הפתרון לבעיית יוקר המחייה בישראל: חרם, תחרות או פיקוח?
פיטוריהם השבוע של 900 מעובדי בנק הפועלים הם מקרה ראשון שבו הנהלה של בנק חורגת מנורמה בת עשרות שנים שהשתרשה במגזר זה. במסגרת צעדיה לצמצום עלויות כוח האדם בבנק, הנהלת הפועלים לא הסתפקה בפרישת עובדים מרצון או בהוצאתם לפנסיה מוקדמת - אלא הלכה צעד אחד גדול קדימה. היא שברה מחסום פסיכולוגי שקיים ביחסי העבודה בכל שאר הבנקים בישראל.
בבנק הפועלים נרשם תקדים: פוטרו עובדים מבנק בישראל, שלא על דעת ההסתדרות. לא זו בלבד, אלא שהפיטורים התרחשו בארגון שסיים את 2002 ברווח של כמיליארד שקל. ספק אם רבים מבין 900 המפוטרים ייקלטו בעבודה אחרת במשק הממותן, בוודאי שלא במערכת הבנקאות. ואולם הנהלת הפועלים ביקשה לאותת כי הפיטורים תורמים להבטחת רווחיותו ואיתנותו הפיננסית של הבנק לטווח הארוך - לטובת לקוחותיו.
מפגן העוצמה של הנהלת הפועלים הוא גם בגדר ניסיון לומר כי קיים בנק גדול אחד שבו, בשונה מהבנקים לאומי ודיסקונט ומחברת החשמל, בעל הבית האמיתי אינו ועד העובדים.
פיטורי 10% מעובדי בנק הפועלים הם פרשת דרכים ביחסי העבודה, לפחות במגזר הבנקאי, שוודאי עוד תילמד בחוגים ללימודי עבודה ולניהול באוניברסיטאות. הפרשה תפסה את ההסתדרות לגמרי לא מוכנה. ראשיה לא חשדו בוועד העובדים, ששיתף פעולה עם ההנהלה בגיבוש תוכנית הפיטורים. עמיר פרץ, לאון מורוזובסקי וציון שמע - שלושת בכירי ההסתדרות שהיו אמורים להיות מודעים למתרחש - למדו על הפיטורים רק ממסיבת העיתונאים שקיים מנכ"ל הבנק, אלי יונס.
בניסיון כמעט פתטי להציל את כבודו הפוליטי, קיים אתמול פרץ כינוס של מאות חברי ועדים ועובדים של הבנקים (פרט לבנק הפועלים), שבו השמיעו הוא וראשי הוועדים של לאומי ודיסקונט נאומים חוצבי להבות נגד הפיטורים. פרץ מתכוון לסגור את חשבון הבנק שלו בבנק הפועלים. הוא גם הורה לגזבר ההסתדרות "לבדוק את האפשרות של משיכת הפקדונות של ועדים ואיגודים מקצועיים מבנק הפועלים". זו אמירה חסרת כיסוי: יותר משזקוק בנק הפועלים להסתדרות, נזקקת ההסתדרות השרויה במשבר כספי לאשראי ממנו - 500-400 מיליון שקל - כדי שתוכל לשרוד.