הבעיה האמיתית באירופה היא איטליה

לא ניתן להציל את הכלכלה השלישית בגודלה ביבשת

במבחן העיוני לתעודת סקיפר של רשות הספנות והנמלים מופיעה השאלה הבאה: "מצפון אליך אתה מבחין לפתע בחשרת עננים שחורה. מהי תגובתך?". זהו מבחן אמריקאי, והתשובה הנכונה היא זו: 'אתה סוגר את החלונות והפתחים, מאבטח בחבלים את הציוד שעל הסיפון ומכין את כלי השיט לסערה". כך בערך נראה מצבו של המשקיע המצוי כשהוא מביט צפונה אל המתרחש בכלכלת האיחוד האירופי, ועל מה שעשוי לקרות להשקעותיו אם וכאשר תגיע הסערה במלוא עוצמתה.

את הטרגדיה היוונית של השבוע רובנו כבר מכירים: ראש ממשלת יוון יורגוס פפנדריאו הודיע במפתיע על קיום משאל עם לאישור חבילת החילוץ שעליה עמלו ראשי אירופה במשך ימים רבים. תוצאה שלילית במשאל היתה גורמת ליציאת יוון מהאיחוד האירופי ומאיימת על הגוש כולו. לחצים פוליטיים פנימיים הכריחו את פפנדריאו לבטל את המשאל, ומאיימים על המשך כהונתו. למרות זאת הוא זכה ביום שבת בניצחון קטן כאשר עבר בהצלחה הצבעת אמון בפרלמנט, ועתה הוא מנסה להקים ממשלת איחוד לאומי. המטרה: לאשר את חבילת הסיוע האירופית ואת כל התנאים הקשים הצמודים לה - תנאים שיורידו בחדות את רמת החיים של העם היווני.

על פי הפרשנים, הסיכוי של פפנדריאו להצליח אינו גדול, והם מעריכים שיוון תכריז על בחירות כלליות ועל ראש ממשלה חדש. אלא שליוון אין זמן: בתוך חודש יהיה עליה לשלם עשרות מיליארדים לבעלי החוב שלה, והיא חייבת את חבילת הסיוע האירופית כדי לעמוד בתשלום. הבעיה: אף שרק לפני עשרה ימים הסכימו מדינות אירופה להעמיד לה תשלום נוסף של 130 מיליארד יורו ולחתוך את שווי האג"ח שלה ב-50%, אף אחד אינו מאמין שהתשלום יועבר כשברור שממשלה יוונית חדשה תערער על ההסדר ותנסה לשנות את תנאי הסיוע.

נכון לבוקר זה, רק מעטים מאמינים שיוון תצליח לחמוק מחדלות פירעון, ולכן צנחו איגרות החוב הממשלתיות שלה למחיר המשקף תשואה של יותר מ-100% - הגבוהה אי פעם. אלא שלמרות תשומת הלב התקשורתית והתהפוכות הפוליטיות, יוון אינה הבעיה האמיתית של אירופה. סכומי הסיוע שנזרקים לאוויר הם אמנם אדירים, אבל יוון היא מדינה קטנה של כ-11 מיליון איש, לעומת גוש אירופי של מאות מיליונים עם תוצר לנפש גבוה יותר מזה של היוונים. מספר התושבים בפאריס אינו נופל בהרבה מאוכלוסיית יוון, והשאלה היא עד כמה מוכנים הגרמנים והצרפתים לשלם על החובות של היוונים - כשבדרך הם חושבים גם (ואולי בעיקר) על עצמם, ומצילים את הבנקים שלהם מקריסה בעקבות ההפסדים ממחיקת החובות של יוון.

הבעיה האמיתית נמצאת במקום אחר: איטליה, שגם לה חוב לאומי אדיר שמגיע לשיעור של 120% מהתוצר הלאומי. אלא שאת איטליה, הכלכלה השלישית בגודלה באירופה אחרי גרמניה וצרפת והשמינית בעולם, כבר אי אפשר להציל. איטליה היא מדינה של 60 מיליון תושבים, ומדינות הגוש האחרות לא יוכלו לערוב חובותיה או למחוק אותם מבלי לנתץ את כל המבנה הפיננסי והפוליטי של האיחוד האירופי.

כבר כיום מתעורר חשש כבד מאי פירעון חובות של ממשלת איטליה. בסוף השבוע קרסו מחירי האג"ח האיטלקיות לרמתם הנמוכה ביותר מאז ייסוד גוש היורו, לאחר שראש הממשלה סילביו ברלוסקוני דחה הצעה של קרן המטבע הבינלאומית לסיוע כלכלי. התשואה על האג"ח של איטליה לעשר שנים, המדורגות A לעומת +A של ישראל, זינקה לרמה של יותר מ-6% בשנה, שאינה מאפשרת למדינת המגף לגלגל את חובה. בתשואה כזו איטליה פשוט לא תוכל לעמוד בתשלומי הריבית מבלי שהחוב יתפח במהירות עד לסוף הידוע מראש - חדלות פירעון.

כדי לשרוד זקוקה איטליה לשני דברים: רפורמות כלכליות מקיפות להקטנת החוב ואמון של השווקים. אין פלא לכן שהעיתון הכלכלי המשפיע באירופה, "פייננשל טיימס", קרא בסוף השבוע לברלוסקוני להתפטר לאלתר. הכותרת של מאמר המערכת של יום שישי היתה "בשם אלוהים - לך!", ואילו שר האוצר האיטלקי, שוב על פי "פייננשל טיימס", אמר לברלוסקוני שאם לא יתפטר מיידית ייפתחו השווקים ביום שני ב"מרחץ דמים".

בפרק הבא בדרמה נצפה כבר מחר, עם פתיחת המסחר בשוק האג"ח של אירופה. אבל עד אז, מה יכול משקיע תמים לעשות? זהו כנראה המקום לחזור למבחן השיט ולסגור את החלונות. לא בטוח שהסערה תגיע. מדינאי אירופה יכולים להתעשת, ולאמץ תוכנית לחיזוק האיחוד ולהזרמת כספים שכמותה מבצעים רק לאחר מלחמות עולם. הם יכולים להוריד את הריבית לאפס, לאחר שהורידו אותה בשבוע שעבר ב-0.25%, ולראות מה יקרה. אבל מול חשרת העננים השחורה שבאופק, התגובה הרציונלית היחידה היא להיכנס לבונקר.

מה זה אומר? המשך הידרדרות או קריסה של גוש היורו יתבטאו במשבר כלכלי גלובלי שיביא לירידה במחיריהן של מניות, אג"ח קונצרניות וסחורות. מולן צפויים להתחזק הדולר, כמטבע החלופי ליורו וכמטבע שנהנה תמיד בעתות משבר, ואג"ח ממשלתיות של מדינות עם חוב נמוך. מי שרוצה לסגור את החלונות בספינה שלו יכול להסיט את כספו - בתיקי השקעות, בקרנות נאמנות ובמסלולים של קופות הגמל וקרנות ההשתלמות - ממניות, אג"ח קונצרניות וסחורות למזומן ואג"ח ממשלתיות. התשואה שם תהיה אמנם מזערית, אחוזים בודדים במקרה הטוב (וגם זה במונחים נומינליים בלבד) - אבל לפחות לא תיפלו עם יוון, איטליה וכל האיחוד האירופי.

* "מספיק!" באיטלקית