טרכטנברג, הבורסה ואתם

פרופ' מנואל טרכטנברג כועס, ובצדק. במקום לבחון ולדון בדו"ח שהוא הגיש ביום שני שעבר העדיפו רבים להעיף מבט חטוף בהמלצות ולהכריז: "זה לא טוב".

לכל אחד מהם המניעים משלו: צוות ספיבק-יונה רוצה לקחת את ההגה יותר שמאלה, ואילו בעלי ההון - בסיוע של כמה כלי תקשורת שבשליטתם - רוצים לאחוז בהגה ישר, ללחוץ בפראות על דוושת התאוצה ולהפיל את הדו"ח לתהום, כדי שיתרסק וייעלם.

מעטים דנו, אם בכלל, בהשפעה של ההמלצות על הציבור. ההצעות, גם אם הן לא תמיד דרמטיות או סופיות, מגיעות כמעט לכל פינה במשק ויש בהן פוטנציאל להשפיע על כל אזרח במדינה. הנה, למשל, כמה מההשפעות של הדו"ח על המשקיעים בבורסה ובשוקי ניירות הערך.

1. המס על רווחי הון עולה ל-25%.

כשראש הממשלה יצחק רבין הודיע ב-1994 על כוונה להטיל לראשונה מס על הבורסה צללו מחירי המניות עוד באותו יום בכמעט מלוא שיעור המס המוצע - 10%. המס של רבין בוטל כמעט מיד בגלל הירידות החדות, אך ב-2003 הונהג מס רווחי הון ונהפך לחלק מחיי השגרה של המשקיעים. תיאורטית, השוק היה צריך לרדת גם הפעם.

ערכה של מניה אמור להיקבע על בסיס ערכו המהוון של תזרים המזומנים שהיא מייצרת עבור המחזיק בה, ותזרים המזומנים הזה יקטן בגלל המס הנוסף. בפועל, הבורסה כלל לא הגיבה לדו"ח ולהמלצותיו.

מדוע? אפשרות אחת היא שהמשקיעים אינם מאמינים שהממשלה תאמץ את הדו"ח. אפשרות שנייה, סבירה יותר, היא שבתוך כל התהפוכות בשווקים בחודש האחרון תוספת מס של 5% שתוטל בעוד חודשים פשוט אינה נראית מאיימת.

אלא שגם אם אי אפשר לראות השפעה מיידית על שערי המניות, למס יהיו השלכות על התנהגות המשקיעים. כשהוא ייכנס לתוקף, רבים ייזכרו שישנם מסלולים שבהם ניתן לדחות את המס, למשל באמצעות קרנות נאמנות פטורות וקרנות השתלמות. לאחר תקופת עיכול והמלצות של רואי חשבון עשויים רבים לעבור למסלולים אלה.

וזה לא הכל. מי שהעדיף עד היום לוותר על קיזוז הפסדים בתיק כדי להימנע מהגשת דו"ח למס הכנסה, ופשוט ספג בשקט את תשלומי המס במקור שביצעו לו בבנק, יחשוב על כך פעם נוספת. בעולם שבו משלמים 25% מס על רווח ודיווידנד אך לא מקזזים את ההפסדים מניירות ערך אחרים יכול המס האפקטיבי על תיק ניירות הערך שלא מוגש למס הכנסה להגיע לעשרות רבות של אחוזים.

2. תקרה לדמי הניהול.

יש בדו"ח גם חדשות טובות לחוסכים. בפרק התחרות ויוקר המחיה, למשל, ממליצים חברי הוועדה לבחון שוב את ענף הפנסיה, שבו מנוהלים יותר מ-800 מיליארד שקל מכספי הציבור, ולקבוע תקרה לדמי הניהול. זה חשוב: על פני חיים שלמים של חיסכון פנסיוני, כל הפחתה של עשירית האחוז בדמי הניהול השוטפים מצטברת לתוספת של עשרות אלפי שקלים בהון שיעמוד לרשות החוסך עם הפרישה.

3. רפורמה במערכת הבנקאות.

המלצה נוספת דורשת מהממשלה להקים ועדה ממשלתית שתבחן את ענף הבנקאות הישראלי ותציע רפורמה מקיפה. "מערכת הבנקאות בישראל מתאפיינת בהוצאות תפעוליות גבוהות ביחס לתפוקה, הנאמדות בכ-2 מיליארד שקל לשנה", קובע הדו"ח, וממליץ על דרכים ליצירת תחרות בענף הבנקאות, כדי להביא לירידת מחירים וביטול עמלות.

רבים בישראל עדיין משלמים, למשל, דמי ניהול חשבון ניירות ערך שיכולים להגיע ל-0.5% מדי שנה - עמלה מיותרת לחלוטין, שנמחקה מזמן לכל מי שיודע להפעיל לחץ על הבנק. בסופו של דבר, 2 מיליארד השקלים שעליהם מדברים כלכלני טרכטנברג הם כסף שנלקח מדי שנה מכל אחד מתושבי מדינת ישראל, ועובר לכיסיהם של המנהלים והעובדים במערכת בנקאות ריכוזית ובלתי יעילה.

4. הגברת התחרות במגוון ענפים.

כשנכנסים עוד יותר עמוק לדו"ח מתברר שיש חברות מוכרות רבות שהדו"ח מאיים על שיעורי הרווחיות שלהן: פתיחה אגרסיבית של שוק המלט תפגע ברווחיות של משאב-נשר, מונופול המלט מקבוצת אי.די.בי; תחרות בבנקים, אם לא יתייעלו, תפגע ברווחים שלהם; פתיחת שוק הרכב והחלפים לתחרות תצמצם את הרווח של היבואנים; ופתיחת שוק המזון ליבוא תגרע מהרווחיות של היצרנים הגדולים, כמו גם טיפול במרווחי השיווק של רשתות המרכולים.

כותבי הדו"ח מציעים רפורמה בשוק הדלק והכנסת מחיר הסולר לפיקוח - תוצאה שכנראה לא תיטיב עם הרווחיות של פז, דלק וסונול. מבט מהיר ברשימת החברות במדד ת"א 100 מבהיר שלמעט אלה שעוסקות בעיקר ביצוא, אין כמעט חברה שלא תושפע בדרך זו או אחרת מאימוץ ההמלצות.

בין המר למתוק

במבט צר של משקיע מקומי המחזיק בתיק ניירות ערך, קרן השתלמות וחיסכון לפנסיה, הדו"ח הוא מר-מתוק. בטווח המיידי כולם ירוויחו מעט פחות בגלל עליית המס. המשימה הקשה ממילא של השגת תשואה סבירה לאורך זמן תיהפך לקשה עוד יותר - ועוד לא אמרנו מלה על המיתון הכלכלי העולמי שעומד בפתח.

בטווח הארוך יותר ההפסד אמור להתקזז ולהפוך לרווח כשהתחרות והרפורמות יורידו את המחירים ואת יוקר המחיה, ויאפשרו לישראלים לחסוך יותר ולשלם עמלות נמוכות יותר. לכן חשוב לאמץ את הדו"ח במלואו, ולהמשיך קדימה עם סדרת הוועדות והרפורמות הנוספות שטרכטנברג מציע. אחרת עלולים אזרחי ישראל להישאר עם המר, אבל בלי המתוק.