חברת החשמל ניצבת בפני שוקת שבוורה
קופת המדינה לא תהיה הכתובת לכיסוי החזרי החוב של החברה
>> בפולקלור המקומי נודעה בשנים האחרונות אגדה שלפיה בממשלות ישראל הפנימו כי הנסיבות הפוליטיות לא יאפשרו לעולם את פתיחת משק החשמל לתחרות או יישום רפורמה כלשהי בחברת החשמל - עד שזו תגיע לכינוס נכסים, ותוכרע תחת חרב התחייבויותיה הפיננסיות.
ואמנם, ועד העובדים בחברה האשים את משרד האוצר כי הוא עושה כל שביכולתו על מנת להפיל את החברה לקרשים. לחובתו ייאמר כי הוא עצמו תרם לא מעט להתממשות תרחיש זה.
הודות לגז הטבעי האוזל, ניצבת חברת החשמל בפני שוקת שבורה - כשהיא צופה גירעון תזרימי של חצי מיליארד שקל עד סוף 2011, נזקקת לגיוס חירום של מיליארד שקל כדי לקנות סולר, אך סובלת מהורדת דירוג כפולה (בארץ ובחו"ל) בתוך שבוע ומדירקטוריון עצבני שמתנה כל הנפקה בתוכנית קיצוצים.
כל אלה לא הפריעו לחברה להזרים במחצית הראשונה של השנה לא פחות מ-362 מיליון שקל לקופת הפנסיה של העובדים. ואולם גם העובדים כבר מבינים כי בימים שבהם יוצא עם ישראל אל הכיכרות - חגיגת הפנסיה, החשמל חינם וקרנות הנאמנות הסודיות יהיו למטרה הראשונה בייקור הבא של תעריף החשמל (מוצדק ככל שיהיה).
מעברו השני של הכביש, מבינים גם באוצר כי תרגיל התספורת של אגרקסקו לא יעבוד בחברה שנושאת בחוב של 60 מיליארד שקל, שמוחזק בחלקו בידי כמה מן הגופים הפיננסיים הגדולים בעולם - ומובטח בחלקו בערבויות מדינה. מכירת תחנות כוח לא תחזיר אפילו את הריבית שמשלמת חברת החשמל מדי שנה, ורק תפגע בתזרים העתידי של החברה. גם תוכנית קיצוצים דרקונית לא תסייע לחברת החשמל לפרוע או למחזר בשנתיים הקרובות 11 מיליארד שקל שהיא חייבת לבנקים ולמחזיקי האג"ח.
בעוד שישראל מתמודדת עם האיום האיראני, קופת המדינה לא תהיה הכתובת לכיסוי החזרי החוב של חברת החשמל, ולכן הפתרון יימצא שוב בשליחת היד אל הכיס הציבורי. אלא שכדי "למכור" לצרכנים ייקור חשמל של 10%-20%, נדרש סיפור כיסוי טוב אשר ירקח "רפורמה לייט", תשתית לתחרות והתייעלות מסוימת - לכדי עסקת חבילה יקרה, בשם מהפכת הצדק החברתי.