עסקת HSBC מוכיחה: יש לאסור עסקות בעלי עניין
>> משא ומתן הוא תחום מורכב, הכולל לפחות שתי צורות. האחת חד-פעמית, שבה כל צד אמור למקסם את רווחיו על חשבון השני מבלי לחשוב על הפעם הבאה; והשנייה כוללת כמה משאים ומתנים. במצב השני משתדלים הצדדים לא לשבור את הכלים, שכן גם בעתיד הם שוב ימצאו עצמם יושבים סביב שולחן המו"מ.
נושאים ונותנים מוצלחים דרושים לכל חברה, שכן ככל שינהלו את המגעים טוב יותר, כך הם ישיגו מחיר טוב יותר - מה שישליך באופן ישיר על רווחי החברה. לכן, מסקרן לדעת כיצד התנהל המשא ומתן החד-פעמי שבו רכשה חברת נכסים ובנין 50% מבניין HSBC שבניו יורק מחברת כור תמורת 138 מיליון דולר. למשל אם היו משברים וכיצד נקבע המחיר. זה מסקרן, שכן שתי החברות - המוכרת והקונה - נשלטות על ידי אותו בעל בית: אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר.
שתי החברות, ובאופן פרסונלי מנהליהן, מעוניינות למקסם את רווחיהן. והרי אם מדובר בנכס ששווה למכור אותו, ייתכן שלא שווה לקנות אותו. מה הסבירו לעצמם אותם מנהלים בשני הצדדים? כיצד האחד עושה עסקה טובה כשהוא מוכר, והשני עושה עסקה מצוינת כשהוא קונה? האם הם פשוט לא עושי דברו של בעל הבית שלהם? מסקרן לא פחות לדעת מהו ההסבר שנתנו לעצמם הגופים המוסדיים, מנהלי הכסף של הציבור. מדוע הצביעו בעד העסקה באסיפות בעלי המניות בשתי החברות. הכוונה היא לגופים שתמכו בעסקה מצד הקונה ומצד המוכר - הפניקס, פסגות, מנורה מבטחים ומגדל. האם גם הם לא עושי דברו של בעלי הבית?
נכון, ייתכן מצב ששתי החברות עשו עסקה שמיטיבה עמן. ובכל זאת, עולה השאלה מדוע פנתה חברה אחת לרעותה באותה קבוצה כדי לבצע עסקה כזאת. מדוע צריכה קבוצת אי.די.בי להכניס עצמה לפוטנציאל של ניגודי עניינים בולט כל כך? האם אין מספיק בניינים בניו יורק שעליהם נכסים ובנין יכולה לשים את ידה? האם אין מספיק חברות חיצוניות שיכולות לרכוש את הנכס של כור?
ממנהלים כה מנוסים של כור ונכסים ובנין, ומבעל בית כמו דנקנר, ניתן לצפות שיימנעו מעסקת בעלי עניין מהסוג הזה - שכן מעסקים בתוך המשפחה לא יוצאים דברים טובים. נראה שלשתי החברות ואפילו לבעל הבית עדיף להפסיד כמה גרושים ולהימנע מעסקה כזאת. ייתכן שהטוב ביותר הוא שהרגולטור יתעורר ויאסור סופית על עסקות בעלי עניין.