המפקח על הביטוח אשם במחאה החברתית

שיעור החיסכון בקופות הגמל ירד עקב רפורמות; האם הדבר גרם לעלייה במחירי הדיור?

האם ייתכן כי המפקח על הביטוח במשרד האוצר הביא, במו ידיו, לפרוץ המחאה החברתית של קיץ 2011? יש תיאוריה כזו, וזו אינה תיאורית קונספירציה. לפי התיאוריה הזאת, המפקח על הביטוח הוא האשם בעליית מחירי הדיור, שהיו המניע הראשוני לפרוץ המחאה, מאחר שהביא להסטת כספי חיסכון מקופות הגמל אל ענף הנדל"ן.

מפתיע לגלות כי הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר אינו כופר באשמה הזאת. באגף הפיקוח על הביטוח אמנם לא חושבים שהם אשמים בגאות במחירי הנדל"ן, אבל נאלצים להודות כי יש להם כנראה תרומה שלילית משמעותית לירידה בהיקפי החיסכון בישראל בשנים האחרונות. לפי נתוני בנק ישראל, שיעור החיסכון הלאומי צנח משיא של כ-24% מהתוצר ב-2006, לכ-18% מהתוצר ב-2010.

יש שני הסברים לצניחה הדרמטית בשיעור החיסכון בישראל. ההסבר האחד הוא הזינוק של החיסכון במשק לשיא של 24% (רמת החיסכון ארוכת הטווח נעה בין 17% ל-20% מהתוצר) בשל המיתון הכבד שפקד את ישראל בתחילת העשור הקודם; ועם השיפור במצב המשק - גם שיעור החיסכון ירד חזרה לרמתו הנורמלית.

ההסבר השני, המוכר פחות, הוא שחל שינוי מהותי בהרגלי החיסכון של הישראלים בשנים האחרונות. השינוי החל באמצע שנות ה-2000, עם ההחלטה של המפקח על הביטוח לאסור על חיסכון לתקופה של 15 שנה בקופות הגמל, והגיע לשיאו ב-2008, כאשר המפקח על הביטוח ביטל את האפשרות למשוך את כספי החיסכון הפנסיוני במשיכה חד-פעמית עם הפרישה לפנסיה (חיסכון הוני). תחת זאת, קבע המפקח על הביטוח כי מעתה והלאה, כספי החיסכון לפנסיה יתקבלו רק כקצבה חודשית לכל החיים.

הכוונה של שני הצעדים כאחד היתה טובה מאוד. המטרה היתה להגדיל את היקף החיסכון לפנסיה של הישראלים, לאור הנתונים המצטברים כי הישראלים חוסכים פחות מדי. לשם כך החליט המפקח על הביטוח למקד את הישראלים רק בחיסכון לפנסיה (ולא בחיסכון מיותר ל-15 שנה), וגם לוודא כי עם היציאה לפנסיה, לא יעשו הישראלים שגיאות ויבזבזו את כספי החיסכון סתם (באמצעות משיכה הונית לא אחראית). הכוונה, כאמור, היתה טובה, והושקעה במהלכים הרבה מאוד תבונה. התוצאה, עם זאת, היתה עגומה.

בפועל, שני המהלכים גם יחד הביאו להתרסקות החיסכון בקופות הגמל. מאז 2006, היקף ההפקדות השנתי בקופות הגמל פחת ב-6 מיליארד שקל. לאן זרמו אותם 6 מיליארד שקל בשנה? איש אינו יודע. חלקם כנראה מצאו את דרכם להשקעות בנדל"ן, והדליקו את מדורת הנדל"ן. חלקם כנראה מצאו את דרכם לצריכה. בכל מקרה, הכספים הללו לא הגיעו לאפיקי החיסכון הפנסיוני האחרים (קרנות פנסיה, ביטוח חיים) וכך התקבלה התוצאה העגומה: המעמד הבינוני-גבוה במדינת ישראל לא אהב את השינויים שמשרד האוצר עולל בקופות הגמל שלו ופשוט חדל לחסוך לפנסיה באמצעות קופות גמל; שיעור החיסכון הכולל לפנסיה ירד, והמדינה מצאה את עצמה באה לברך ויוצאת מקללת.

הנזק הכבד ביותר, יש לציין, נגרם כנראה במגזר העצמאים. באופן היסטורי, העצמאים חסכו לפנסיה באמצעות קופות גמל ולא באמצעות קרנות פנסיה. ניתן להניח שחלק גדול מהירידה בהפקדות בקופות הגמל, מקורה בירידה בהפקדות של עצמאים - מה שאומר שהעצמאים, ככל הנראה, פשוט חדלו לחסוך לפנסיה.

על הנזק שנגרם להיקף החיסכון הפנסיוני של הציבור, נוסף גם נזק תחרותי. מבין כל ענפי החיסכון הפנסיוני, דווקא ענף קופות הגמל הוא התחרותי ביותר. בביטוח ובפנסיה שולטות חמש חברות הביטוח ללא מצרים - נתח השוק שלהן הוא 96% ו-98% בהתאמה. לעומת זאת, בענף קופות הגמל, הנתח של חמש חברות הביטוח הוא 59%; שאר 41% מוחזקים בידי חברות הברוקרים הפרטיות. העובדה שדווקא הענף התחרותי היחיד בתחום החיסכון הפנסיוני עומד בפני כליה, בגלל החלטות המפקח על הביטוח, היא בוודאי עוד סיבה למחאה - הפעם, מחאת יוקר המחיה דווקא.

המציאות העגומה הזו צריכה להביא את המפקח על הביטוח לבדוק את עצמו. הכוונות הטובות, שהביאו לתוצאות הרסניות, מחייבות שינוי כיוון. אין ברירה אלא לשקול להחזיר לעם את המוצר שהוא אוהב כל כך - חיסכון פנסיוני במשיכה חד-פעמית (חיסכון הוני). אפשר להחיות מחדש את קופות הגמל, כמוצר תחרותי בשוק הפנסיה, וגם להגדיל מחדש את החיסכון הפנסיוני, בכך שתחזור ותינתן האפשרות לחסוך עד גיל 65 (אמנם לא ל-15 שנה, מאחר שאין טעם לתמרץ את העם לחסוך לטווח בינוני) עם משיכה חד-פעמית. מספיק אפילו לתמרץ את החיסכון הזה בשיעור קל בלבד - למשל, להסתפק במתן פטור ממס רווחי הון על חיסכון כזה - כדי להפוך אותו לאטרקטיבי.

באופן זה, עיקר החיסכון הפנסיוני ימשיך להתנהל בעולם הפנסיה והביטוח, המקבלים הטבות מס ניכרות מידי המדינה, ולצדם יתקיים חיסכון עצמאי לפנסיה - חיסכון הוני באמצעות קופות הגמל. כך, גם שיעור החיסכון לפנסיה ישתפר, וגם התחרות בשוק הפנסיה תתאושש.