המשק צמח ב-4% אך השכר הריאלי עלה ב-0.2% בלבד השנה

החל מהמחצית השנייה של 2009 ועד סוף 2010, נרשמה התאוששות מהירה בקצב הצמיחה של המשק. שיעור הצמיחה הגיע לשיאו ברבעון האחרון של 2010, בו צמח המשק בקצב של 7.8%. מאז נחלשה אמנם הצמיחה ובשני הרבעונים הראשונים של 2011 היתה 4.8% ו-3.7% בלבד. ואולם, שיעור צמיחה השכר של העובדים במשק הישראלי היה נמוך בהרבה.

השכר הנומינלי הממוצע למשרת שכיר של עובדים ישראלים ירד בחודש יולי האחרון ב-0.1%. ב-12 החודשים האחרונים, עלה השכר הנומינלי ב-3.6%, שמשמעותו עלייה ריאלית של 0.2% בלבד. במגזר העסקי, המצב טוב אף פחות: באותה תקופה עלה השכר הממוצע שם ב-3.3% בלבד נומינלית - רמה המשקפת שחיקה ריאלית בשכר.

"הנתונים לגבי הקיפאון בשכר הריאלי בהחלט מפתיעים", אומר ד"ר מיכאל שראל, הכלכלן הראשי של קבוצת הראל. "אמנם לא מדובר על תופעה ישראלית- בכל העולם אפשר לראות קיפאון בשכר הריאלי, ובחלק מהמקומות אף שחיקה של השכר. אולם, שם זה לא מפתיע כי האבטלה גבוהה. בישראל האבטלה ברמות שפל ולכן קשה מאוד להסביר את הקיפאון ברמות השכר".

ואכן, בניגוד לשוק התעסוקה בארה"ב ובאירופה, שם רמות האבטלה גבוהות (9.1% בארה"ב ו-10% בגוש היורו), במשרד האוצר מתהדרים באחרונה ברמות השפל באבטלה בישראל. רמת האבטלה הגיע ל-5.5% לאחר שבשנת 2009 עמדה על 7.6% וב-2010 על 6.6%. זאת, במקביל לעלייה מתמשכת בשיעור ההשתתפות במשק לרמות של 57.5%.

"ההישג של הורדת האבטלה היה יכול להיות גדול יותר אם השכר היה עולה", אומר שראל. "ובכל זאת מדובר בהישג. גם מבחינה חברתית וגם מבחינה כלכלית עדיף מצב של אבטלה נמוכה ושכר נמוך על פני מצב של אבטלה גבוהה ושכר גבוה".

"התוצר לעובד גדל בשנה האחרונה בקצב של 2%-3% בשנה. לכן, קיפאון בשכר הריאלי משמעו שנתח העובדים בעוגה הכוללת יורד. גם כאן לא מדובר על תופעה ישראלית", מוסיף שראל. בהמשך, הוא מעריך, נראה עלייה ברמות השכר. הסכמי שכר חדשים, שנחתמו בעיקר בסקטור הציבורי (מורים, רופאים) עדיין לא באים לידי ביטוי בנתונים.