"הרע, המכוער וזה שלא הייתה לו ברירה"

נראה כי על הביטוי "זה שלא הייתה לו ברירה" עונים הפעם – הבנקים. לאור הסכמתם ל"תוכנית האירופאית" שגובשה על ידי גרמניה וצרפת וכוללת קיצוץ חובותיה של יוון בחצי ובכך גורמת להפסד מרצון של 50% בערך האג"ח היווניות שהבנקים מחזיקים.

בנוסף, נאלצים הבנקים באירופה לגייס כ-106 מיליארד יורו כדי להגיע להלימות הון של 9% עד אמצע 2012 כלומר, על הבנקים לחזק את המאזן באמצעות גיוסים, בשעה שכבר יש להם חוב עצום, אותו יצטרכו ל"גלגל" החל מהשנה הבאה... ואם לא די בכך, כוללת "התוכנית האירופאית" המוצעת הגדלה של "קרן היציבות" (הידועה גם בשם: "קרן החילוץ" EFSF) למדינות הפריפריה של גוש היורו לטריליון יורו.

שתי השאלות המתבקשות נוכח המתואר לעיל הן: האם הבנקים יצליחו לגייס סכומים כאלה? ומהיכן יגיע הכסף ל"קרן החילוץ ? ובכן, התשובה הכוללת היא שזה לא באמת משנה, שהרי תוכנית כזו או אחרת הייתה חייבת להתקבל בעיקר כדי להרגיע את המשקיעים ואת השווקים הפיננסים.

אין ספק שהמשקיעים בשווקי המניות בעולם ובמיוחד בישראל חוו תנודתיות עזה, המזוהה יותר עם ההרגשה של נסיעה ב"רכבת שדים" נוכח החשש מפני משבר פיננסי חמור, התפשטות הסיכון לבנקים מובילים באירופה לרבות קשיי נזילות והורדת דירוג לבנקים מובילים בעולם. כל אלה הניעו את קובעי המדיניות באירופה להכריז על אותה "תוכנית סיוע" מקיפה.

ה"רע" זו התוכנית עצמה (והסקפטים יאמרו : "וגם לא האחרונה") שהאפקטיביות שלה לא ידועה ומעבר לכך, ככל שעובר הזמן יש לה מבקרים רבים שאינם מוצאים בפתרון שהושג משהו מעבר ל"פלסטר על פצע מדמם".

ולבסוף, "המכוער" בדמות אובדן האמון ומכלול שאלות בנוגע למהות האינטרסים של מקבלי ההחלטות, האם הם באמת פועלים בראיה כלכלית, עתידית ואחראית  או שמא, מניעים פוליטיים ואישיים הם אלה שמניעים אותם באמת.

בסיכום 3 הרבעונים הראשונים של השנה הניבו מדדי המניות המקומיים תשואת חסר בולטת ביחס למדדי המניות בעולם ובמיוחד לעומת המדדים המובילים בארה"ב בעוד שמדד ת"א 100 ירד בשיעור של כ- 20.8%, ירדו מדדי המניות בארה"ב, הנאסד"ק, הדאו ג'ונס וה-S&P500 בשיעור של כ-4.4%, 3.3% ו-6.5% בהתאמה.

בניגוד למגמה של שווקי המניות בישראל בשנת 2011, אין להתייחס ליציבות הכלכלית של המשק הישראלי כדבר מובן מאליו. על פי הנתונים האחרונים, עלה המדד המשולב לחודש ספטמבר 0.3% (4.4% בשנה האחרונה), שיעור הבלתי מועסקים מוסיף לרדת: 5.6% בלבד מכוח העבודה האזרחי בחודש אוגוסט (6.5% לפני שנה ו-7.7% לפני שנתיים).

מנגד, אנו עדים להאטה מסוימת, הבאה לידי ביטוי בירידה ברכיבי הביקושים המקומיים ובייצור, שר האוצר מעדכן את תחזית הצמיחה של המשק ל-4% (לעומת 4.8% בתחזית הקודמת ולעומת 4.7% של בנק ישראל) והוא מתייחס לקיטון בהכנסות המדינה ממסים בהשוואה לתחזית ששמשה את התקציב לשנים 2011 ו-2012 ולכן הגירעון בתקציב המדינה יסתכם בשנת 2012 ב-2.6% תמ"ג במקום 2%.

כבעבר, אנו מבהירים כי אנו מתמודדים עם חוסר בהירות לגבי תוצאותיה של המחאה החברתית והשפעותיה על הצריכה והאינפלציה בישראל אולם, לעת עתה, אנו מוצאים לכך ביטוי "מהיר" במדד המחירים לצרכן לחודש ספטמבר שהפתיע בירידה של 0.2% בניגוד להערכות המוקדמות.

ציפיות האינפלציה הנגזרות משוק ההון ירדו והגיעו בטווחים הקצרים לשיעורים של 1.7%-1.6% (כן, רק השנה הגיעו הציפיות ל-4% באותו טווח זמן).

אין ספק שהמשקיעים מעריכים כי הפחתת המחירים על ידי רשתות השיווק וספקי השירותים השונים בהשפעת המחאה החברתית נגד יוקר המחיה תמשך וכי להאטה בצמיחה בעולם, תהיה השפעה על הצמיחה הצפויה בישראל.

נשארו חודשיים לסיום שנה רוויה באירועים המספיקים לעשור ובכל זאת בנימה אישית קצרת טווח, כי גם לנו מותר, אז אל תשכחו: "יש לנו ארץ נהדרת".

הכותבת היא מנכ"ל מנורה מבטחים ניהול תיקי השקעות בע"מ.