הסיכונים שלקחו הטייקונים הכניסו את תושבי ג'סי כהן לאוהלים
תשובה ל"ארקדי": אי השוויון בישראל נובע בעיקר מכשלי השוק
בימים האחרונים מתפשט ברשת כמו אש בשדה קוצים פוסט בשם "חזיר ורעם" שכתב סטודנט לכלכלה המכנה עצמו ארקדי. בפוסט יצא ארקדי נגד המחאה והסביר על הפערים בינה לבין צרכיו האמיתיים של מעמד הביניים. הפוסט זכה לתגובות חמות ואוהדות, אפילו כגון "הוא צריך להיות ראש הממשלה הבא".
במכתבו של ארקדי ישנן שגיאות חמורות, ואיני מדבר על משנה כלכלית זו או אחרת, אלא על שימוש בנתונים ודרכי הסקת מסקנות, וכן שימוש בטיעונים שהופרכו בעבר.
“ארקדי" אמנם כותב בצורה יפה, וטקסט נוטה להיראות מקצועי ואמין כאשר מכניסים לתוכו מספרים ומושגים, אך מבין כל עשרות הנתונים שמופיעים במאמרו, חסר נתון אחד חשוב - מדד ג'יני המודד את חלוקת ההכנסות במשק, ובמלים אחרות את אי השוויון במשק.
במדינת ישראל מדד ג'יני נושק ל-40 נקודות, וממקם אותה במקום הרביעי באי השוויון מבין המדינות המפותחות. משמעות הדבר היא שהעשירון העליון מרוויח אחוז גבוה פי כמה מחלקו באוכלוסייה. האם "דיירי" העשירון העליון הם אותם אנשים שהצטיינו והשקיעו בלימודיהם על מנת להגיע לרווחה, כפי שמציין ארקדי, או שמא אלו הם אנשים מקושרים לטייקונים ועסקנים אשר הצליחו במלאכת השיווק העצמי, ופעמים רבות שמו את עינם תחת עין הטייקונים? (וכבר ידוע שאי השוויון מגדיל את השחיתות), לעיתים רבות אף בתפקיד ציבורי, וכן נוטלי סיכונים, אשר כבודם במקומם מונח - אך אל לנו לשכוח כי אותם סיכונים שאלו נטלו, הם הסיכונים שהפילו אחרים, אשר בימים אלה נמצאים באוהלי ג'סי כהן, חסרי דיור ומזון.
ארקדי טוען, ובצדק, שהסיבה העיקרית ליוקר המחייה הם המסים, הישירים והעקיפים כאחד, אך האם עלינו לקבל את השימוש במסים אלו כמובן מאליו? הרי אחת הדרישות המהותיות שהמחאה מבקשת היא ייעול הכספים במסים. לכאורה, ההוצאה על חינוך מהווה אחוז גבוה מהתמ"ג, אך זהו אינו צריך להיות האינדיקטור, אלא הוצאה שנתית לתלמיד, ובה ישראל אינה מצטיינת כלל.
יוקר המחיה אינו נובע אך ורק ממסים, אלא גם מהריכוזיות והיעדר הרגולציה. בשיעור כלכלה לומדים שהמונופוליסט אינו איש רע, הוא בסך הכל רוצה למקסם את רווחיו, ואכן כך הדבר, אלא שתמיד הדבר בא על חשבון רווחת הצרכן. לא בכדי קמו בישראל ועדות ריכוזיות, ולא בכדי נתניהו פונה לשרים ומבקש מהם לנסות להיות יותר "כחלונים" ולחולל בתחומים אחרים את תחילת המהפיכה שכחלון השיק בשוק הסלולר.
לפי ארקדי, כל רגולציה אשר תפגע בחברות, תגולגל לידי הצרכן משום שלדבריו, החברות ינסו לשמור על "אחוז רווחיות זהה". אך בשוק תחרותי, חברה לא יכולה להעלות מחירים, משום שהדבר יבריח ממנה לקוחות למתחרה. בשוק תחרותי שבו קיימים מספר מתחרים, גדולים וקטנים כאחד, ובו לא ניתן לתאם מחירים, החברות ייאלצו לספוג את המחיר הדרוש לחברה הוגנת יותר.
הריכוזיות היא זו אשר מנעה בחודשים האחרונים ממפעילי סלולר וירטואליים להשיג את הערבון הנדרש, אשר לא אושר כמובן משום שהאינטרס של הבנק הוא לשמור על החברות שאותן הוא מממן.
ריכוזיות זו מונעת מבעלי חברות מזון קטנות להיות מוצגים על המדף בסופרמרקט, והיא זו הגורמת לכך שמותגים פרטיים (כגון מותג שופרסל או מגה) לא יהיו זולים משמעותית מהמותגים המובילים באותה קטגוריה. הריכוזיות היא חולי המושרש עמוק בחברה בה אנו חיים.
ארקדי גם טוען שהלעת מס החברות תבריח מהארץ חברות רבות, אך הטענה הופרכה, ולמעשה בעיה יותר חמורה המתרחשת כבר מספר שנים היא בריחת המוחות, עקב נטל המס ליחידים.
טענתו של ארקדי היא כי המחאה מבקשת לפרוץ את מסגרת התקציב, אך אין שום צורך בכך. בדו"ח של חברת מקינזי נמצאו מספר מיליארדים מבוזבזים במערכת הביטחון, הפרה הקדושה של ישראל, וההסכמות שהושגו להתייעלות עדיין לא באו לידי ביטוי.
במשק הישראלי הלוקה בשחיתות ובמספר רב של פרות קדושות (כגון עובדי הנמלים, חברת החשמל, ההסתדרות ועוד) ניתן לייעל כמעט כל תחום אם רק נביט בו בזכוכית מגדלת. הרי מי מאיתנו משוכנע באמת שיש צורך במספר שרים בלי תיק, בעוד שכיסא שר הבריאות נותר בלתי מאויש?
אותם עובדים אשר מקורבים לצלחת (או לשאלטר, ולא בוחלים באיומים) ומרוויחים משכורות עתק, ללא קשר להשכלה ובטח שלא למצוינות, הם אלו התורמים למשיכת המחירים כלפי מעלה, ומי שנשאר מאחור - תקוע.
ארקדי ידידי - סיכוייו של בן עניים להפוך עשיר נמוכים מאי פעם, ולא פחות חמור מכך - כולנו יודעים היטב כי סיכוייהם של ילדינו ליהפך לעשירים נמוכים עוד יותר. עובדה זו נובעת משילוב מספר רב של מחלות ועיוותים במשק, וכל אשר המחאה מבקשת לעשות, הוא לטפל בעיוותים ותחלואים אלה.
הכותב הוא סטודנט למינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה, עובד בקרן הון סיכון מוכרת, ומפעיל הבלוג Adam's Blog.