טרכטנברג: "לחייב את חברות הדלק הגדולות למכור תחנות במרכזי הערים"

ועדת טרכטנברג ממליצה לחייב את חברות הדלק הגדולות למכור תחנות תדלוק לחברות הקטנות בענף - בדגש על תחנות הממוקמות במרכזי מטרופולינים.

ארבע חברות הדלק הקמעוניות: פז, דלק, סונול ודור אלון - מחזיקות בכ-90% משוק הדלק בישראל. נתון זה לכשעצמו מעיד על אוליגופול ריכוזי - אלא שצריכת הדלק היא אזורית, ולכן הריכוזיות בענף גבוה למעשה הרבה יותר. זאת, משום שאזורי צריכה מסוימים נעדרים למעשה כל תחרות, כאשר מספר תחנות באותו איזור מופעלות בידי חברת דלק אחת. לפיכך, קוראת ועדת טרכטנברג למשרד התשתיות למפות אזורים גיאוגרפיים ריכוזיים במיוחד, בדגש על מרכזי ערים, ולקבוע במסגרת חוק משק הדלק המתוכנן מנגנון אשר יחייב מכירת תחנות באזורים אלה.

כפי שפורסם השבוע ב-TheMarker, יתרת המלצות ועדת טרכטנברג בענף הדלק כוללות החזרת הפיקוח הממשלתי על מחיר הסולר בתחנות הדלק, שחרור תחנות דלק פרטיות מחוזי הבלעדיות עם חברות הדלק הקמעוניות והקמה מזורזת של 40 תחנות דלק עצמאיות במרכזי הערים.

הוועדה מזהה את כשלי השוק בענף הדלק בשני חסמים עיקריים: קשיי התכנון והרישוי של תחנות דלק חדשות, והקושי שבהתקשרות עם ציי רכב ללא דלקנים אוניברסליים. לפיכך,
ממליצה ועדת טרכטנברג ליישם את תקנות הדלקן האוניברסלי שאושרו בכנסת, ולתכנן בתוך שנתיים קרקעות ל-40 תחנות דלק חדשות למפעילים עצמאיים - על קרקעות מינהל מקרקעי ישראל, שידאג לשווקן לחברות קטנות.

בנוסף, ממליצה הוועדה לשחרר תחנות פרטיות אשר כבולות בהסכמי אספקת דלק בלעדיים עם חברות הדלק - ובכך לפתוח את אספקת הדלק לתחרות. זאת, בהתאם לקביעת הממונה על ההגבלים העסקיים משנת 1993 כי הסכמי הבלעדיות בין חברות הדלק לבעלי התחנות הם הסדר כובל אסור.

בנוסף, ממליצה הוועדה להחזיר את הפיקוח על מחיר הסולר הקמעוני והסיטוני. זאת, לאחר שהוסר מפיקוח בתחנות הדלק בשנת 1993 - ובבתי הזיקוק ב-2007. לטענת הוועדה, הביאה הסרת הפיקוח להאמרת מחירי הסולר תוך אפליית הלקוח המזדמן לעומת ציי הרכב. העלות העודפת שגורר המשק בשל כך נאמדת בידי הוועדה ב-400 מיליון שקל מדי שנה.