מלכוד 22: מה שטוב לך, רע לכלכלה

בחיים, בדרך כלל, ההיגיון הבסיסי של כל אחד מאתנו עובד לא רע. אם אדם או משק בית צורכים מעבר ליכולתם ונכנסים לחובות, התרופה הנכונה תהיה לצמצם את הצריכה ולצמצם התחייבויות. ההיגיון עובד גם בכיוון ההפוך: אם אדם רוצה להצליח ואין לו כסף, עליו לקחת אשראי מבנקים או ממשקיעים, להילחם בשווקים, להכות ללא רחם במתחריו ולנסות להגשים את חלומו.

הנטייה הטבעית של בני אדם היא להניח שהיכן שההיגיון הפרטי עובד - הוא יעבוד גם במרחב הציבורי, כשכולם יעשו אותו הדבר. לפעמים זה אכן עובד: אם כולם ינקו את המרחב הציבורי כפי שהם שומרים על בתיהם, המדינה תהיה נקייה בהרבה.

אלא שכאשר הדברים מגיעים לכלכלה של המשק כולו, כלכלת המאקרו, ההיגיון הזה מפסיק לעבוד, ולעתים קרובות מתהפך לחלוטין. הנה דוגמה: נהג אחד יקצר את זמן הנסיעה שלו אם ינהג במהירות, יחתוך נהגים אחרים וישתחל למסלולים שאינם שלו. אבל אם כל הנהגים יעשו כמוהו, תשרור בדרכים אנדרלמוסיה, ירבו התאונות - ואף נהג לא יגיע לשום מקום.

דוגמה נוספת: אם אזרח אחד חושש שהבנק שלו עשוי להיקלע לקשיים, הדבר ההגיוני שיעשה הוא להעביר את כספו לבנק אחר. אבל אם כל הלקוחות של אותו בנק יפעלו בדרך דומה, הם יגלו שהבנק כבר אינו קיים - הוא פשט את הרגל. הסיבה: בנק מחזיק בכל נקודת זמן לא יותר מ-10% מהכסף שהוא חייב ללקוחותיו, ואם לקוחות רבים יבקשו למשוך בחזרה בבת אחת סכום גדול יותר מאותם מ-10%, הוא לא יעמוד במשימה.

אותו הדבר קורה בכלכלת המאקרו: אם כל האזרחים שמצאו את עצמם עם קצת יותר מדי חובות יחליטו להוריד את רמת החיים, לצרוך קצת פחות ולחסל את ההתחייבויות שלהם - כל הכלכלה תיקלע במהירות למשבר קשה. זה מה שיקרה: הביקושים יירדו, חברות ייקלעו לקשיים וייסגרו, עובדים יפוטרו והביקושים יירדו עוד יותר. כך תיווצר מערבולת שתשאב את כל הכלכלה כלפי מטה. ככה זה: מה שעובד, רציונלי, הגיוני ונראה "חברתי" ברמה האישית, נהפך למלכודת ברמה הכלכלית.

זה כמובן עובד גם להפך: אם הציבור יחליט לרוץ לבנק דווקא כדי לקחת משכנתא נוספת ולצרוך את הכסף, הכלכלה תיהנה במשך תקופה מסוימת מפריחה וגאות. אלא שגם בתסריט הזה הסוף ברור: החובות יכבידו, המחירים יחלו לרדת, בועות יתפוצצו, הבנקים יעקלו נכסים - והנה שוב חזרנו לתסריט של משבר. זה, אגב, פחות או יותר מה שקרה לאמריקאים במשבר של 2008. במלים אחרות: מה שטוב לך לא תמיד טוב לכלכלה שלך, ולכן לא טוב גם לך. מוזר, לא אינטואיטיבי - אבל מדויק.

בעולם של הבורסה ושל שוק ההון ישנן אינספור דוגמאות כאלה. אם נוצרה התפתחות עסקית חיובית בחברה מסוימת ורק בודדים יודעים על כך, נכון יהיה לרוץ ולקנות את ניירות הערך שלה. אבל אם כולם יחד יודעים את הסיפור, וכולם רצים לקנות את הנכס בבת אחת, התוצאה תהיה שמחירו ינסוק הרבה מעבר לערכו האמיתי. זוהי תופעת העדר: אם בודדים ילכו בדרך מסוימת, הם יכולים להרוויח. אם ילכו כולם יחד, הם בדרך כלל יפסידו.

מלכוד 22 כלכלי

נכון, התיאור הזה נראה כמו מקרה קשה של מלכוד 22: אם אתם וכולם לוקחים אשראי וצורכים בחופשיות, תביאו על עצמכם משבר חובות. אבל אם אתם וכולם תצמצמו חובות וצריכה אישית, תביאו על עצמכם מחירים יורדים, אבטלה ומיתון. המלכוד הזה מוכיח עוד דבר אחד, לתשומת לבן של תנועות המחאה למיניהן: לא חייבים להיות פושעים או רשעים כדי לגרום למשבר כלכלי.

אז מה ניתן לעשות כדי למנוע את הגורל הזה? מכיוון שהכלכלה היא מכונה מורכבת, מסובכת ועדינה במיוחד, הברירה היחידה היא לנסות ולנהל אותה בקפדנות, בזהירות, בשקיפות ובנחישות. לפחות על הנייר, אם למפעילי המכונה יש המידע הנחוץ והנחישות להפנות את ההגאים לכיוון הנכון, הם יכולים לצמצם את הסיכוי שהמכונה תתקלקל.

אם טייקונים לוקחים יותר מדי אשראי מהציבור, ובמחירים נמוכים מדי, הרגולטורים יכולים למנוע את התופעה או להגביל אותה; אם הציבור לוקח יותר מדי משכנתאות, והבנקים מעמידים לו אותן בקלות יתר, נגיד בנק ישראל יכול להטיל מגבלות ולמנוע בועת נדל"ן; אם אנשי עסקים יצרו שווקים ריכוזיים וצברו חברות עם עודף כוח והשפעה, ניתן לפרק אותן.

ולהפך: אם הציבור נכנס להלם ומכווץ את הצריכה וההשקעות שלו, ניתן לנסות ולהוציא אותו מהבונקר על ידי ריבית נמוכה והורדת מסים; אם אין אנשי עסקים שמוכנים לקחת סיכונים ואשראי, ישנן דרכים לעודד אותם כגון מענקים, הפחתת ביורוקרטיה והקלות במסים.

חוץ מאספקת שירותי ביטחון לאומי ואישי, זהו התפקיד המרכזי של הממשלה וזרועות השלטון - וזהו משחק עדין ומסובך, בתוך מציאות שאיש אינו יודע כיצד תתפתח מחר. אבל כדי שיהיה סיכוי לנווט את המכונה הזאת, יש תנאי אחד הכרחי - שכל מפעילי המכונה יסכימו על כיוון הנסיעה. למשל, "מקסום איכות החיים ורמת החיים של הציבור כולו".

נכון להיום זה אינו המצב. רבים ממפעילי המכונה פועלים כדי למקסם את התועלת של עצמם, של מי ששלח אותם או של מי שהם רוצים למצוא חן בעיניו. זה אולי לא בלתי חוקי, וזה אולי טוב להם בטווח הקצר והבינוני - אבל זה רע למשק ולכל שאר האזרחים.