מדוע יגדלו הבונוסים של מנהלי הבנקים

>> כדי להימנע מניהול רווחים, אוסרת החשבונאות ליצור התחייבות על בסיס ציפיות הנהלה בלבד, שאינן בגדר מחויבות לצד חיצוני. מאותו הטעם, החשבונאות נזהרת משימוש באומדנים בדיעבד במקרה של שינוי מדיניות חשבונאית, כתוצאה מיישום למפרע (תיקון רטרואקטיבי של מספרי ההשוואה שאין לו השפעה על התקופה המדווחת).

שתי הוראות של המפקח על הבנקים, שהשפיעו מאוד על דו"חות הבנקים השנה, מהוות דוגמה לרגישויות האלה. ההוראה הראשונה יושמה ברבעון הראשון בנושא רענון של טכניקת חישוב ההפרשה לחובות מסופקים. השנייה, שיושמה ברבעון השני, עוסקת בהתחייבות לרה-ארגון חזוי.

בשני המקרים הוראות המעבר שקבע המפקח על הבנקים זקפו למעשה את השינוי השלילי ישירות להון לתחילת התקופה וסידרו לבנקים את הרווח, באמצעות חיסכון ברישום של הוצאות בדו"ח רווח והפסד. זקיפה שלילית זו תורמת פעמיים לתשואה להון, שמחושבת כיחס שבין הרווח לבין ההון העצמי בתחילת התקופה, מאחר שהיא גורמת להקטנת המכנה. הוראות אלה צפויות גם להגדיל השנה את הבונוסים של מנהלי הבנקים, שמבוססים על התשואה להון.

ברבעון הראשון הבנקים נדרשו לזקוף להון לתחילת השנה את השפעת השינוי בחישוב ההפרשה לחובות מסופקים, מה שיצר להם אינטרס ברור להגדיל את ההפרשה, ולשפר בכך את הרווח של הרבעונים הבאים. בעייתית אף יותר היא הדרישה לבצע הפרשה לשינוי מבני חזוי שטופל ברבעון השני, בדרך של יישום למפרע, כלומר תיקון יתרת העודפים לתום 2009 - המועד המוקדם ביותר שמוצג במספרי ההשוואה.

כפי שנדון פה בעבר, מדובר בהוראה בעייתית, שהרי תחזיות הנהלה אינן יוצרות בהכרח מחויבות כלפי העובדים לפרישה מרצון. הדבר מחדד עוד יותר את הרגישות של היישום למפרע.

דוגמה לכך היא תוכנית הפרישה של בנק דיסקונט: דירקטוריון הבנק אישר ביוני השנה את עקרונות התוכנית, המיועדת ל-400-500 עובדים בתקציב של כמיליון שקל לעובד, שתחל ברבעון האחרון.

במאזן של דיסקונט לתום הרבעון השני נכללה אמנם הפרשה מלאה בגין תוכנית הפרישה, אך הודות להוראת המעבר, לא היתה לכך כל השפעה על דו"ח רווח והפסד. בעקבות היישום לראשונה הקטין הבנק, בגין תוכנית הפרישה של 2011, את יתרת העודפים לתום 2009 ב-397 מיליון שקל נטו. במונחי ברוטו, מדובר בהוצאה של כחצי מיליארד שקל שנעלמה - פי אחד וחצי מהרווח לפני מס של דיסקונט לרבעון השני, שהסתכם ב-322 מיליון שקל.

שלא יהיה ספק, עיוותים אדירים ייווצרו בשנים הבאות גם בדו"חות הרווח וההפסד של הבנקים האחרים. בנק לאומי, למשל, יצר למפרע מחסנית בגובה של כחצי מיליארד שקל שתחסוך בעתיד רישום של הוצאות אמיתיות. עיוותים אלה עשויים אף להשפיע על תהליכי קבלת החלטות.

כפי שנאמר בטור בעבר, נדמה כי דו"חות הבנקים יותר מוטי רגולציה מאשר תואמי חשבונאות. הרגולציה נדרשת להכיר בכך שמטרת החשבונאות היא דיווח נאות בהתאם לצורכי המשקיעים. שמירה על יציבות הבנקים יכולה להתבצע באמצעות הקשחת דרישות הלימות ההון או אפילו באמצעות אכיפה טובה יותר של החשבונאות, אך לא באמצעות התערבות בה שיכולה גם להיות מדרון חלקלק.

-

הכותב הוא יועץ IFRS וסגן דקאן (חשבונאות) בבית הספר אריסון למינהל עסקים, המרכז הבינתחומי הרצליה