ריכוזיות היא בדיוק ההפך מכלכלת שוק

בכנס שהתקיים השבוע באוניברסיטת תל אביב, אמר פרופ' מנואל טרכטנברג כמה דברים חשובים שהמתייחסים למבנה המשק הישראלי. הוא אמר שהוא "חושש מהריכוזיות המופרזת", והוסיף ופירט ש"צריך להנהיג רגולציה מתוקנת כדי למנוע כוח מונופוליסטי חסר רסן". אלה דברים נכונים שדורשים טיפול מיידי.

אבל טרכטנברג גם אמר ש"כלכלת שוק עלולה להצמיח כוח שוק דורסני ומונופוליסטי". זה ניסוח לא מוצלח, כי כלכלת שוק היא ההפך הגמור מכוח שוק דורסני וממונופולים.

הבסיס של כלכלת שוק הוא קיומם של מספר רב של יצרנים שמתחרים ביניהם, מול מספר רב של צרכנים. כך נוצר שוק משוכלל והמחיר מתייצב על "מחיר שיווי משקל" עם "רווח נורמלי", כלומר רווח הגיוני שמפצה את היצרן על ההשקעה והיזמות.

לכן, ברגע שנוצר מונופול או חברה בעלת כוח שוק עודף, זו כבר לא כלכלת שוק; זו תקלה שצריכה טיפול מיידי כדי לחזור לתחרות משוכללת. כלומר, צריך לפרק את המונופול, להכניס מולו תחרות מיבוא, ואם אין ברירה - גם לפקח על מחיריו. זאת, משום שמונופול תמיד מייצר פחות מדי וגובה מחירים גבוהים מדי יחסית למצב של תחרות משוכללת.

לכן צריך ממונה חזק על ההגבלים העסקיים, שיילחם במונופולים ובקרטלים. אבל אצלנו יש לפעמים תקלות. למשל, דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים (ומי שמכהן כיום בוועדת טרכטנברג). בסך הכל, שטרום היה ממונה טוב, אך לפני כמה שנים הוא אישר לשופרסל לרכוש את רשת קלאבמרקט. שטרום חשש אז שהרשת תקרוס והעובדים והספקים יסבלו. ואולם הוא לא התבונן מספיק על התוצאה למשק, כי "בליעת" קלאבמרקט על ידי שופרסל העניקה לרשת השיווק "כוח שוק דורסני", כפי שאמר טרכטנברג.

אם שטרום היה פוסל בזמנו את הצעת שופרסל, היה נמצא לרשת קונה אחר, שהיה משלם פחות. הרי שופרסל הסכימה לשלם את המחיר הגבוה משום היתרון המונופוליסטי שהשיגה. לכן צריך רגולציה חזקה כמו שאומר טרכטנברג, אך צריך גם לומר שהמונופולים והקרטלים הקיימים בשוק הישראלי אינם תוצאה של כלכלת שוק - הם גידולי פרא שדורשים טיפול.

מששינסקי עד טרכטנברג

כאשר שר ממנה ועדה חיצונית, הוא חייב לתת לה חופש פעולה וחופש החלטה. אחרת הוא רומס אותה, פוגע בכבוד חבריה והופך אותם ליס-מנים.

זה בדיוק מה שעושה בשבועות האחרונים שר האוצר, יובל שטייניץ, לוועדת טרכטנברג . שטייניץ מתראיין ומספר לציבור מה הוועדה צריכה לעשות, איך ובאיזה עוצמה. הוא אומר שאסור לחרוג ממסגרת התקציב, שאין להעלות את נטל המס, שצריך לקצץ בתקציב הביטחון, שאין לפגוע בתקציבים שמועברים לחרדים ולהתנחלויות, שיש להגדיל את מס ההכנסה השלילי, שיש להקפיא את המשך הורדת מס החברות ומס ההכנסה האישי, שאין לשנות את גובה המע"מ, שאין להטיל מע"מ דיפרנציאלי ושיש להמשיך עם החוק החדש לעידוד השקעות הון.

אין אני בא להתווכח כאן עם מהות אמירותיו של שטייניץ. לחלקן אני מסכים. אבל מה עם אנשי הוועדה המסכנים ששומעים פעמיים בשבוע מה עליהם לעשות ומה עליהם להמליץ? מצב כזה עוד עלול להוליך את הוועדה לעשות "דווקא" לשר האוצר, כדי להוכיח לציבור שמדובר בוועדה עצמאית.

כך בדיוק פעל שטייניץ כאשר מינה את ועדת ששינסקי. לאורך כל עבודת הוועדה הוא התראיין ואמר במפורש מה הוא מצפה שהוועדה תעשה - ופרופ' איתן ששינסקי שמע ונשך שפתיים.

אז אנחנו מבינים ששר האוצר רוצה להצטייר בציבור כשר חזק ששולט בעניינים וקובע את סדר היום, אבל בכל זאת, תן צ'אנס.

גורלה של ועדה ממשלתית

לקראת ביצוע התוכנית הכלכלית הגדולה של 1985, התברר לעדי אמוראי, סגן שר האוצר דאז, שהוועדה החיצונית שבראשה עמדו שני פרופסורים לכלכלה - מיכאל ברונו ואיתן ברגלס - עומדת להמליץ על הטלת מס של 10% על כל הנכסים הפיננסיים של הציבור. כלומר, על קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות ואחזקות ישירות של מניות ואיגרות חוב.

אמוראי נרעש ומיד ישב לכתוב מכתב לראש הממשלה דאז, שמעון פרס, שבו הביע התנגדות חריפה לצעד. הוא כתב שיש בצעד אפליה לרעה של ההון הפיננסי מול ההון הפיסי של דירות, בניינים, בתי חרושת, מכוניות או יאכטות. ויותר מכך: הטלת המס תהרוס את אמון הציבור בחיסכון, תביא להקטנתו ולכן לפגיעה קשה בכלכלה ובצמיחה.

כמה ימים לפני ישיבת הממשלה הקובעת (שתוכננה ל-1 ביולי 1985) התקיימה ישיבת סיכום אצל פרס. למרות שברגלס היה נגד הטלת המס, הוועדה הסבירה מדוע יש להטיל אותו. שר האוצר דאז, יצחק מודעי, לא הביע דעה; אמוראי היה נגד; אבל פרס היה בעד, כי שיכנעו אותו שזו הדרך להילחם בהיפר-אינפלציה.

אבל אז אמרה היועצת המשפטית של האוצר שהמס עלול להיות בניגוד לחוק מסוים, שקבע שלממשלה אסור לפגוע בחסכונות הציבור. פרס מיהר להזעיק את היועץ המשפטי לממשלה דאז, יצחק זמיר, שאמר גם הוא שאם יוגשו עתירות לבג"ץ, יש סיכוי שיתקבלו. ואז, עקב החשש שהתוכנית תיתקע בבית המשפט ושהציבור יתקומם נגד הממשלה שמטילה עליו מס חדש, החליט פרס לבטל את המס לגמרי, וכך ניצלנו.

אז מה יכול ללמוד מכך טרכטנברג? שהוא יכול להציע הרבה הצעות טובות, אך בסוף מה שיקבע זה לא רק הנימוקים הכלכליים, אלא גם שיקולים פוליטיים ומגבלות משפטיות.

שיטת החפירה

העלאת דירוג האשראי של ישראל היא תעודת כבוד למשק והישג יפה לשטייניץ. זה חשוב מאוד למשק בתקופה זו של אי יציבות מקומית ועולמית, משברים וקיצוצים וסכנה למיתון באירופה ובאמריקה והורדות דירוג למדינות רבות, כולל ארה"ב.

שיפור הדירוג הוא איתות למשקיעים בעולם, כמו קרנות פנסיה גדולות, שאל להם למשוך את השקעותיהם בישראל, כי רמת הסיכון ירדה במקצת, והיכולת לעמוד בהחזר החובות עלתה. לכן הממשלה תוכל לגייס הון בחו"ל בריביות מעט יותר נמוכות, ויישאר לה יותר למימון הוצאות חשובות יותר בתחומים חברתיים. גם חברות ממשלתיות ופרטיות, כמו חברת החשמל או טבע, ייהנו מכך, כי גם הסיכון שלהן יירד באופן דומה.

שטייניץ עשה מאמצים רבים כדי להשפיע על הדירוג של S&P. בפברואר הוא נפגש עם הנהלת החברה בניו יורק, ולפני חודש וחצי נפגש עם כלכלני החברה במשרדו בירושלים. הוא אמר להם שלישראל יש רקורד מצוין של יציאה ממשברים, וזה מדד חשוב לחוסן הכלכלי. עובדה שיצאנו ממשבר 2008 בתוך תשעה חודשים. כמו כן, שטייניץ הבטיח להם שלמרות המחאה החברתית, התקציב לא ייפרץ. "לקחתי את זה כפרויקט אישי שלי", הוא אמר למכריו.

אנשי האוצר מספרים שלשטייניץ יש גם "נשק סודי". הוא מסוגל "לחפור" בכל נושא, עד שהצד השני מתעייף ומסכים לכל, רק כדי להפסיק את "החפירה". לכלכלני S&P הוא חפר שעתיים - וכנראה שהקידוח הצליח.