איך מייצרים משרות כשהעולם בוער

העולם המערבי מתקשה לקבל החלטות מנהיגותיות

>> "אמריקה לא עובדת" היא כותרת השער של הגיליון האחרון של "בלומברג ביזנסוויק", המגזין השבועי של סוכנות הידיעות בלומברג. לכותרת הזאת משמעות כפולה: היא מתייחסת לא רק לשיעור האבטלה הגבוה (9.1%) ולמספרם הגבוה של המובטלים בארה"ב - 14 מיליון איש - אלא גם לעובדה שארה"ב אינה עושה הרבה כדי לפתור את בעיית האבטלה. היא לא עובדת בזה.

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, אמנם מרבה לדבר על המשימה שלו "לייצר משרות", אך בדיקת המגזין העלתה כי שיעור ההוצאה של ממשלת ארה"ב על הכשרת עובדים כדי שישתלבו בשוק העבודה הוא זעום בהשוואה למדינות כמו אירלנד, גרמניה, דנמרק ואפילו קנדה השכנה, והוא אפילו ירד ב-2009 לעומת 2008. יצירת משרות היא אחד הנושאים המרכזיים בוועידת קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי הנפתחת היום בוושינגטון - לא רק בארה"ב, אלא בכל העולם, במדינות המפותחות וגם המתפתחות.

גם בשנים קודמות העסיקו סוגיות כמו הטיפול בעוני ויצירת משרות את העולם כולו, אבל השנה הדיון הזה נעשה ממקום אחר. הוא נעשה אחרי "האביב הערבי", שבו מיליוני צעירים יצאו לרחובות בתוניסיה, במצרים, בלוב, בסוריה ובתימן, הפילו משטרים והעבירו לממשלות מסר ברור וחד לגבי תפקידן - לדאוג לאזרחים, לדאוג לכלכלה בריאה, לדאוג ליצירת מקומות עבודה. המהפכה בעולם הערבי עוררה השתאות במקומות רבים וגם חשש ממהפכות במקומות אחרים.

בדרום אסיה לבדה יש כיום חצי מיליארד עניים. בבנק העולמי מעריכים כי תידרש בדרום אסיה תוספת של מיליון משרות מדי חודש ב-20 השנים הקרובות, שהן 40% מתוספת המשרות העולמית הנדרשת. אז אלפי בנקאים, כלכלנים, פוליטיקאים ופקידי ממשל בכירים מכל העולם ינסו בסמינרים השונים המתקיימים כאן בוועידה לדון בשאלות איך יוצרים משרות לדור שלם, אבל הדיון הזה נעשה כשלכל ברור שממשלות לא באמת מייצרות משרות. לכל היותר הן יכולות לייצר לעולם העסקי את התנאים המתאימים כדי שאלה ייצרו את המשרות בעצמן. וכדי לייצר משרות צריך לייצר תנאים לצמיחה, אלא שהעולם המערבי תקוע בבעיות קשות, והוא מתקשה לקבל החלטות מנהיגותיות שיאפשרו להוציא את משקי המערב מהמשבר המתגלגל שהם נתונים בו בארבע השנים האחרונות.

גם כשהוא מקבל החלטות כמו תוכניות תמריצים למיניהן, הכסף הזול הזה לא מחלחל לעסקים הקטנים והבינוניים בעולם - שהם אלה שמייצרים משרות. האכזבה שבה התקבלה תוכניתו הנוכחית של נגיד הפדרל ריזרב, בן ברננקי, מלמדת על הפער בין הפעולות שננקטות לבין מה שהשווקים סבורים שנדרש לבצע.

המשבר הקודם לא שינה את השיטה

דיוני קרן המטבע והבנק העולמי נערכים תמיד בשני צירים מקבלים: באולמות יש סמינרים מקצועיים ופאנלים שבהם דנים אנשי מקצוע בכל הסוגיות הבוערות יותר והבוערות פחות, אבל בחדרים צדדיים יש מפגשים אינטימיים יותר של ראשי הכלכלות, שבהן דנים בנושאים שבאמת מעסיקים את מקבלי ההחלטות: האם אובמה יצליח לשכנע את הרפובליקאים לתמוך בתוכנית התמריצים החדשה שלו (450 מיליארד דולר, הסבירות שיאשרו לו את זה מוערכת כנמוכה), וכיצד יסתיים הוויכוח בשאלה אם להעלות מסים לעשירים כפי שדורש אובמה, או דווקא להוריד אותם כפי שדורשים הרפובליקאים.

זה בצד האמריקאי. האירופאים שקועים עמוק במחלוקת אודות הטיפול והסיוע לכלכלות הכושלות בדרום היבשת (יוון, איטליה וספרד) ובמערבה (אירלנד ופורטוגל). גם באירופה וגם בארה"ב יש תוכניות ורעיונות איך להתמודד עם המשבר, אך יש גם ויכוחים וקשיים פוליטיים שמעכבים את הפתרונות. בארה"ב זה בין הדמוקרטים לרפובליקאים, ובאירופה בין ובתוך המדינות שאמורות לשלם את מחיר הטיפול, ובראשן גרמניה וצרפת.

נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, הוא חבר קבוע בדיונים המתנהלים כאן עוד מתקופתו ככלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית. הוא השווה בתחילת השבוע את המצב הנוכחי בכלכלה העולמית לזה שהיה כאן באמצע 2008 - לפני נפילת ליהמן ברדרס, מן הליכה באפלה של המנהיגות הכלכלית העולמית שחושבת שיש לה זמן לדיונים ולהתלבטויות בשעה שהכלכלות רועדות ועלולות להתמוטט בן לילה. החשש הכבד של פישר הוא בעיקר לגורלה של אירופה, שצריכה לדעתו להתעשת מיד ולהציל את המדינות הכושלות ואת הבנקים האירופיים שהשקיעו בהן. נפילה של בנקים אירופיים תזעזע את כל הבנקים בעולם. למעשה, כבר רואים זאת במחירי מניות הבנקים בעולם (וגם אצלנו), שצנחו בעשרות אחוזים בחודשים האחרונים.

כרטיסטין לגארד, היו"ר החדשה של קרן המטבע, הזכירה אתמול מה המטרה האמיתית של הצלת הבנקים האירופיים - לחזק אותם כדי שהם יממנו את הפעילות הכלכלית. וזו בעצם המשוואה שמחברת בין הצורך ביצירת משרות חדשות ברחבי הגלובוס לבין מציאת פתרונות לבעיית החובות של מדינות שמתגלגלים למאזני הבנקים וגורמים מחנק לעסקים שמייצרים את מקומות העבודה. זה גם מה שעומד מאחורי הכותרת של הוועידה הנוכחית, "אתגרים גלובליים - פתרונות גלובליים", שנועד להעביר מסר לפוליטיקאים ולמנהיגים כלכליים מהי הדרך היחידה שבה אפשר למנוע מהעולם לצלול למיתון כבד וממושך.

המדינות האירופיות הקימו קרן של 440 מיליארד יורו שנועדה לתמוך בבנקים האירופיים ולבנות את הונם מחדש, בעקבות ההפסדים שספגו ועוד יספגו עקב השקעותיהם באיגרות חוב של מדינות כושלות כמו יוון. אבל רבים סבורים כי החבילה הזו לא תספיק. ברקע יש כל הזמן טענות שהושטת חבל הצלה למדינה כושלת או לבנק שהסתבך בהפסדים עמוקים מדי מגדילה את הסיכון המוסרי - הסיכון שאיפשר לאותן מדינות או בנקים לקחת סיכונים גדולים, בידיעה שיהיה מי שיציל אותם. השאלה הזו מלווה את העולם הפיננסי מאז נפילת בנק ההשקעות ליהמן ברדרס בספטמבר 2008.

אך בעוד שהדיון על ליהמן הוא תיאורטי - מה היה אילו? - הדיון כעת לגבי הבנקים האירופיים הוא מעשי ומיידי. פישר משוכנע שלאירופאים אסור לשחק באש או ב"מה אם", ועליהם להגדיל את הקרן ולטפל בבנקים שלהם מיידית. ראשית, משום שהניסיון האמריקאי הראה שהממשל לא הפסיד כסף כתוצאה מהזרמתו לבנקים האמריקאיים (הם התאוששו בהמשך), ושנית כי זה משחק מסוכן מדי לנסות לחנך כמה בנקאים ופוליטיקאים כושלים, כשמי שישלם את המחיר הם 350 מיליון תושבי גוש היורו.

הבעיה העיקרית עם הניתוח הזה היא שבארה"ב הבנקאים לא באמת שילמו על מחדליהם. אמנם כמה מנהלים הלכו הביתה, אבל הם עשו זאת אחרי שרוקנו לתוך חשבונותיהם עשרות מיליוני דולרים. מחליפיהם חזרו מהר מאוד למשוך משכורות עתק ובונוסים מטורפים כאילו לא קרה דבר.

גם הרגולציה המכבידה שהובטחה בוועידות הקודמות של קרן המטבע והבנק העולמי כדרך להתמודד עם משברי העתיד, לא שינתה את השיטה. סיבה אפשרית היא שהמפלגות תלויות במידה רבה בבנקים הגדולים ובבנקאים כמקור מימון למסעות בחירות. הבנקים היו ונותרו גופים חזקים כי הם שולטים בחמצן, ומשום שאחרי ליהמן ברדרס מסוכן מדי לשחק בשאלה אם בנק מסוים הוא גדול מכדי ליפול.

זה קורה באמריקה. אבל באירופה העניין עדיין לא פתור, כי השאלה היא לא רק מצבם של הבנקים, אלא המבנה של גוש היורו כולו. מה שנראה ודאי הוא שבדרך לבניית גוש היורו העתידי (אולי גוש קטן יותר) יפלו כמה קורבנות הכרחיים - בנקים או מדינות או שניהם גם יחד. פתרון משמעותי ואמיתי לצרות של הבנקים האירופיים ושל גוש היורו, הוא תנאי הכרחי כדי לדבר באמת על חידוש הצמיחה העולמית ועל יצירת משרות חדשות ברחבי העולם.

נ.ב

עשרות ישראלים בכירים נהרו ביומיים האחרונים לחוף המזרחי של ארה"ב: הדיפלומטים והפוליטיקאים לעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, הבנקאים ואנשי הפיננסים לוועידה השנתית של הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית בוושינגטון. בדרך כלל זה הפוך. וושינגטון היא בירת הדיפלומטיה וניו יורק היא הבירה הפיננסית.

בוועידת קרן המטבע והבנק העולמי אין איזו סוגיה ישראלית בוערת. אנחנו כאן יותר משקיפים מן הצד ממרומי הצמיחה הגבוהה (יחסית) ושיעור האבטלה הנמוך (יחסית) שלנו. אבל הכלכלה הישראלית תושפע חזק מאוד אם נראה את גוש היורו מתקשה להיחלץ מהמשבר שלו ואת אמריקה לא מצליחה לצאת מהמיתון.

הירידות החדות אתמול בבורסה בתל אביב ובעולם כולו מוכיחות כמה המשקים תלויים זה בזה.

לעומת זאת, בעצרת האו"ם אנחנו המנה העיקרית. החלטת הפלסטינים להכריז על הקמת מדינה עצמאית עלולה להבעיר את הרחוב הפלסטיני ולהביא לאינתיפאדה שלישית. שני האירועים האלה, מי יותר ומי פחות, מבטיחים לכלכלה שלנו ולמשקיעים בבורסה שהשבועות ואולי החודשים הקרובים יהיו קשים. בסופם, ייתכן שנראה כאן הזדמנויות השקעה נדירות.