מי מרוויח מהפרטת הקיבוצים?

"כל יום מגיע לכאן מומחה אחר", אומרת מ', חברת קיבוץ בדרום שעובר בימים אלה תהליך של הפרטת הכנסות החברים, "מעולם לא היינו כה מחוזרים": עורכי דין, רואי חשבון, שמאים ויועצי נדל"ן, יועצים פנסיוניים ומנהלי תיקי השקעות, יועצים ארגוניים, אנשי אסטרטגיה ובניית חזון - כולם נהפכו לגורמים הכרחיים בהקמתו של הקיבוץ "המתחדש" - שם קוד לקיבוץ בהפרטה.

תהליך הפרטת הכנסות החברים, שייצר בקיבוצים פערי הכנסות גדולים בין בעלי תפקידים בכירים לעובדים פשוטים, הוא תהליך כואב, שמחלץ ממשתתפיו רגשות קשים, אך יוצר לא מעט הזדמנויות רווחיות עבור אחרים. מאות ואלפי משפחות מתפרנסות יפה מהשינוי שיצר צורך בתפקידים חדשים, שכדי למלאם נדרשים אנשים חיצוניים - כשכולם מקבלים כסף עבור שירותיהם. הרבה כסף.

שטף בעלי המקצוע בכ-270 הקיבוצים בישראל, רובם בתהליכי הפרטה - מתפרץ לדלת פתוחה. "הכל החל באמצע שנות ה-80, כשהתנועה הקיבוצית נכנסה למשבר כלכלי חריף", אומרת פרופ' מיכל פלגי מהמכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה. "בבת אחת איבדו החברים אמון בבעלי התפקידים שהם עצמם בחרו. בעלי התפקידים, מצדם, האשימו את הדמוקרטיה המקומית, וטענו שהבעיה נובעת מהחלטות כלכליות שמתקבלות על ידי האסיפה. באותו שלב נוצרה ההבנה שיש להפריד בין חיי הקהילה לחיים הכלכליים, ולהסתייע באנשים בעלי רקע וידע מקצועי שיעזרו לצאת מהבוץ".

גם אם קיימת הבנה שכוח האדם המקומי לא תמיד מספק את הסחורה, היא לא בהכרח מיושמת. נדרש עוד יותר מעשור עד שתהליכי ההפרטה (שקיבלו תאוצה באמצע שנות ה-90 ותחילת 2000) שינו את התמונה. הדלת נפרצה. "תהליך השינוי היה כה אינטנסיבי ותוצאותיו כה מורכבות, עד שהחברים נאלצו לוותר על השליטה ולבקש עזרה של מומחים בכל תחום", אומרת פלגי. "כשמתחילים לדבר במושגים עירוניים של התייעלות, שכר דיפרנציאלי, שיטות תגמול, שיוך נכסים ובניית קהילה - אין ברירה אלא לפנות למומחים, שלרוב לא נמצאים בתוך הקיבוץ".

מי הם המומחים המתפרנסים מ"התחדשות" הקיבוץ? באופן פרדוקסלי, מדובר פעמים רבות באנשים בעלי נגיעה לתנועה בעבר או בהווה: קיבוצניקים מעדיפים קיבוצניקים, גם אם הם עורכי דין או יועצים ארגוניים. "הטלטלה גדולה ממילא", מסכמת פלגי, "יש יתרון מסוים למי שמבין את הרגישויות".

לא זזים בלי ליווי משפטי

ליווי משפטי היה מצרך נדרש בקיבוצים גם לפני ההפרטה, אך נהפך לחלק מרכזי מהקיבוץ המתחדש. עו"ד מארי קושניר-הררי, מומחית לאגודות שיתופיות, ראתה בשנים האחרונות כיצד מתרחבים היחסים המקצועים בין הקיבוץ לבין משרד עורכי הדין שבו עבדה עד לאחרונה. לדבריה, "זה בא משלושה כיוונים: שינוי כלכלי, אדפטציה למודל הקיבוץ החדש ותהליכי צמיחה והתרחבות. כל אלה דורשים ליווי צמוד. אם בעבר היתה הקליטה תהליך ברור וסטנדרטי, הרי שכיום מדובר בתהליך שונה, שמחייב כללים חדשים. כל תהליך כזה הוא תהליך חוזי שדורש מומחיות. עם השינוי וההרחבה של הקיבוצים, הורחב היקף הפעילות המשפטית".

אם לפני פחות משני עשורים ניתן היה לספור את עורכי הדין שפעלו מול קיבוצים על אצבעות של שתי ידיים, הרי שכיום עשרות עורכי דין פועלים בתחום וכעשרה משרדים גדולים מתמחים בנושא, כשלכל אחד מהם מחלקה העוסקת רק באגודות שיתופיות. במשרד שלמה כהן, למשל, קפץ מספר עורכי הדין הייעודיים משבעה ל-20, ובמשרד ZKGS (גילת-קנולר), מעידה קושניר-הררי, המספר שולש בעשור האחרון. כיום כ-20 עורכי דין מתוך 40 במשרד עוסקים רק באגודות שיתופיות. לחלק נכבד יש קשר בעבר, או בהווה, לתנועה הקיבוצית.

"הקיבוץ לא זז כיום בלי ליווי משפטי", אומר מנהל באחד הקיבוצים. "החשש נובע גם מתביעות של חברים ממורמרים, בני הדור השני או חברים חדשים שמתקבלים להרחבות, ובקיבוץ לא רוצים להשאיר פינה לא סגורה שתנוצל בהמשך".

ההתמרמרות, כמו גם הרצון לקחת חלק בנכסי הקיבוץ המופרט, יצרה גל נוסף של עורכי דין, בעיקר ממשרדים קטנים, שמצאו מקור פרנסה רווחי וחדש. "כל הטלטלות יצרו חוסר אמון בין הקיבוץ לחבר", מסבירה קושניר-הררי. "פעם כמעט לא נרשמו תביעות בין שני הצדדים, אך כיום צצות תביעות רבות כמו פטריות אחרי הגשם. עבור תהליכי בוררות, כמו גם תביעות שמוגשות, נדרשים עורכי דין שמבינים את העניין".

בין התביעות שהוגשו היתה, לדוגמה, תביעה של קבוצת בנים לחברי קיבוץ בצפון שנפטרו, שתבעו את הקיבוץ בטענה שהיום הקובע לשיוך הדירות שונה, ובכך קופחו זכויותיהם כיורשים. במקרה אחר, שני חברים בקיבוץ בעמק חפר, שהיו פרודים מנשותיהם לפני ההחלטה לשיוך דירות אך לא גרושים רשמית, פנו לבית המשפט בתביעה שיחייב את הקיבוץ לשייך להם שתי דירות, אחת לאשה ואחת לגבר. חברי קיבוצים שונים אף פנו לבית המשפט במטרה לעכב את תהליכי ההפרטה בקיבוציהם, בטענה שהשינויים המוצעים מנוגדים לתקנון הקיבוץ.

אך על אף השגשוג של משרדי עורכי הדין שעובדים עם הקיבוצים או עם התאגידים שלהם, המשרדים אינם יכולים להרשות לעצמם לנוח על זרי הדפנה. החשש לא נובע ממחסור בפרנסה, אלא מתחרות. "אף אחד לא יודה בזה, אבל עורכי הדין, כמו גם רואי החשבון, נהפכו לגורם מרכזי הבוחש בקלחת המינויים בקיבוץ", אומר אותו מנהל בקיבוץ. "בעלי התפקידים המרכזיים מתחלפים כל הזמן, ואף אחד לא מעוניין ביו"ר חדש שיביא עמו את משרד עורכי הדין או רואי החשבון שאתו עבד קודם. למשרדים חשוב שאנשי שלומם יגיעו לתפקיד החדש מקיבוץ שהם כבר עובדים בו".

ומה הן ההשלכות?

"נוצר תהליך לא מודע של 'שמור לי ואשמור לך'. זה חוקי לגמרי, אבל משמר קבוצה מרכזית בתוך תהליך שהוא, לכאורה, פתוח לכל".

מנכ"ל קהילה במקום מזכיר

התפקידים המיתולוגייים של מזכיר קיבוץ ומרכז משק עברו מהעולם, וכמו בעיר - כולם רוצים להיות מנכ"לים. את המזכיר, שאחראי על הקהילה, החליף מנכ"ל קהילה. את מרכז המשק, האחראי על הענפים, החליף מנכ"ל כלכלי, ומעליהם נמצא יו"ר - שתפקידו לנהל את דירקטוריון התאגיד, להבין את התהליכים הכלכליים והחברתיים בקיבוץ ולכוון אותם לימים טובים ורווחיים יותר.

בקיבוצים מתחדשים על פי רוב ממלאים את שלושת התפקידים האלה אנשים מחוץ לקיבוץ, שנדרשים ליכולת ניהול מקצועית ונטולת ניגודי עניינים, ושכרם נע בין 10,000 ל-30 אלף שקל בחודש. "לניהול קיבוץ מתחדש נדרשים אנשים שלא חושבים בישיבה איך מפטרים את מוישה, אלא על טובת העסק", אומר צביקה גרינגולד, יו"ר הוועדה הקרואה בעיריית אופקים, ובעברו מנהל בכמה קיבוצים.

גרינגולד, שזכה באות הגבורה על חלקו בקרב על נפח שברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים, היה בשנות ה-90 אחד ממנהלי טבעול בקיבוץ לוחמי הגטאות, שהניהול העסקי בו הופרד ממוסדות הקיבוץ. לאחר מכן עזב גרינגולד את הקיבוץ, ביסס קריירה כמנהל בכיר בתעשייה הפטרוכימית, ובתחילת שנות ה-2000 מונה לתפקיד יו"ר המפעלים בקיבוצים מעוז חיים וניר יצחק, ויו"ר ההנהלה הכלכלית בקיבוצים חוקוק, בית אלפא ועין גדי.

"קיבוצניקים הם אנשים נהדרים", אומר גרינגולד, "אבל אם אתה בא מבחוץ, הקיבוצניק אומר 'קיבינימט, אני משלם לו משכורת, והוא מעמיד אותי כל הזמן מול מציאות לא נעימה'. בהתחלה נותנים לך כבוד, אבל זה נשחק. מגיע הזמן שאתה מרגיש שהתועלת שאתה מביא לא משמעותית, ואז צריך ללכת".

נשמע מתסכל.

"מאוד. כל הזמן צריך להסביר ולשכנע, וזה נכון גם כשמדובר במנכ"ל הקהילה או במנכ"ל כלכלי. אתה תמיד מנהל חיצוני שמנסה להזיז תהליכי שינוי מורכבים, מה שיוצר שחיקה. אי אפשר למלא לאורך זמן אף אחד מהתפקידים החדשים. קדנציה של 3-4 שנים זה די והותר".

נראה שמדובר במאגר של אותם אנשים, רובם קיבוצניקים, שעוברים מקיבוץ לקיבוץ.

"כל זמן שמדובר באנשים מקצועיים, אין בעיה. גם הם צריכים להתפרנס".

רואה החשבון נהפך ליועץ עסקי

כמו משרדי עורכי הדין, גם משרדי ראיית חשבון היו שם קודם, אבל גם הם מודים כי היקף הפעילות גדל מאוד, ואתו היקף ההכנסות. רו"ח דורון שטיין ממשרד BDO, הנחשב לפירמה הפרטית הגדולה בתחום הפעילות במגזר הקיבוצי, מעסיק כיום 60 רואי חשבון שנותנים פתרון לקיבוצים בכל המדינה.

באותה זירה פועל גם משרד ראיית חשבון השייך לקיבוצים עצמם (ברית פיקוח) ושלושה-ארבעה משרדים נוספים המבקשים לעצמם חלק מהנתח. "הקשר הוא ארוך שנים, כי לוקח הרבה זמן להבין לעומק מה קורה בקיבוץ ובתאגידיו וליצור קשר עמוק עם האנשים", אומר שטיין. "עם זאת, כבר קרה שפינינו את מקומנו עם התחלפות ההנהלה".

לאיזה סוג של התרחבות בפעילות אתם נדרשים?

"עם השינוי, הקיבוץ נהפך תובעני יותר, כמו גם יזמי יותר. הפעילות שלנו כיום היא בחציה ראיית חשבון קלאסית ובחציה ייעוץ עסקי. אנחנו חושבים עם אנשי הקיבוץ על שימושים נוספים בקרקע או על הדרך למשוך עוד עסקים כדי להרחיב את מספר מקומות העבודה. כבר הבאנו לא מעט עסקים פרטיים ש'היגרו' לשטחי הקיבוץ".

אומרים שקיבוצניקים מעדיפים לעבוד עם קיבוצניקים.

"אני לא קיבוצניק, אבל התחלתי לעבוד עם הקיבוצים לפני שנים רבות, כשחבר ממעגן מיכאל הפנה אותי לסייע לקיבוץ בית אורן שהיה בקשיים. כך למדתי את הנושא. לפחות שמונה מבין עובדי המשרד שלי הם קיבוצניקים בעבר או בהווה. אני מסכים שיש להם יתרון התחלתי, כי הם מכירים את המנטליות והשפה, אבל גם מי שלא מכיר את הנושא מסתדר".

בשולי הפעילות הגדולה, רוחשת לא מעט פעילות של גורמים קטנים יותר, אך חשובים מאוד. הפרטת הכנסות החברים, שמשמעה ביטול השוויון בין החברים, ועמה נושא שיוך נכסי החברים - דרשו הבנה מעמיקה, ולשם כך נקראים לקיבוצים לא מעט שמאים ומומחי נדל"ן להערכת קרקעות ומבנים.

חלק ממשרדי עורכי הדין וראיית החשבון הגדולים כבר הבינו שמדובר בעוד תחום חשוב ומתפתח, ופתחו מחלקות ייעודיות, אך לרוב מדובר במשרדים קטנים המתמחים בתחום. שמם של המומחים עובר מפה לאוזן, ונהפך לחלק ממאגר של בעלי מקצוע העובר מקיבוץ לקיבוץ. "עם זאת", אומר אחד המומחים, "גם כאן יש עדיפות לבעלי רקע או היכרות קודמת עם הקיבוץ".

במקביל למעריכי הנכסים, פועלים גם יועצי פנסיה והשקעות. "בדרך כלל מדובר ב'זאבים בודדים', בוגרי מערכות גדולות כמו בנקים או חברות ביטוח, שפרשו ומתמחים בנושא. באופן מפתיע הגופים הגדולים כמעט לא נכנסו למגזר הזה", אומר רו"ח שטיין.

"פנסיה היא נושא קריטי לחברי הקיבוץ המתחדש, הן המבוגרים והן הצעירים", אומרת פרופ' פלגי, "ובשנים האחרונות מושקעת מחשבה רבה בנושא. הזמנת ותשלום למומחים הוא עניין מתבקש".

יועצי יזמות מסתובבים גם הם בקיבוצים, אך פחות ממומחים אחרים, בעיקר מכיוון שלא כל הקיבוצים מבינים את חשיבות היזמות כגורם צמיחה. במקומות שבהם מזמינים אותם, מאתרים היועצים את היזמים הפוטנציאליים וחושבים עמם על הדרך הפיננסית והשיווקית להקים עסק פרטי בקיבוץ.

גורמים נוספים שמרוויחים מהשינוי בקיבוצים הם משרדים שנותנים שירותי מיקור חוץ בניהול משאבי אנוש או בניהול חשבונות.

"אף אחד לא אוהב שינויים"

אף שהתחום הכלכלי הוא בולט יותר, הרי שהתחום החברתי בקיבוץ לא נזנח. המעבר מנורמות של חיי שיתוף מסורתיים לחיי קהילה פתוחים הוא מעבר חד ולא פשוט, ולתוך הוואקום הזה נכנסים לא מעט פסיכולוגים ויועצים ארגוניים המסייעים לפיזור הערפל, שנשכרים על ידי הקיבוצים כדי ללוות את השינוי.

זיו מצליח, 46, חבר קיבוץ כפר עזה, הקים את חברת טנא, הנותנת ייעוץ בתחום פיתוח וארגון קהילות. "פעם היה קל להסכים על כל דבר, כי הערכים והנורמות היו ברורים", הוא אומר. "פתאום הכל השתנה, ואין ברירה אלא לייצר הסכמות חדשות בקהילה. בדרך כלל נדרש לשם כך גורם מקצועי חיצוני".

התהליך שעליו מדבר מצליח מוכר היטב בחברות מסחריות - השינוי מתחיל בהגדרת חזון חדש, שאותו פורטים לתהליכי עבודה, ובדרך יש התנגדויות. "אף אחד לא אוהב שינויים", אומר מצליח, "גם כשקוראים לנו לנהל תהליך כזה - צריך להתמודד עם התנגדויות".

והתהליך עולה כסף.

"כמובן. אנחנו גובים 20-100 אלף שקל, תלוי באורך ובעומק של התהליך".

והתחרות?

"יש תחרות גדולה. עשרות חברות מנסות להיכנס לתחום. לנו יש יתרון, כי כולנו בחברה היינו בעלי תפקידים בקיבוצים שלנו. אנחנו יועצים עם ניסיון ניהולי שעברו את התהליך על בשרם".