ראוי שבדק הבית יתחיל ברשות ההגבלים

>> זימונה הפומבי של זהבית כהן, עד אתמול יו"ר תנובה ויו"ר פסגות, לחקירה ברשות להגבלים עסקיים הדיף ריח של הפגנת כוח מופרזת על ידי הרשות. למעט מקרה קיצון שבו יתברר כי תנובה זייפה נתונים או הטעתה את הרשות בכוונה תחילה, ראוי היה שהרשות להגבלים עסקיים תכוון אצבע מאשימה לכיוונים נוספים, ובראש ובראשונה לעבר עצמה.

מדוע לא מצאה הרשות לנכון בשלוש השנים האחרונות, שבהן ראינו עליית מחירים במוצרי תנובה בשיעור של 11%-15%, לבדוק את ההתרחשויות בחברה המוכרזת על ידיה כמונופול? מדוע לא בחנה את מעשיה של חברת שטראוס, שנהנתה להסתופף בצלה של תנובה? איך ייתכן ששטראוס לא ניצלה את עליית מחירי הקוטג' של תנובה כדי לכבוש לעצמה נתח שוק נוסף? ואיפה היה הממונה על ההגבלים מול רשתות השיווק הישראליות הגדולות, שרווחיהן מגביע קוטג' זינקו ב-154% בשש השנים האחרונות?

על רקע כל אלה קשה להפנות את מרב האשמה לכהן. היא בסך הכל האחרונה בסדרה ארוכה של אנשי ונשות עסקים שהצליחו לרכוש לעצמם הילה של הצלחה עסקית בשנים האחרונות בזכות הצלחתם לזהות מוקדי כוח בענפים לא תחרותיים במשק הישראלי: אילן בן דב בפרטנר, שאול אלוביץ' בבזק, נוחי דנקנר והבכירים בחברות שלו, שופרסל וסלקום. איתרע מזלה של כהן להיות אחרונה ברשימה.

היא ועמיתיה למגזר העסקי התרגלו במשך שנים ארוכות לרגולטורים רדומים, שלא מפריעים להם לעשות את מה שאנשי עסקים כמוהם אמורים לעשות - למקסם רווחים ולבחון את השורה התחתונה. כהן לא היתה אמורה לשים לעצמה מגבלות לנוכח העובדה שהיא פועלת בשוק לא תחרותי. הרגולטורים היו אמורים לעשות זאת.

הלקח הוא שכשבוחנים אנשי עסקים כאלה ללא משענת חוסר התחרותיות, הביצועים שלהם עשויים להחוויר. השבועות הארוכים של ירידה במכירות תנובה נובעים מהתעוררות התחרות, בהובלת הצרכן, בענף שבו פועלת תנובה. גם בכובעה השני, כיו"ר בית ההשקעות פסגות הפועל בשוק הון תחרותי, המצב אינו נוח לאיפקס - רווחי פסגות צנחו ביותר מ-10% מאז שכהן נכנסה לתפקידה.

לנוכח אלה, ייתכן שהדרך הנכונה לראות את התפטרותה של כהן מתפקידיה אתמול היא בראי השורה התחתונה.