המפתח להוזלות נמצא בידי רשתות השיווק

>> ועדת טרכטנברג נזפה בשבוע שעבר בוועדת המזון על הבדיקה השטחית שערכה ברשתות השיווק, ודחקה בה לפתוח בשבועות הקרובים בבדיקה מקיפה יותר לגבי רווחיותן.

בדיקת רשתות השיווק היא במקומה. רבים מדי מהמוצרים נרכשים על ידי רשתות השיווק מהספקים במחיר שאנו כצרכנים היינו יכולים רק לחלום עליו. עם זאת, התשובה של רשתות השיווק צפויה: הן יציגו את שיעור הרווח התפעולי שלהן מפעילות קמעונית - 4.9% בשופרסל, 4.5% בכמעט חינם, 3.4% באלון רבוע כחול ו-7.5% אצל רמי לוי - ויגרסו כי מדובר בשיעור רווח המקובל בקמעוניות בעולם.

אלא שהבדיקה של ועדת המזון אינה צריכה לעסוק בשיעור הרווח התפעולי. די להזכיר כדוגמה כי רשת רמי לוי רווחית יותר ממתחרותיה, אף שאינה גובה מחירים מופקעים מלקוחותיה. כדי לעשות בדיקה ראויה, יצטרכו בוועדה לדלג מעל סעיף הוצאות המכירה, ההנהלה וההוצאות הכלליות של כל רשת, האחראיות לרווח התפעולי. סעיפים אלה נמצאים בשליטת החברה, ולעתים כוללים הוצאות שכר מפליגות להנהלה והוצאות הנשארות בחברה - כמו תשלום דמי שכירות עבור נכסים הנמצאים בבעלות החברה.

בוועדה יצטרכו לבחון את שיעור הרווח הגולמי של הרשתות. כאן הם יגלו כי תמונת היחסים בין הרשתות מתהפכת: בעוד שופרסל הגדולה מפגרת בשיעור הרווח התפעולי אחרי רשתות הדיסקאונט, שיעור הרווח הגולמי שהיא מציגה הוא 27% - גבוה משיעור הרווח הגולמי של רמי לוי וכמעט חינם, 22.5% ו-24% בהתאמה. יחס זה מעיד איזו רשת מפיקה רווח גדול יותר מהתיווך שהיא מבצעת בין הספקים ללקוחות.

הרשתות נוהגות להשליך את האשמה לגבי המחירים על הספקים. אלא שהן אלה שאמורות ללחוץ על היצרנים והיבואנים כדי למנוע מאתנו עליית מחירים. אין להן אינטרס לעשות זאת, מאחר שכל עוד הן מרוויחות באחוזים ממחיר המוצר - שורת הרווח שלהן נהנית תמיד מעליית המחירים.

וחשוב מכל, בסופו של דבר יצטרכו בוועדה להפשיל שרוולים, לבדוק לגבי כל את התהליכים שעומדים מאחורי המחיר שמשלם הצרכן, לזהות באילו מוצרים יש פערי תיווך גבוהים מדי ולא לשכוח שגם אם הן אינן תמיד אשמות - רשתות השיווק הן מפתח מרכזי בבדיקת יוקר המחיה בישראל.