בארטר, זהב או מקלט אטומי

>> בימים אלה, שבהם הכלכלה העולמית מידרדרת והולכת - ואינספור תחזיות המעוררות בהלה מתפרסמות חדשות לבקרים - קשה שלא להיתפס לפסימיות. הקושי נעוץ לא רק בריבוי התחזיות, אלא בכך שהן מתבססות על עובדות משכנעות: האבטלה בעולם המערבי עיקשת, החובות מצטברים ולא נעלמים, ובעיקר - הנהגת המעצמות הכלכליות הגדולות ביותר אינה מצליחה לשכנע שיש לה פתרון למשבר. למעשה, כפי שנטען ב"אקונומיסט" במהדורה האחרונה, לא קשה להאמין שהמנהיגים מחמירים את המצב.

מדוע זה צריך להדאיג אותנו? הרי גל המחאה בישראל ובעולם מעורר תקוות לשינוי בשיטה הפוליטית, החברתית והכלכלית. ואולם התקווה הזאת משליכה את יהבה על תקופה שתבוא אולי בעוד עשר שנים. המשבר הכלכלי הנורא ביותר שהחל ב-2008 כבר נמשך שלוש שנים - כלומר, זהו אחד המשברים הממושכים ביותר בהיסטוריה המודרנית. עוד כמה שנים כאלה, וניתן יהיה לסמן אותו כשפל הגדול של המאה ה-21.

מה באמת צריך להדאיג אותנו? השיטה הרקובה או ההשפעות שיהיו לשפל כלכלי על תלוש השכר וקופת החיסכון שלנו? למעשה, שניהם צריכים להדאיג אותנו - אם מה שחשוב לנו הוא עתידנו ועתיד ילדינו.

אין צורך להרחיק לכת כדי לראות לאן יכולה מדינה מודרנית להידרדר - ביוון - בהיעדר אמון ביורו ובהנהגת האיחוד - אנשים החלו בסחר חליפין ובשימוש במטבעות מקומיים. פשיטת רגל של מדינה עלולה לסכן בנקים בכל מקום ולגרום למשיכת פיקדונות. נפילות מתמשכות בבורסות פוגעות בקרנות הפנסיה ובחסכונות של כולנו. משקיעים גדולים ומתוחכמים אוגרים זהב. האם עלינו להתכונן לחורף כלכלי שיימשך שנים, למצב שבו לא נוכל לצאת לפנסיה, ורק מטילי זהב יהיו מטבע עובר לסוחר?

חוכמת הניסיון שנרכשה בעקבות השפל הגדול שהתרחש לפני 80 שנה, לא תעמוד לנו בבואנו לבנות את המקבילה הכלכלית למקלט אטומי. השפל ההוא התרחש לפני עידן התקשורת הדיגיטלית, התאגידים הרב-לאומיים והטיסות הסילוניות המסחריות. תפקידם ותפקודם של שוקי ההון והבנקים השתנה כליל. כעת אנחנו צריכים מישהו שלא רק יספר לנו כמה רע הולך להיות, אלא מה צריך לעשות כדי לעבור את זה בשלום.