התשובה האמיתית למחאה החברתית

צריך להוריד את הכובע בפני צוות התחרותיות של הוועדה בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג: כפי שמסתמן עכשיו, ואם ההמלצות לא ייגנזו או יסורסו, טרכטנברג עתיד להציג בקרוב מהפכה תחרותית משמעותית ועמוקה אפילו יותר מזו של ועדת הריכוזיות בראשות מנכ"ל האוצר היוצא, חיים שני.

שני דברים בולטים בעבודה שמכינים דרור שטרום, לשעבר הממונה על הרשות להגבלים עסקיים, ושלומי פריזט, הכלכלן הראשי של הרשות:

ההיקף: הוועדה מטפלת גם בכלים רוחביים, במטרה לשנות את תרבות התחרותיות של המשק כולו, וגם מכניסה את הידיים לבוץ ומציעה שורה של רפורמות בסדרה של ענפים הסובלים מתחרויות נמוכה. מזון, בנקאות, רכב, דלק, קרקעות - כולם מטופלים. חלק גדול מהמהלכים מוכרים ועלו בעבר, אבל שטרום ופריזט מביאים את הדברים כמקשה כוללת אחת, ובעיתוי פוליטי וחברתי שיאפשר ליישם אותם הלכה למעשה.

היצירתיות של ההמלצות: הנה רעיון אחד שרק מעטים חשבו עליו, אם בכלל. הוועדה ממליצה שכל אדם המגיע לרשויות כדי לקבל רישיון לפתיחת עסק שני - כלומר שהוא כבר בעל עסק אחד - לא יקבל אותו אלא אם קיימים באותו אזור גיאוגרפי לפחות שלושה מתחרים.

מדוע? בימים אלה ממש מגלים תושבים רבים בפריפריה שדווקא אצלם, בגלל מיעוט של בתי עסק, המחירים גבוהים יותר מאשר במרכז, לעתים בעשרות אחוזים, וכל זאת על אף שכוח הקנייה שלהם נמוך מזה של תושבי גוש דן. הנה, סוף סוף, לא מדברים רק על בנקים ועסקים ריאליים - אלא על מבנה השווקים בעיירות בנגב ובגליל.

ואנשי הוועדה, אגב, לא פראיירים: הם יודעים שבאזורים אלה ישנה לעתים קרובות משפחה אחת ששולטת בכל, והם מדגישים שלא ניתן יהיה לפתוח עסק שני גם דרך קרוב, חבר, שותף או בעל הסכם.

אבל הדבר המרשים ביותר בהמלצות הוא אפילו לא ההצעות המקוריות, אלא רוח הדברים. יש בהם כמעט ריח של חזון, הצעה למבצע לאומי להורדת יוקר המחיה. כל המערכת הציבורית, הם בעצם ממליצים, תירתם למערכה אחת - על דרך של עשייה פעילה, ולא רק על ידי איסור ורגולציה, למען שבירת הריכוזיות והגברת התחרות.

כשהמדינה תבוא לתת מענקים למפעלים, היא תחשוב קודם על תחרות בשוק המקומי וסל הצריכה של האזרח. כשהיא תיתן אישורי בנייה, היא תשאל איך ההיתר הזה תורם לתחרות - והאם הוא מנפץ ריכוזיות. כשהיא תקבל בקשה לרישיון יבוא, המדינה תאפשר יבוא חופשי ללא מכסים, מגבלות, תקנים ושאר בלבולי מוח בכל ענף ריכוזי.

וכמובן: המדינה תילחם עד חרמה בכל קרטל ובכל מונופול. חברי הוועדה גם לא מתחמקים מהרבדים העמוקים יותר של ההמלצות שלהם: הם עצמם מדברים על "שינוי השיטה" ו"החלפת דיסקט".

בציבוריות הישראלית ישנה, גם היום, לא מעט ציניות כלפי המחאה החברתית והוועדות השונות, לרבות ועדת הריכוזיות וועדת טרכטנברג. "בסוף לא יהיה שום שינוי", הם אומרים, "החזקים תמיד ישלטו בחלשים, זה טבעו של עולם. לכל היותר, טייקון אחד יחליף טייקון אחר".

על רקע הניסיון הביצועי של הממשלות האחרונות אפשר להבין את הציניות הזו. אבל מי שבוחן את הנחישות והחזון שעולים בין השורות של ההצעות וההמלצות של צוות התחרותיות בוועדת טרכטנברג, מבין שאם רק ראש הממשלה בנימין נתניהו ירצה, ויעביר את קומץ החוקים הזה - המדינה באמת יכולה להיראות אחרת. יחד עם העובדה שהרפורמות הללו אפילו לא עולות כסף, זו אולי התשובה אמיתית של טרכטנברג למחאה החברתית.