"זהבית לא היתה רוכשת את תנובה אלמלא הגענו להסכמה"

>> הדיון בהמרצת הפתיחה (אמצעי לפתיחת תובענה שאמורה להסתיים בפסק דין) שהגישה חברת מבטח שמיר לבית המשפט המחוזי זימן התנגשות חזיתית בין עורכי הדין הבכירים בישראל. הוא גם חשף את המהלכים העסקיים והמשפטיים שקדמו לרכישת השליטה בחברת תנובה לפי שווי חברה של 989 מיליון דולר בינואר 2008 בידי חברה ייעודית שבבעלות מבטח שמיר ואיפקס.

מבטח שמיר ביקשה בהמרצת הפתיחה מבית המשפט המחוזי בתל אביב לקבוע כי בקשתה לקבל את הנתונים הכספיים של תנובה אינה מפרה את הוראות מזכר העקרונות שנחתם בינה לבין קרן איפקס במארס 2007, ולהורות לאיפקס ולתנובה להעביר לידיה את הנתונים הכספיים המלאים. נתונים אלה הכרחיים לביצוע עסקת בעל עניין, שבה ירכוש מאיר שמיר, בעל השליטה בחברה, את אחזקותיה בתנובה - ויסלול בכך את דרכה חזרה למסחר בבורסה בתל אביב.

המרצת הפתיחה עוסקת בעיקר בוויכוח שבין מבטח שמיר לבין איפקס על פרשנות לשני סעיפים למזכר העקרונות ביניהם שקדם לרכישת השליטה בתנובה. סעיף 3 (6) קובע כי בכוונת הצדדים לוודא שמצבה העסקי של תנובה לא ידווח. סעיף 3 (7) למזכר קובע כי אם יהיה קושי ביישום הסעיף הקודם, יכלול הסכם בעלי המניות מנגנון להעברה אוטומטית של אחזקות מבטח בתנובה לנאמנת, או מנגנון העברה אוטומטית של אחזקות מבטח בתנובה למאיר שמיר, או הסדר אחר שיוסכם בין הצדדים.

שמיר נחקר בידי עו"ד אייל רוזובסקי ממשרד צלרצאייר פילוסוף שמייצג את איפקס, ובידי עוה"ד אהוד סול ואילנית לנדסמן ממשרד הרצוג פוקס נאמן שמייצגים את תנובה. מבטח יוצגה בידי עוה"ד רם כספי ויאיר כספי ממשרד רם כספי, ועורכי הדין ניר כהן ואמיר בן ארצי ממשרד ניר כהן לשם ושות'.

רוזובסקי ניסה לערער את אמינותו של שמיר ולהציג אותו כמי שלא סיפק למשקיעיו גילוי נאות על התחייבויות שנתנה החברה, וניסה להעלים מרשות ניירות ערך את ההתחייבויות שנטלה על עצמה מבטח שמיר שלא לגלות את נתוניה הכספיים של תנובה.

רוזובסקי ניסה להראות כיצד מבטח ניסתה לאחר רכישת תנובה לכרסם במחויבותה לסעיפים הרלוונטיים במזכר העקרונות, שלפיהם התחייבה שלא לפרסם את הדו"חות של תנובה. אף שהתחייבות זו היתה תנאי שהעמידה איפקס לצירופה של מבטח לגרעין השליטה בתנובה. רוזובסקי ביקש משמיר להסביר מדוע לא ביקש מאיפקס את נתוניה הכספיים של תנובה לפני שהגיש את המרצת הפתיחה.

"זהבית העלתה את סעיף הסודיות. לומר שאלמלא התחייבתי לסעיף זה, מבטח לא היתה חלק מהעסקה - זה משפט שמתאים לעורך דין שלא היה חלק ממנה", אמר שמיר. "איפקס לא היו צריכים את מבטח בגלל הכסף ולא בגלל השמירה על הסודיות. זהבית לא היתה זוכה בתנובה אלמלא הגיעה להסכמה איתי. ההסכם לרכישת תנובה בידי איפקס נדרש לאישור של 75% מהמשתתפים בוועידת תנובה. זהבית ידעה שהרפתנים שמייצגים יותר מ-25% בחרו כשותף להצעה נגדית וחששה ששתי הצעות מתחרות יועלו בוועידה.

שמיר הסביר מדוע מבטח ביקשה את החלטת בית המשפט, שאינה מפרה את מזכר העקרונות כשהיא מבקשת את הנתונים של תנובה, ולא פנתה ישירות לאיפקס: "בשיחות ביני לבין זהבית נאמר לי חד-משמעית שאם נגיש בקשה לפרסם את נתוניה של תנובה, עורכי הדין שלה יתבעו אותנו על הפרת הסכם. אז יחזירו לנו את הכסף ששילמנו, וייקחו מאתנו את מניות תנובה".

עדות שמיר חשפה את המעורבות העמוקה, לכאורה, של רשות ני"ע בפרשה. לנוכח מעורבותה של הרשות לא ברור מדוע משה טרי, יו"ר הרשות אז, ומשה ברקת, מנהל מחלקת התאגידים ברשות אז, לא זומנו לעדות. "טילפנתי לטרי וקיימתי פגישות ברשות בנוכחותו ובנוכחות ברקת, גד סומך ורם כספי. השיחות היו על כך שאיפקס אינה מוכנה למסור את הדו"חות המלאים של תנובה. הרשות נתנה לי את ברכת הדרך. הרשות רצתה שהעסקה תתבצע בחברה הציבורית, ובדיעבד בצדק - כי המשקיעים הרוויחו מכך", אמר שמיר.

רוזובסקי: "מי נתן את ברכת הדרך?"

שמיר: "טרי".

רוזובסקי: "לפני שחתמת על מזכר העקרונות?"

שמיר: "בוודאי".