שתי העסקות שהוציאו את דנקנר מאזור האסון

"אם דנקנר מצליח לסגור את עסקת מכתשים, ולקבל מהסינים בתקופה כזו קשה כל כך הרבה כסף - מגיע לו פרס נובל", כך אמר לפני יומיים בנקאי השקעות בכיר. "הסינים רואים בהסכמים מהסוג שנתחמו בעסקת מכתשים רק אופציה ולא משהו מחייב. מימוש ההסכמים מסוג זה אינו חובה בעיניים. כשחתמו על ההסכם, דנקנר היה חזק יותר מראש הממשלה. כיום זה כבר סיפור אחר לחלוטין. דנקנר חנוק. העובדה שהסינים לא פתחו את ההסכם וניסו להוציא מדנקנר הנחה של עוד 100-200 מיליון דולר, היא מדהימה בעיני", אמר הבכיר.

אכן מסתמן כי דנקנר הצליח להיחלץ בעור שיניו ממחנק האשראי שהקפיץ את האג"ח שלו לתשואה של 14% עד לפני כמה ימים. הוא מצליח לעשות זאת בצורה מהירה בהרבה ואלגנטית יותר מטייקונים אחרים שנמצאים במצבים לחוצים לא פחות. בעוד אילן בן דב ויצחק תשובה מסתבכים בניסיונות כולשים להזרים הון לפירמידות המימון המתנדנדות שלהם, דנקנר סגר שתי עסקות מדהימות שהוציאו אותו מאזור האסון.

את עסקת שופרסל אפשר לנתח מעשרות זוויות. דו"ח הריכוזיות, המחאה החברתית והגבלות על שוק המזון - כל אלה השפיעו על התמריץ של דנקנר למכור את שופרסל. ואולם השיקול שעמד מול עיניו היה המחיר. שופרסל זכתה להערכת שווי שלכאורה מנותקת מהמציאות הסוערת סביבה. שולם פישר ומתיו ברונפמן נאותו לשלם לדנקנר פרמיה של 47% מעל מחיר השוק ו-25% יותר (לא כולל דיווידנד) משהציעו לו ב-2007. בניכוי כל ההתפלפלויות הפיננסיות, דנקנר השיג מהרוכשים מחיר הגבוה ממחיר השיא שאליה הגיעה המניה בינואר 2011, הרבה לפני פרוץ המשברים.

קשה לומר כי דנקנר נותר מנותק מסביבתו. הוא מיהר לקפל חלק מהאימפריה שבנה ולוותר על נתח מהותי מכיסו של הצרכן הישראלי. למרות היותו "מוכר תחת לחץ" (Distressed Seller), דנקנר הצליח להוציא מהממשלה הסינית מחיר מלא בעבור מכתשים, ומשותפיו מחיר מלא עבור שופרסל. הוא אמנם נאלץ לנקוט לוליינות פיננסית המתאימה לפיננסיירים פחות מכובדים, אך הוא עשה זאת - וזה מה שחשוב. חוכמתו העסקית של דנקנר אולי לא מנעה ממנו את המשבר, אך פיקחותו הצילה אותו מגורל חמור בהרבה.