לקצץ או לא לקצץ

החברות יכולות להעלות את הדירוג של ישראל - אך השווקים משדרים שלא לעולם חוסן

כשאדם, משק בית או חברה נקלעים לחובות שמעיקים על התפקוד שלהם ומאיימים להביא אותם לחדלות פירעון, התגובה הטבעית פשוטה: מקצצים. ברור מדוע: ברגע שההוצאות יהיו נמוכות יותר יישאר יותר כסף בחשבון, וכך ניתן יהיה להתמודד עם החזרי החובות. לאורך תקופה כזו אפשר אפילו לאזן את התקציב מחדש, ובסופו של דבר גם לצאת לדרך חדשה.

האם זה עובד גם במקרה של מדינות? עד השבוע, התשובה החד משמעית היתה שכן. ברגע שמדינה התקרבה לחדלות פירעון, התרופה שרשמו המוסדות הכלכליים הגלובליים, המדינות העשירות וחברות הדירוג היתה ידועה מראש: הפחיתו בהוצאה הציבורית. איך? על ידי קיצוץ תקציבי, ביטול שירותים ציבוריים, פיטורי עובדי מדינה, מכירת נכסים ופעילויות. כל דבר, העיקר שההוצאות יירדו.

גם במשבר החובות הנוכחי זה עובד כך. כדי לקבל סיוע משאר המדינות באירופה, יוון נדרשה לבצע מהלכים כואב של קיצוצים וצמצומים בסקטור הציבורי המנופח שלה. כדי להתמודד עם המשבר, שלחה בריטניה עובדי ציבור הביתה והעלתה את המחיר של עשרות שירותים ציבוריים, כולל שילוש שכר הלימוד לסטודנטים. תגובת הציבור היתה תסכול, כעס והפגנות קשות ברחובות, אבל ההיגיון הכלכלי היה ברור: כך, ורק כך, אפשר לצאת ממשבר חוב.

ואולם שימו לב לכמה ניסוחים שהשתרבבו השבוע לניתוחים ולהמלצות של כמה מהגופים הכלכליים המרכזיים בעולם. חברת הדירוג S&P, בנימוקיה להחלטה המפתיעה להורדת הדירוג של איטליה, כתבה: "הירידה בביקושים החיצוניים, המהלכים לקיצוץ בהוצאות הממשלתיות והלחץ מצד עלויות המימון בסקטור הציבורי והפרטי יביאו להערכתנו לחולשה נוספת של הכלכלה האיטלקית".

זה החלק המוזר: חברת הדירוג טוענת שהורידה את הדירוג (גם) בגלל הקיצוצים בתקציב ובשירותים, שיפגעו בצמיחה ובאיתנות של המשק - ומן הסתם גם בהכנסות המדינה ממסים. אבל רק רגע: האם קיצוצי התקציב, פעולה כואבת לכל האזרחים, לא בוצעו בדיוק כדי שאיטליה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ולהימנע מהורדת דירוג? או במלים אחרות, האם ייתכן שכלכלני S&P מתחילים לשנות את תפישתם, ולחשוב שלא רק שקיצוצי תקציב אינם התרופה לעלייה בחובות של מדינה, אלא שהם יכולים אפילו להחריף אותה?

חברות הדירוג לא היתה היחידה שהביעה עמדה כזו. קרן המטבע הבינלאומית (IMF) אמרה השבוע במפורש שעל המדינות הגדולות להיזהר מפני צמצומי תקציב חדים מדי בטווח הקצר. על פי הקרן, "הכלכלה הגלובלית נמצאת בהאטה... ומה שנדרש כדי לשמר את הצמיחה הוא שמשקי הבית והחברות יגדילו את הביקושים שלהם. אנחנו רואים שזה לא הולך טוב". הקרן שיבחה את ארה"ב על התוכנית לעידוד הכלכלה והתעסוקה שהציג הנשיא אובמה.

הניסוח של קרן המטבע שמרני יותר, אבל משני המקרים עולה אותו מסר: קיצוצים בתקציב הממשלה זה טוב, אבל לא אם הם פוגעים בנכונות של אנשים וחברות לצרוך ולהשקיע - ואין הרבה מקרים שבהם קיצוצים ממשלתיים מעודדים צמיחה והשקעה בטווח הקצר.

מה כל זה אומר? בוויכוח בין תפישת העולם השמרנית הדורשת משמעת תקציבית ומסים נמוכים בכל מצב, לבין זו הקובעת שזמני חירום כלכליים דורשים דווקא הרחבות ועידוד הפעילות, האחרונים הם שמתחזקים. אם ניקח את הדיון הזה לישראל, יתברר שעמדתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושל אגף התקציבים נחלשת, בעוד שטיעוניהם של אלה הדורשים להרחיב את בסיס התקציב ולהפנות יותר כסף לעשירונים התחתונים מתחזקים. אחת הסיבות לכך היא שבעוד שהעשירים חוסכים את הכסף ומפקידים אותו בבנק, העניים דווקא צורכים אותו וממריצים את הכלכלה. לקראת הדיון על המלצות ועדת טרכטנברג הממשלתית מול ההמלצות של ועדת ספיבק שגיבשו ראשי מחאת האוהלים, האחרונים הם שקיבלו השבוע רוח גבית מחו"ל. דבר אחד ברור: הוויכוח יהיה סוער.

שיא בסיכון המדינה

בשבוע שעבר כתבנו כאן ששער השקל נחלש מול הדולר משתי סיבות: הבריחה של כסף ספקולטיבי מישראל ומשאר השווקים המתפתחים על רקע החששות ממשבר פיננסי עולמי, והמעבר של ישראל לגירעון בחשבון השוטף. יותר דולרים יוצאים כיום מישראל מאשר נכנסים אליה. אבל יש עוד סיבה, חשובה לא פחות, והיא חשש מפני אירועים ביטחוניים וגיאופוליטיים שיפגעו בכלכלת ישראל וביכולתה להחזיר את חובותיה.

הסיכון הזה, מתברר, מחריף והולך מדי יום, כפי שאפשר למדוד להסיק ממחירה של תעודת הביטוח מפני חדלות פירעון של האג"ח שהנפיקה מדינת ישראל בחו"ל. לביטוח הזה קוראים Credit Default Swap (CDS), ומחירו הגיע ביום חמישי האחרון לרמתו הגבוהה זה זמן רב: 192 נקודות. חברות הדירוג יכולות להעלות את הדירוג של ישראל, ובנק ישראל יכול לקבוע שהמשק יצמח השנה בלא פחות מ-4.7% - אבל השווקים משדרים שלא לעולם חוסן, ושהמשבר הכלכלי העולמי והאי ודאות הביטחונית חשובים יותר.