מי באמת גורם לכם לשלם יותר

>> דו"ח רווח והפסד של חברה תפעולית מציג את תוצאות הפעילות שלה במבנה רב-שלבי, הכולל שני סיכומי ביניים קריטיים: הרווח הגולמי והרווח התפעולי. הרווח הגולמי מייצג את ההכנסות לאחר ניכוי העלות שלהן; הרווח התפעולי (EBIT) מייצג את הרווח הגולמי בניכוי הוצאות המכירה, השיווק, ההנהלה והוצאות כלליות. שיעור הרווח הגולמי ביחס להכנסות מושפע בעיקר מאופי הפעילות ומרמת התחרותיות, ואילו שיעור הרווח התפעולי מושפע גם מרמת היעילות הניהולית.

כדי לקבל מושג על "אזורי החיוג" של שיעורי הרווח ניתן לקחת את תחום המזון, שעומד במרכז המחאה החברתית. שיעור הרווח הגולמי של יצרניות המזון הגדולות, כמו שטראוס ואסם, נע סביב 40% - ואילו שיעור הרווח התפעולי נע סביב 10%. מנגד, ברשתות הקמעוניות הגדולות, כמו שופרסל וקו אופ, נע שיעור הרווח הגולמי באזור ה-30% ושיעור הרווח התפעולי - באזור ה-5% בלבד.

את יוקר מחירי מוצרי המזון ניתן לראות היטב דרך שרשרת הרווח הגולמי של היצרנים והמשווקים: אם ניקח רווח גולמי יצרני של כ-40% ונוסיף כ-30% רווח גולמי קמעונאי, נגיע לכך שמוצר שעלות ייצורו היא 3.6 שקלים נמכר לצרכן בממוצע, בתוספת מע"מ, בכ-10 שקלים. במלים אחרות, העלות דה-פקטו של מוצר מזון מהווה בממוצע 36% בלבד מהמחיר הסופי לצרכן, וזאת עוד בהתעלם מרווחי יצרני חומרי הגלם.

לאור מבנה תחרות שונה בין מוצרי מזון שונים, קשה להסיק מסקנות ברורות מביצוע השוואה פשטנית של שיעורי רווחיות כוללים בין חברות בענף המזון, הן ברמה הבינלאומית והן ברמה המקומית. רק השוואה ברזולוציה גבוהה יותר יכולה ללמד, למשל, על הקשר שבין כוח מונופוליסטי לבין שיעורי רווחיות גבוהים, שמעידים על מחיר גבוה לצרכן.

המתנה טמונה בחטיפים ובדגני הבוקר

הדרך לעשות זאת על בסיס מידע פומבי היא באמצעות הביאור על מגזרי הפעילות שנמצא בדו"חות הכספיים, שהוא היחיד שחושף את פילוח הרווחיות. מדובר בביאור הרגיש ביותר בדו"חות, שבו הנהלות מתאמצות לעתים להסתיר יותר מאשר לגלות, על ידי ביצוע חיבורים שונים ומשונים. אך גם אם לא מדובר ברזולוציה מושלמת, שהרלוונטיות שלה תלויה גם במדיניות של הקצאת העלויות הכלליות, עדיין ניתן לשאוב ממנה מסקנות מעניינות. ביאור זה מחויב רק בחברות ציבוריות, וחסרונו מהווה כיום מגבלה על ניתוח והבנת פעילות תנובה, למרות חשיפת דו"חותיה.

בהקשר זה יש לציין כי בשנה האחרונה, בעקבות התערבות רשות ניירות ערך, שיפרו חברות המזון הגדולות את רמת הרזולוציה של ביאור המגזרים. מביאור המגזרים החדש של אסם ניתן ללמוד למשל כי הבוננזה טמונה בחטיפים ובדגני הבוקר: שיעור הרווח התפעולי של אסם ב-2010 ובמחצית הראשונה של 2011 במגזר זה הוא 27.9% ו-25.2%, לעומת שיעור כללי בחברה של 12.7% ו-12.4% בהתאמה. יש לציין כי המגזר הרווחי הבא באסם הוא המזון לתינוקות (מטרנה), שבו שיעור הרווחיות התפעולית טיפס מכ-15% ב-2010 לכ-18.6% במחצית הראשונה של 2011.

מביאור המגזרים החדש של שטראוס ניתן ללמוד על הפערים העצומים ברווחיות התפעולית בפעילות שלה בישראל לעומת בחו"ל: שיעור הרווח של מגזר הקפה ישראל ב-2010 ובמחצית הראשונה של 2011 הסתכם ב-12.7% ו-12.3% בהתאמה, לעומת שיעורים של 6.5% ו-5.5% בלבד, במכירות הקפה שלה בחו"ל. נקודה לא פחות מעניינת היא ששטראוס משיגה רווחיות גבוהה בישראל גם במגזר מוצרי בריאות ואיכות חיים (בעיקר מוצרי החלב), שהגיעה לשיא של 12.5% ב-2010. יש לציין כי שיעור הרווח הממוצע של שטראוס בכללותה ב-2010 ובמחצית הראשונה של 2011 היה 8.5% ו-7.7% בלבד.

דוגמה נוספת שנמצאת כיום על סדר היום הציבורי היא יבואני הרכב: אף ששיעור הרווח התפעולי שלהם ממכירת כלי רכב הוא לכאורה סביר יחסית - סביב 10% - הבוננזה שלהם מסתתרת דווקא בחלפים ובשירות. הדו"חות של יבואניות הרכב הציבוריות אינם חושפים את הרווחיות בתחום זה, למעט דלק רכב. שם ניתן לראות את ההבדל העצום בשיעורי הרווחיות התפעולית: ב-2010 ובמחצית הראשונה של 2011 שיעור הרווח על מכירת כלי רכב היה כ-10% ו-9% בהתאמה, ואילו שיעור הרווח על חלפים ושירותי מוסך היה כ-31% ו-25% בהתאמה.

-

הכותב הוא יועץ IFRS וסגן דקאן (חשבונאות), בבית ספר אריסון למינהל עסקים, המרכז הבינתחומי הרצליה