כבר לא מניות דפנסיביות
תעשיית הנשק האמריקאית, שתמיד נהנתה משגשוג, עומדת בפני אתגר לא קל: הקיצוצים הנרחבים בתקציבי הביטחון בעקבות ההאטה העולמית. כדי לשמר את הערך לבעלי המניות, יצרניות הביטחון יצאו למלחמת הישרדות שכוללת קיצוצים כואבים
>> יותר מבכל מקום אחר בעולם - תעשיית הנשק בארה"ב תמיד נתפשה כענף משגשג. האמריקאים ידועים בחיבתם לכלי נשק, ואף הגדילו לעשות כאשר דאגו להגדיר את הזכות לשאת נשק לצורך הגנה עצמית כזכות יסוד. בנימה פילוסופית יותר, ההשקעה ביצרניות נשק ובחברות ביטחוניות נראית כהימור בטוח, שכן האדם תמיד יצטרך להגן על עצמו מפני חורשי רעתו. אפשר להניח די בביטחון שהצורך להגן על עצמנו ועל רכושנו אינו עומד להיעלם בקרוב.
אבל כמו בכל השקעה, חשוב למצוא את העיתוי הנכון לביצועה. כיום הזמנים קשים. אפילו בארה"ב מתחילים לחשוב ברצינות על חיתוך בבשרה של "הפרה הקדושה" - הוצאות ביטחון. בארה"ב הוויכוח הוא רק בכמה יקוצצו תקציבי הביטחון בשנים הקרובות, והמספרים נעים בין 400 מיליון דולר ל-1.2 טריליון דולר.
ההשפעות ניכרות היטב בחברות הענק שמספקות מערכות נשק לארה"ב, שבתנאים הנוכחיים נאלצות להגן על עצמן. כשמקצצים להן פרויקטים, הן מקצצות בלי רחמים את הוצאותיהן ושולחות הביתה אלפי עובדים. זוהי מלחמת ההישרדות שלהן - לשמר רווחיות וערך לעובדים הנותרים, למנהלים ובעיקר לבעלי המניות.
ענקית המטוסים לוקהיד מרטין למשל, הבינה שבוושינגטון עלולים לקצץ בקרוב את התוכנית לרכישת מטוסי החמקן 35-F. החברה לא המתינה, והגיבה בפיטורים מאסיביים. היא דוחקת כיום בכ-6,500 עובדים "לפרוש מרצון", לאחר שפיטרה כ-3,300 מהם במארס האחרון. לוקהיד גם הקפיאה משכורות, איחדה מחלקות והצליחה בהינף גרזן לחסוך כ-500 מיליון דולר בהוצאותיה השנתיות. וזה עוד לפני שהפנטגון בישר לה על אילו מהפרויקטים הוא עומד לוותר, אם בכלל.
מאז אפריל 2010 איבדה מניית לוקהיד קרוב ל-20% מערכה. כיום היא נסחרת סביב מחיר של 72.7 דולר, המשקף לה שווי שוק של כ-24.3 מיליארד דולר . בארבעת הרבעונים האחרונים ייצרה החברה רווח של 2.7 מיליארד דולר, וכ-3.2 מיליארד דולר של מזומנים מפעילות. המכירות שלה הסתכמו ב-46 מיליארד דולר.
למרות הרוח החזיתית שמולה ניצבת לוקהיד, אין צורך למהר ולהספיד אותה. החברה מקושרת היטב לזרועות הממשל האמריקאי. היא עדיין מחזיקה בחוזים רבים, ולפני כחודש קיבלה הזמנה חדשה מהצי האמריקאי לספק לו ציוד ושירותים בהיקף של 85 מיליון דולר. אם החברה תצליח להגדיל את היצוא למדינות נוספות, תרחיש שאין לפסול לאור חולשתו של הדולר, המשבר עשוי להיות נסבל. בינתיים היא נסחרת במכפיל רווח של 9, שאינו נחשב לגבוה, והדיווידנד שהיא מחלקת לבעלי המניות שלה מייצג תשואה שנתית של כ-4.3%.
לוקהיד איבדה שליש מערכה
המתחרה של לוקהיד, נורתרופ גרומן, נמצאת באותה סירה. בין פברואר לאמצע אוגוסט איבדה מנייתה כ-30% מערכה. גם נורתרופ מתייעלת, מתארגנת מחדש, מקצצת בהוצאות ומבצעת חילופי גברי בהנהלה הבכירה. החברה נסחרת לפי שווי של 14 מיליארד דולר, ומכפיל הרווח שלה, לפי רווחיה בשנה האחרונה, הוא 8 בלבד.
לוקהיד ונורתרופ יעמדו בשנים הקרובות מול מערכת ביטחון שנדרשת לקצץ. נראה כי שתי החברות נערכו לכך מבעוד מועד ורמת החוב הנוכחית שלהן אפסית. ללוקהיד יש אפילו עודף מזומן של כמיליארד דולר, שיוכל לסייע לה לצלוח את התקופה הקשה ואף להמשיך ולממן את הדיווידנד לבעלי המניות.
בזמן שחברות הענק זקוקות לתקציבים ממשלתיים כאוויר לנשימה, נראה כי גם החברות הקטנות, שמייצרות נשק ואמצעי הגנה לשימוש ביתי, ייאלצו להזיע בשנים הקרובות.
יצרנית נשק קטנה שאפשר להתייחס אליה כמקרה מבחן היא סטורם, רוגר אנד קומפני - המוכרת גם בשם רוגר - שנסחרת לפי שווי של כ-511 מיליון דולר. רוגר מייצרת בעיקר רובים ואקדחים להגנה עצמית ולשימוש ספורטיבי. החברה, שממוקמת בסאות'פורט שבקונטיקט, הכניסה בשנה האחרונה 277 מיליון דולר - גידול של כ-50% לעומת הכנסותיה ב-2008. הרווח הנקי בתקופה זו הסתכם ב-30 מיליון דולר. החברה גם נהנית גם ממאזן חזק וברשותה 76 מיליון דולר במזומן.
לרוגר אין מותג חזק כמו שיש ליריבתה העיקרית, סמית' אנד ווסון, אבל הביצועים העסקיים שלה טובים ויציבים. מניית החברה זינקה מ-14 ל-30 דולר בשנה האחרונה ונתנה לבעלי המניות הרבה סיבות לחייך.
סטורם, רוגר אנד קומפני נוסדה ב-1949 על ידי שני חברים, ויליאם רוגר ואלכסנדר מק'קורמיק סטורם, שאהבו לירות בדברים. החברה מייצרת נשק ספורטיבי, והדגמים הפופולריים שלה הם בקליבר של 22 אינץ' ונחשבים זולים יחסית. המחיר הנמוך מושך כנראה את הציבור האמריקאי, שכוח הקנייה שלו נשחק בשנים האחרונות.
לעומת רוגר היציבה והרווחית ניצבת סמית' אנד ווסון - קלאסיקה אמריקאית כמעט כמו הוט דוג ואלוויס - שביצועיה נמצאים בנסיגה ומנייתה מתגלגלת במדרון. בשנה האחרונה רשמה החברה הפסד נקי של 83 מיליון דולר ומנייתה איבדה כרבע מערכה. שווי השוק של סמית' אנד ווסון כיום הוא 170 מיליון דולר בלבד, כשליש מהשווי של סטורם אנד רוגר, אף שמכירותיה עדיין גבוהות יותר והסתכמו בכ-390 מיליון דולר בשנה אחרונה.
האמריקאים עדיין קונים אקדחים
סמית' אנד ווסון, שהוקמה ב-1853, היא יצרנית הנשק הראשונה שנוסדה בארה"ב. ב-158 השנים שחלפו מאז, השתנו הרבה דברים בארה"ב, אבל התשוקה להחזיק נשק חם ביד נותרה כשהיתה. האקדחים של סמית' אנד ווסון תמיד היו פריט מועדף על האקדוחנים במערבונים שהפיקה הוליווד, והאפיל הסקסי שלהם נותר כשהיה.
כמו סמלים אמריקאים רבים שדעכו בשנים האחרונות (כדוגמת GM, שנאלצה לעבור הסדר נושים בחסות בית המשפט), מקומה של סמית' אנד ווסון לא נפקד.
מכירות האקדחים של החברה נותרו דווקא יציבות ואף עלו בשנים האחרונות. ב-2007 הסתכמו מכירות החברה ב-295 מיליון דולר, וב-2009 ו-2010 הן אף טיפסו לכ-400 מיליון דולר. הבעיה היא בתפעול ובשורת רכישות בלתי מוצלחות, שדירדרו את החברה להפסדים כבדים. זה התחיל ב-2008, עם הפסד שנתי של כ-64 מיליון דולר, ונמשך ב-2010, שהסתיימה עם הפסד של 83 מיליון דולר. שוויה של מניית החברה צלל מ-20 לכ-3 דולר בתוך ארבע שנים.
כמו חברות הענק, סמית' אנד ווסון מנערת את ההנהלה הבכירה בתגובה למשבר. ואולם במקרה שלה, מקור הרעה לא היה קיצוצים בפנטגון אלא בעיקר צרות מבית, בהן חקירה מצד רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) בחשד למכירת נשק לא מבוקרת.
למרות כל אלה, הסיפור החשוב יותר הוא מדיניות רכישות בעייתית. בשנים האחרונות רכשה סמית' אנד ווסון חברות במטרה להרחיב את סל המוצרים שלה. ב-2007 היא רכשה את יצרנית הנשק תומפסון סנטר - מה שגרם לירידה בשולי הרווח שלה. בעסקה אחרת ב-2009 היא רכשה חברה המייצרת מערכות אבטחה פריפריאליות. החברה ציפתה לגידול במכירות בעקבות כך, אבל זה לא קרה. תחת זאת היא נאלצה למחוק מוניטין ונכסים ולרשום הפסד גדול. הסטת המיקוד של החברה מההתמחות העיקרית שלה, גרמה כנראה לעצימת עין בלתי מכוונת כלפי הבעיות שהתעוררו בחברה החדשה. ואולי גם העין השנייה נעצמה.
מה יקרה עם סמית' אנד ווסון בעתיד? האמריקאים ימשיכו כנראה לירות זה בזה, לפחות כמו שאר עמי העולם. חרף הקשיים, סמית' אנד ווסון היא עדיין מותג המושרש היטב בתודעה האמריקאית. כשעולה הצורך באקדח - להגנה עצמית כמובן - האסוציאציה הראשונה של האמריקאי הממוצע היא לקנות סמית' אנד ווסון. לא נראה כי החברה נמצאת בדרך לקריסה.
אך האם היא יכולה להיות גם השקעה טובה? האם ההנהלה החדשה שלה תדע לעלות מחדש על דרך של צמיחה, יצירתיות ורווחיות? בחברה עצמה אמרו באחרונה כי הם צופים מכירות חזקות, בהתבסס על עלייה חדה בביקושים. אם סמית' אנד ווסון תצליח להתאושש ולחזור להרוויח בקרוב, ייתכן שגם המניה שלה תבצע את הקאמבק המיוחל בעוד זמן לא רב.