כל קשר בין התעריף למחיר בפועל - מקרי בהחלט

>> הבנקים מחויבים לפרסם באתרי האינטרנט שלהם את התעריפים הרשמיים, שבאמצעותם הלקוחות יכולים לכאורה לבצע השוואות ולהחליט באיזה בנק הכי משתלם לנהל את הפעילות הבנקאית. אבל מתברר כי כל קשר בין התעריף הרשמי לבין המחיר הנגבה בפועל הוא מקרי בהחלט. התעריפון מייצג לכל היותר את המחיר המקסימלי שהבנק יגבה מהלקוח בגין כל פעולה.

מנתוני בנק ישראל עולה כי התעריפון הרשמי של בנק הפועלים גבוה ב-40% מהמחירים הממוצעים הנגבים בפועל ממשקי הבית, וכי בבנק לאומי הפער מגיע ל-36%. הפערים הגדולים ביותר קיימים בבנק מסד, שעל פי התעריפון הרשמי הוא אחד הבנקים היקרים במערכת, אבל מנתוני בנק ישראל עולה כי בפועל הוא גובה ממשקי הבית פחות משליש מהמחירים בתעריפון - כך שמסד הוא דווקא בין הבנקים הזולים במערכת עבור משקי הבית.

נתונים אלה מבהירים כי התעריפונים של הבנקים, המתפרסמים על פי חוק באתריהם, אינם רלוונטיים עבור לקוחות הבנקים, וכי הם לא יכולים לשמש כלי להשוואה בין המחירים שהבנקים גובים. יתרה מזאת, שני הבנקים הגדולים גם לא מציגים באתריהם תנאים מפורטים לגבי התנאים שהם מציעים למצטרפים חדשים.

במציאות כזו המשימה של מציאת הבנק המשתלם ביותר היא לא פשוטה בכלל. ראוי היה שבנק ישראל ימצא דרך לחייב את הבנקים לקשור בין המחירים שהם מציגים בתעריפונים לבין המחירים הנגבים בפועל. עד שזה יקרה מומלץ בכל זאת לבחון באתרי הבנקים את התנאים שכל אחד מהם מציע למצטרפים ומומלץ גם לדרוש תנאים אלה מהבנק הנוכחי. למנהלי הסניפים יש סמכויות נרחבות לאשר הטבות משמעותיות בחשבון הבנק.

בהסתכלות רוחבית על ההצעות של הבנקים הגדולים עולה כי הם עדיין לא הפנימו את כוחו של הצרכן ולא עושים צעדים לקראתו. מנגד, הבנקים הבינוניים והקטנים מוכנים להציע פטור מעמלות עו"ש, ריבית על הפלוס, ריבית אטרקטיבית על פיקדונות ותנאים נלווים נוספים. חבל לא לנצל זאת.