מסחר אלגוריתמי בני"ע: לא רק לבנקים וחברות עתירות הון

כאשר הממשלה מגייסת הון בריביות של 11% ו-12%, יש מעט מאוד השקעות שיכולות להתחרות בהן. 2003 עלולה להיות שנה נוספת בלי בורסה, בלי מימון חוץ-בנקאי, בלי שוק הון אמיתי

בלי טבע

שוק המניות התל אביבי ממשיך לאבד גובה, מחזורי המסחר נמוכים, והסוחרים מדווחים מדי יום על שפל חדש. מדד המעו"ף, שבשיאו היה כבר ב-570 נקודות, נע בימים האחרונים סביב 300 נקודות - רמתו לפני 5 שנים.

אבל, כדאי לשים לב שמצבו של שוק המניות הוא עגום הרבה יותר ממה שנדמה. בתוך מדד המעו"ף יש מניה אחת כבדה שמצליחה בחמש השנים האחרונות לשאת את כל עול הבורסה בתל אביב על גבה.

שימו לב: מניית טבע (טבע: ת"א) מהווה 9.5% ממדד המעו"ף. מאז תחילת 98' היא עלתה ב-375% - מה שאומר שהיא תרמה כ-35% לעלייה של מדד המעו"ף באותה תקופה.

למעשה שווי השוק של טבע - כ-45 מיליארד שקל - גדול בהרבה מ-9.5% משווי השוק הכולל של שוק המניות התל אביבי - אבל הבורסה בתל אביב הגבילה את המשקל המרבי של מניה בודדת במדד ל-9.5%. בלי טבע היה עומד מדד המעו"ף ברמה של כ-200 נקודות - כלומר נמוך בכשליש מערכו היום. מספר זה נותן אינדיקציה טובה לעומק השפל בבורסה, לערך האפסי שייצרו החברות הגדולות בבורסה למשקיעים בחמש השנים האחרונות, ולמצבו של הסקטור העסקי.

ומה שיותר מפחיד: טבע היא אחת המניות היקרות ביותר בענף הפרמצבטיקה העולמי. עד היום היא הצדיקה את הפרמיה האדירה שבה היא נסחרת בתוצאות כספיות מדהימות שמכות מדי שנה את התחזיות.

אבל במניות טבע הנסחרות במכפיל רווח של 28 ובשווי שוק הגבוה פי 6 מהונה העצמי של החברה יש גם סיכון אדיר: אם החברה הזאת תמעד, המניה שלה עלולה לקרוס, למחוק עשרות מיליארדי שקלים של שווי שוק ולהפיל את הבורסה התל אביבית כולה. בלי כדור המרץ של טבע - הבורסה בתל אביב תיראה עלובה במיוחד.

בלי החברות

תופעה חדשה בבורסה בתל אביב: כל כמה ימים מודיעה חברה אחרת על תביעת ענק של מס הכנסה נגדה: האחרונה היתה אתמול כאשר חברת מתב (מתב: ת"א) הודיעה כי מס הכנסה תובע ממנה 42 מיליון שקל.

אין כאן צירוף מקרים: אגף מס הכנסה בלחץ אדיר: ההכנסות יורדות מחודש לחודש ותחזיות הגבייה ל-2003 תלושות לחלוטין מהמציאות. אנשי האגף מתחילים להפוך כל אבן וכל דו"ח בניסיון למצוא חבויות מס.

כמובן שלמטבע הזה יש צד שני: הסקטור העסקי בלחץ אדיר כתוצאה משתי שנות מיתון מעיק, והרצון לשתף את מס הכנסה ברווחים הוא נמוך יותר מאי פעם. תכנוני המס פורחים ויש להם כר מצוין לצמוח: מאות חברות צברו בשנתיים האחרונות הפסדים אדירים, וכולם מחפשים ומוצאים דרכים להעביר רווחים מצד לצד כדי להימנע מתשלום מסים.

מי ינצח בקרב בין החברות לבין מס הכנסה? אף אחד: החברות שיש להן רווחים ייתקלו בעמדה קשוחה מאי פעם של אנשי מס הכנסה. אבל מס הכנסה יגלה כי רווחיות הסקטור העסקי ממשיכה לקרוס ומספר החברות שיציגו השנה רווחים יתכווץ מדי יום. גם אצל מי שהפיחות וההתייעלות ישפרו את הרווחיות התפעולית שלו - יאכלו הוצאות המימון את רוב הרווחים. מס הכנסה ייאלץ להסתדר השנה בלי הרבה מאוד חברות ויחידים בעלי הכנסות גבוהות שבעבר הרימו תרומה משמעותית להכנסות המדינה ממסים.

בלי שוק הון

בלי הרבה תשומת לב חזרו איגרות החוב הממשלתיות לקרוס בימים האחרונים. האג"ח השקליות מסוג שחר כבר מתקרבות לתשואות של 12% - אליהן הגיעו בשיא משבר המט"ח לפני חצי שנה כאשר השקל התקרב לשער של 5 שקלים לדולר.

כאשר הממשלה מגייסת הון בריביות של 11% ו-12% - יש מעט מאוד השקעות, אם בכלל, שיכולות להתחרות בתשואות האלה. הסיכויים שהסקטור העסקי יוכל להנפיק השנה ולגייס הון בבורסה נראים היום קלושים מתמיד: 2003 עלולה להיות שנה נוספת בלי בורסה, בלי מימון חוץ-בנקאי, בלי שוק הון אמיתי.

בלי בושה

שלושה חודשים לאחר שהוביל חברה נוספת לפשיטת רגל, הגיש אתמול איש העסקים עזרא הראל את תגובתו לתביעה שהגישו נגדו קרנות הנאמנות של לאומי פיא שהפסידו בהשקעה בניירות הערך של רוגוזין (רגזין: ת"א). כך כותב הראל בלי בושה: "התביעה של לאומי פיא נובעת מכשלונה בניהול קרנות נאמנות".

כישלון? בניהול? האם זה עזרא הראל מדבר? האיש אשר פיזר מאות מיליוני שקלים מכספי המשקיעים לכל עבר? האיש אשר הוביל חברה שבחצי השנה שלפני המועד שבו היא היתה אמורה לפרוע את איגרות החוב שלו "נעלמו" לפתע 30 מיליון שקל מהקופה שלה? האיש אשר המפרק של החברה עו"ד פיני רובין אומר שעסקות בעלי העניין בחברה מעוררות תמיהות רבות.

האם הראל מנסה להפחיד את לאומי פיא? בכל מקרה - זה לא יילך לו. כל הפעילים בשוק ההון יודעים שההחלטה של לאומי פיא להשקיע בניירות הערך של יזם מסוגו של עזרא הראל היתה שגויה, אבל ההחלטה שלה לתבוע את הראל וללכת עם התביעה הזאת עד הסוף מעידה על מקצוענות ומחויבות למשקיעים. התביעה של פיא נגד הראל תאותת לכל בעלי השליטה בחברות הבורסאיות, כי קרנות הנאמנות לא חייבות תמיד לבלוע בשתיקה את ההתעללות המתמשכת מצד בעלי העניין בבעלי מניות המיעוט.