דנקנר לא רוצה להיות בן דב הבא

נראה שהסיבה העיקרית שבגינה נוחי דנקנר החליט להתחיל בתהליך מכירת שופרסל - להתחיל, כי רק בעוד שש שנים אולי ייפרד ממנה לגמרי - היא פיננסית. דנקנר לחוץ. חובות המיליארדים גדולים מדי ביחס לתזרימים הצפויים מהחברות הבנות בפירמידה שלו.

איך אפשר לזהות את המצור הפיננסי? אפשר לקרוא עיתונים ולגלות כי מעלות הורידה את דירוג האשראי של אי.די.בי, וכי בנק הפועלים סיווג את החוב שלה באופן שלילי מבעבר. גם המחאה החברתית פגעה בה. הרשתות אמנם לא נפגעו כמו יצרניות מוצרי החלב, אבל הן מרחק נגיעה מחרם דומה. ובעיקר, שופרסל ששולטת בשוק.

שופרסל שמשלמת לבכיריה שכר מנופח של מיליונים, שמתנהל נגדה משפט פלילי בנוגע לשימוש לרעה בכוחה המונופוליסטי. הרשת שמפלה מחירים בין הפריפריה חסרת התחרות למרכז הרווי. כי מה עוזרת תרומה לספריה בקרית שמונה אם את המחיר משלמים הצרכנים. בנוסף, הציבור רגיש כיום הרבה יותר למחירים, וזה מקשה עוד יותר על תמחור רווחי של מוצרים בכל המגזר העסקי. הרפורמות בתחום הסלולר פגעו בסלקום, הרפורמות של ועדות טרכטנברג והריכוזיות יפגעו בקבוצת אי.די.בי עוד יותר.

אפשר גם לקרוא את הדו"חות הכספיים של אי.די.בי ולגלות את הקשיים מהם היא סובלת: להסתכל על בחירת ההשקעות המוטעית - הפסד המיליארדים בקרדיט סוויס, הפסדים על הקרקע בלאס וגאס ורכישת ישראייר ומעריב זוללות המזומנים - ולהבין לאיזה מצוקה ניהולית היא נקלעה.

ואפשר גם להסתכל על הגרפים של איגרות החוב של אי.די.בי שמרמזים על משבר פיננסי מתפתח. תשואות גבוהות של עד 14% ונפילות יומיות חדות מלמדות על חשש בשוק ההון מפירעון לא מלא של החוב. ועכשיו, אפשר לחבר את כל זה יחד עם המשבר הפיננסי הגלובלי ולהבין למה החליט דנקנר להיפרד משופרסל.

עניין של אמון

שוק ההון אכזרי. כשמריחים שם דם, המשבר מחריף במהירות. כדור שלג. וכך, כשהאג"ח נופלות עולה החשש שהחברה לא תוכל לגייס עוד כסף - לא בבנקים ולא מקרנות פנסיה - וזה מפיל אותן עוד יותר.

כשהשוק לא מאמין ביכולת שלך להחזיר את החוב, או ביכולת שלך לנהל את החברה שלך לפי פרמטרים עסקיים, הוא מפיל אותך במהירות. לא תמיד אפשר לקום ממשבר כזה. דנקנר הבין שהוא בתחילתו של מסלול סחרורי כזה. הוא הבין שהוא לא יכול להרשות לעצמו שלא לפרוע חובות, ואפילו לא יכול להרשות לעצמו שיחשבו שהוא לא יפרע חובות - ולכן הוא חייב להצטמצם ולמכור נכסים.

לדנקנר מגיעה גם מחמאה. הוא מכר גם כדי לפרוע את החוב, מה שטייקונים אחרים לא עשו. דנקנר לא רצה להיות זהבית כהן הבאה, המנכ"לית החזקה שהלכה הביתה, והוא עוד יותר לא רצה להיות אילן בן דב הבא, הטייקון שלא משלם חובות לציבור.

אותה אכזריות פועלת גם הפוך. השוק נהפך נדיב מדי כשאתה חזק ועשיר. במקרה כזה, אתה מבוקש עוד יותר והופך עוד יותר חזק ועוד יותר עשיר. לכן, גם כשאתה מוכר נכסים ומראה יכולת לפרוע חובות, האג"ח מזנקות ואתה מתחיל תהליך שבסופו תוכל לגייס עוד כסף.

עסקת המכירה של מכתשים אגן לסינים, שצפויה להיסגר בקרוב ולהכניס מיליארד דולר לקבוצת אי.די.בי, היתה אמורה לסייע לביטחון של השוק בהחזר החוב, אבל זה כנראה לא הספיק. השוק האמין שהעסקה תושלם (מניית מכתשים נסחרת לאורך זמן כמעט בשווי העסקה), אבל לא האמין לפירעון מלוא החוב (האג"ח המשיכו ליפול).

מכירת שופרסל כנראה למשקיעים את תוספת הביטחון שהם חיפשו. ולכן, אם בשוק ההון יאמינו כי העסקה המוזרה הזאת - עסקה שבה דנקנר מוכר לשותפיו את שופרסל אמנם במחיר גבוה, אבל במשך כמה שנים עם שילוב הלוואות, שעבודים והתניות נוספות והתנגדות העובדים - תושלם בסופו של דבר, האג"ח יזנקו. לכל הרוחב.

גם מניית שופרסל תזנק, שכן הקונים מאמינים שהיא שווה 50% יותר משוויה בבורסה. המשקיעים ירוויחו מזה משהו. אבל זה כלום לעומת מה שהיו מרוויחים לו דנקנר היה מוכר את שופרסל לאחר קבלת המלצות ועדת הריכוזיות. במקרה כזה, הוא היה משתף את הציבור ב"פרמיית השליטה" בשופרסל.

המסקנות של הוועדה בנוגע להפרדת החזקות - חברות ריאליות (סלולר, רשתות שיווק, וכו') וחברות פיננסיות (בנקים, חברות ביטוח, בתי השקעות) - התגלו כחלשות יחסית. רק שלושה טייקונים - דנקנר, צדיק בינו ויצחק תשובה - אמורים למכור נכסים וגם זה לא באופן טוטלי. דנקנר, למשל, יכול להישאר עם בית ההשקעות כלל פיננסים ועם בית ההשקעות אפסילון. תשובה יכול להישאר עם אקסלנס או עם הפניקס.

אבל ההמלצות בחלק הדן בפירמידות הן דרמטיות. הן נובעות בין השאר מדו"ח בנק ישראל - הדו"ח החריף ביותר שנכתב אי פעם ושמתאר את הריכוזיות כסרטן שמאיים על המשק, חולב משקיעים והורס את שוק ההון. הדו"ח מסביר כי בעלי ההון נהנים מפרמיית שליטה מוגזמת, מה שפוגע בשווי החברות, ולכן בשווי ההשקעות של הציבור. לכן, הדו"ח ממליץ על מתן "זכות יציאה" לבעלי המניות במחיר שבו נרכשת שליטה במחיר דומה.

הסעיף אמנם מנוסח קצת מעורפל. אבל הכוונה היא שהציבור יוכל, במקרה של מכירת חברה, להצטרף ולזכות באותו מחיר בעבור מניותיו. במצב כזה, הקונים היו צריכים לשלם לציבור עוד מיליארדי שקלים. ייתכן שזאת עוד סיבה מדוע הם הזדרזו לחתום על עסקה.

מכירת שופרסל היא הצעד השני הדרמטי, אחרי הכניעה של תנובה לדרישות הציבור ולפיטורי יו"ר החברה זהבית כהן. שתי מחאות הקיץ (הקוטג' והאוהלים) ושתי הוועדות (ריכוזיות וטרכטנברג) משנות את כלכלת ישראל. לא רק את הכלכלה. יש האומרים שגם החזרתו של גלעד שליט הביתה קשורה לכל זה.

עכשיו מתברר שלא רק ממשלות מתקפלות בפני הציבור, אלא גם טייקונים. המחאה בוול סטריט, ככל שהיא תצמח ותתרחב, עשויה אם כך לשנות את העולם.