה רווחים מנופחים על ידי ניפוח הכנסות ממכירות כתוצאה מכך שלא הקטינה את המכירות בגין זיכויים שנתנה ללקוחות; חברת גלובל-קרוסינג (חב' טלפוניה) הציגה ניפוח רווחים באמצעות עסקאות ל"החלפת קיבולת" בכבלי תקשורת עם חברות טלפוניה אחרות; קבוצת טייקו אינטרנשיונל (מתחום תעשייה) - נקטה בדרכים שונות לניפוח רווחים, כחלק מתרבות ארגונית שעודדה את מנהליה לנקוט טכניקות חשבונאיות בניסיון להונות משקיעים לגבי רווחי החברה, בעיקר בדרך של כיווץ הוצאות ואף המצאת התרחשויות שישפרו את תוצאות החברה.

זעמם של משקיעים הופנה גם כלפי רואי החשבון אשר לא התריעו מפני פשיטת הרגל הקרבה. בהקשר לכך יצויין שפירמת רואי חשבון ארתור אנדרסן (אחת מה-Big5 דאז), שימשה כרואי החשבון המבקרים של שלוש מהחברות האמורות - אנרון, וורלדקום וגלובל קרוסינג - בחברות אלו אירעו פשיטות הרגל הגדולות ביותר בהיסטוריה של התאגידים בארה"ב.

בעקבות פרסום השערוריות החשבונאיות, נחקק ביולי 2002, על ידי הקונגרס בארה"ב, חוק סרבנס-אוקסלי (Sarbanes Oxley act), מתוך מטרה לשפר את דיוק, אמינות ושקיפות הדו"חות הכספיים ועל ידי כך להשיב את אמון הציבור בהם.

הדרכים השונות לייפוי דו"חות כספיים עשויות להיות כרוכות בהפרת כללי חשבונאות מקובלים, עד כדי תרמית. חשוב לציין כי האחריות למניעת טעויות והונאות וגילויין מוטלת באופן בלעדי על הדירקטוריון וההנהלה של החברה ולפיכך על גופים אלה לוודא כי קיימות ומופעלות מערכות נאותות של בקרה פנימית שמטרתן לצמצם, ככל שניתן, את האפשרויות לקיומן של טעויות והונאות ולגלותן בהקדם האפשרי. הדירקטוריון וההנהלה אמורים להפעיל מנגנוני פיקוח ובקרה לבדיקת נאותות הבקרה הפנימית, בין היתר באמצעות המבקר הפנימי, וועדת הביקורת מטעם הדירקטוריון וכן להסתייע בתחום זה ברואה החשבון המבקר (לעניין זה, גילוי דעת 92 של לשכת רואי חשבון בישראל, בנושא "אחריות המבקר לשקול אפשרות קיומה של תרמית במסגרת ביקורת של דו"חות כספיים").

מדוע מבצעים ייפויי דו"חות?

הונאות חשבונאיות מבוצעות בדרך כלל במטרה להסוות תהליך של התדרדרות במצבה הפיננסי של החברה. המנהלים של חברות כאמור עשויים לנקוט בטכניקות של "ניהול רווחים" ומניפולציות חשבונאיות אחרות, מתוך כוונה להשיג רמה רצויה של רווחים בכדי להסוות את ההתדרדרות הפיננסית של החברות שניהולם, ומתוך ציפייה שישתפר המצב. במקרים רבים, דו"חות כספיים של חברות אשר פשטו רגל עוברים "ייפוי" במהלך השנים שקדמו לפשיטת הרגל. הייפוי כולל בדרך כלל "ניפוח" של הכנסות ונכסים, או "כיווץ" של הוצאות והתחייבויות.

סיבות נוספות אפשריות לביצוע "ייפוי" של דו"חות כספיים:

פרט לאמור לעיל, קיימות סיבות נוספות שמניעות מנהלים לבצע פעולות שנועדות "לייפות" את הדו"חות הכספיים, להלן מספר דוגמאות:

לקראת הנפקה לציבור - במטרה לשפר את סיכויי ההצלחה של ההנפקה.

לקראת עסקאות של מיזוגים או רכישות.

במטרה לעודד את הביקוש למניית החברה הנסחרת בבורסה.

לצורך גיוס אשראים מבנקים- במטרה להשיג הלוואות בתנאים נוחים ככל האפשר (פירעון לטווח ארוך, ריבית נמוכה, ערבויות נמוכות).

הענקת אופציות של החברה למנהליה - מצב אשר מעודד את המנהלים להשיג תוצאות פיננסיות טובות יותר ורווחיות גבוהה של החברה.

מניע פסיכולוגי - מנהל מעדיף להיראות מנהל המצליח להוביל את החברה ל"ביצועים טובים", מאשר מנהל כושל.

משבר כלכלי או מיתון עשויים להשפיע לרעה על תוצאות החברה ולכאורה לייצר תמריץ לביצוע פעולות ל"ייפוי" הדו"חות הכספיים. אולם, ההבדל לעומת הדוגמאות שלעיל, הוא שמיתון הוא גורם אקסוגני אשר משפיע על המשק כולו, להבדיל מנסיבות אנדוגניות של חברה ספציפית. במקרה כזה, במידה שגם המתחרים מושפעים לרעה מהמצב הכלכלי, אפשר שהמוטיבציה למניפולציות תהיה פחותה. במקרה קיצוני יותר, ייתכן שחברות מסויימות אף ינצלו את המצב הכלכלי ל"ניקוי אורוות", היינו לביצוע הפחתות והכרה בהפסדים, מתוך כוונה שהביצועים החלשים ייוחסו למצב הכלכלי ולא לתפקוד ההנהלה. היתרון במקרה זה הוא שה"ריבאונד" של השנים הבאות, בהן יוכרו רווחים גבוהים יותר תודות להטיית הרווחים כלפי מטה בתקופת משבר, ייוחס לביצועי הנהלה טובים בעת היציאה מהמשבר.

בתקופות בהן בנק ישראל מעלה את רף הלימת ההון והיצע האשראי מצטמצם, עשויה לגדול המוטיבציה לניפוח רווחים, מתוך מטרה להגדיל את הסיכוי לקבל אשראי מהבנק, או לצורך יציאה להנפקה בבורסה כתחליף לקבלת הלוואה לצורך הזרמת מזומנים לחברה.

דרכים עיקריות לייפוי דו"חות כספיים

הדו"חות הכספיים מוצגים על בסיס צבירה ולא על בסיס מזומן. בסיס צבירה מאפשר מניפולציות חשבונאיות והסוואת הפסדים בחברות שנקלעו למשבר. באמצעות הדו"חות הכספיים ניתן להטעות ולדווח על רווח כשלמעשה יש הפסד ולהיפך.

שתיים מהדרכים העיקריות באמצעותן ניתן "להחביא" הפסדים של חברה, הן באמצעות סעיפי המלאי והחייבים.

1. מלאי: במהלך השנים שבהן חברה כושלת, נוצרת הצטברות של מלאים אשר מעמיסה על העלויות השוטפות הכרוכות באחזקת המלאי. מצב זה אומנם מביא לקיטון ברווחים השוטפים של החברה, אך עדיין לא משקף את הכשל האמיתי. ההפסדים ממלאי מתגלים כאשר המלאי שאיבד מערכו מוצג לפי שוויו הנמוך מעלותו, ופועל יוצא מכך נזקפים ההפסדים לדו"ח רווח והפסד.

2. חייבים: חברות עשויות לייפות את דו"חותיהן, על ידי דחיית עיתוי ההכרה בהפסדים שנובעים מירידת ערך של חובות של לקוחותיה.

יש להיות מודעים באשר לאינטרס הקיים, בעיקר בקרב חברות שנקלעות למשבר פיננסי, לייפות את דו"חותיהן הכספיים על ידי דחיית ההכרה בהפסדים הגלומים בירידה בערכם של חובות לקוחותיה ושל פריטי המלאי שלה, לשנים רווחיות יותר. לפיכך קיימת חשיבות לבחינת סעיפי המלאי והחייבים במאזניהן של אותן חברות.

חברות יכולות לייפות את הנתונים שבדו"חות הכספיים באמצעות טקטיקות חשבונאיות נוספות שהנפוצות בהן:

הקדמה של מכירות מהשנה הבאה לשנה השוטפת.

דחיית הוצאות של השנה השוטפת לשנה הבאה.

שינוי יעוד של תיק השקעות בני"ע סחירים מזמן ארוך לזמן קצר.

שינוי אומדן חשבונאי - הערכת מלאי, שיטת פחת ותקופת הפחתה, % הפרשה לחובות מסופקים.

כל שינוי אחר בכללי הדיווח החשבונאי בדו"חות הכספיים, צריך להעלות חשד.

דרכים לאיתור סימנים מחשידים לייפוי דו"חות כספיים

אבחון מצבה הכספי של חברה דורש מיומנות וניסיון, תוך לקיחה בחשבון שהנהלות מנסות לייפות דו"חות כספיים בעיקר בעיתות משבר, ולעיתים אף בסיוע רואי החשבון. הדו"חות הכספיים של חברה כוללים מידע רב, על פיו ניתן להבחין במאפיינים וללמוד על מגמות בחברה המנותחת. נהוג שניתוח דו"חות כספיים של חברה מתייחס לתקופה של 3 עד 5 שנים.

ניתוח של הדו"חות הכספיים ואבחון קשיים בפעילות החברה מתבסס בדרך כלל על:

מעקב שוטף אחרי הדו"חות הכספיים השנתיים והרבעוניים של החברה ואיתור המגמות העיקריות המסתמנות בדו"חות החברה, כבר בשלב הראשוני של התהוותן (הכוללות בין היתר עליה או ירידה ברווחיות, שינויים ברמת היעילות התפעולית, שינויים במבנה ההון)

השוואת נתוני החברה עם חברות דומות באותו ענף (דומות בגודל, ברווחיות). יחד עם זאת, יש להיות מודעים לכך שבישראל (בניגוד לארה"ב או מדינות באירופה) קשה לעיתים להשיג נתונים ענפיים אליהם ניתן להשוות את נתוני הפירמה הבודדת, מאחר ומדובר במשק קטן יחסית עם מאפיינים מונופוליסטיים.

סממנים להתדרדרות במצבה הפיננסי של חברה עשויים להתגלות במהלך הביקורת, כאשר מגיעים לידיעת המבקר סימני אזהרה בקשר להמשך קיומו של העסק המבוקר כעסק חי. על המבקר לשקול בזהירות ראויה את חשיבותם של סימנים אלה ולבחון אם הם מצביעים לכאורה על ספק ניכר (substantial doubt) בדבר המשך קיומו של העסק ועל הצורך בבדיקות נוספות סימני אזהרה כאלה יכולים להתקבל מניתוח הדו"חות הכספיים עצמם וכן על ידי איסוף מידע משלים על החברה והסביבה בה היא פועלת ממקורות נוספים (לעניין זה גילוי דעת 58 של לשכת רואי חשבון בישראל, בנושא "העסק החי") .

גיורא הרטוג, מנכ"ל אודיט בקרה וביקורת (שימש כמנהל מחלקת החקירות של רשות ניירות ערך)