כלכלת רוסיה: הכפור מכסה את התקווה

>> בשנת 2000 הקימה קבוצה של צעירים רוסים, שחזרו מלימודים בארה"ב אתר אינטרנט בשם WelcomeHome.Ru. "החיים ברוסיה הופכים לנורמליים - אפשר לבנות כאן קריירה ולגדל ילדים. רבים מאיתנו החליטו לחזור", נכתב באתר.

האתר היה אופייני לתקופה, שבה היו הרוסים אופטימיים נוכח עלייה בצמיחה והבטחות של הנשיא דאז ולדימיר פוטין ליציבות במדינה. לאחר שנים של בריחת הון - הכסף התחיל לזרום בחזרה לרוסיה.

12 שנים מאוחר יותר, האווירה השתנתה. פוטין מתכנן לחזור לתפקידו הנשיאותי והאתר של הצעירים הרוסים כבר לא קיים. לעומת זאת, באחרונה הוקם בלוג רוסי חדש בשם "Pora valit" (הגיע הזמן לעוף מכאן).

סקר שנערך לאחרונה על ידי מכון המחקר לבאדה, הראה כי 22% מהאוכלוסיה הבוגרת ברוסיה מעוניינת לעזוב את המדינה לצמיתות - לעומת 7% בלבד לפני ארבע שנים. השיא הקודם נרשם לאחר נפילת ברית המועצות - 18%. מי שרוצים לעזוב אינם החלשים והנזקקים. להפך - שיעור המועניינים לעזוב גבוה במיוחד בקרב סטודנטים ויזמים.

ראש מכון לבאדה, לב גודוף, אומר שהתופעה שאותה הוא מכנה קורא "מצב רוח של מזוודות", מתעוררת בדרך כלל בזמנים של ציפייה למשבר או בסמוך לאחד. התופעה, לדבריו, אינה משקפת רצון אמיתי לעזוב - אלא חוסר שביעות רצון מהחיים במדינה. לאחר המשבר הכלכלי ופיזור הממשלה על ידי בוריס ילצין, זינק ב-1998 שיעור הרוסים שסבלו ממצב רוח שכזה, לפי המדדים שפיתח גודוף ל-21%.

כיום, המצב הכלכלי והפוליטי ברוסיה הוא יציב בהרבה. המדינה הצליחה להתאושש מהפגיעה הקשה שעברה בעקבות המשבר של 2008; שיעור התוצר עלה וכך גם מחיר הנפט (פי 1.5 לעומת 2007); האינפלציה במדינה נמצאת במגמת ירידה; שיעור התעסוקה במגמת עלייה - והצריכה היא יציבה.

ואולם חברות ומשקיעים מושכים את כספם מרוסיה. בשנה האחרונה, היקף המזומנים שיצאו מרוסיה הגיע ל-34 מיליארד דולר. רוב הסכומים היוצאים הם בהיקפים קטנים יחסית ושייכים למשקיעים פרטיים - לא לחברות גדולות. אווירת המשבר התחלפה בתחושה של קיפאון כלכלי.

שימוש שגוי בהכנסות בנפט

התלות הגוברת של כלכלת רוסיה בנפט היא נקודת החולשה הכי משמעותית שלה. תחת שלטונו של פוטין, ההכנסות מייצוא גז ונפט קפצו ממחצית מסך ההכנסות מייצוא של המדינה - לשני-שליש. הזינוק נגרם על ידי עליית המחירים יותר מאשר על ידי עלייה בתפוקה.

תקציב המדינה תלוי כיום בנפט. לפי חמש שנים היתה רוסיה זקוקה למחיר של 50 דולר לחבית נפט מסוג ברנט כדי להגיע לתקציב מאוזן. בשנה הבאה, רוסיה תזדקק למחיר של 120 דולר לחבית כדי להגיע לאיזון - אך המחיר כיום הוא 113 דולר בלבד.

העובדה שלרוסיה יש הרבה נפט לייצא, אינה מדאיגה בפני עצמה. הבעיות נובעות מהתלות הרבה של המדינה בו ומהשימוש השגוי בהכנסות ממנו.

במקום להשקיע בהון אנושי - שיפור בתי הספר ובתי החולים והשקעה בשיפור תשתיות הגז והנפט - רוסיה השתמשה בכסף לכדי להנציח מבנה של כלכלה סובייטית בלתי-יעילה בתמורה לתמיכה פוליטית של חברות פרטיות. במקום לעודד אזרחים לחפש אפשרויות חדשות, רוסיה משמרת את המצב הקיים על ידי מענקים בסכומים גבוהים לפירמות גדולות ומסורבלות ולערים שמבוססות על מפעל אחד.

המקרה של אווטוואז, יצרנית הרכב הרוסית הוא דוגמה טובה למצב. לאחר המשבר של 2008, פוטין היה צריך לתת לחברה לפשוט את הרגל, מאחר שלא יכלה להתמודד עם תחרות מהחוץ. במקום זה, פוטין הזרים לאווטוואז יותר ממיליארד דולר, והגן עליה מפני תחרות זרה. מכיוון שבאווטוואז יש 70 אלף עובדים, ומיליונים של ספקי חלפים וסוחרי רכב תלויים בה, פוטין יכול לסמוך על כך שזה ישתלם לו בבחירות הבאות.

כיום, לרוסיה אין את היכולת לעודד צמיחה משמעותית בכלכלה שלה. העלייה בצריכה, בנוסף למחירי הנפט הגבוהים, הובילו לעלייה חדה ביבוא, אך לא עזרה לתמרוץ הכלכלה המקומית. כשוול מארט ניסתה לקנות רשת קמעונות במדינה, היא הסתבכה במשך שלוש שנים עם ביורוקרטים. לדברי מקורבים לצוות המשא ומתן, הם "לא רצו עוד בכיינית כמו איקאה - שחשפה שחיתויות".

השחיתות הזו היא שמרתיעה את אנשי החזון במדינה. מנהיגי רוסיה, השולטים בכלכלה ביד רמה לא מאפשרים תחרות במשק. רבים מהבכירים במדינה מגיעים מהמגזר הביטחוני והאינסטינקט שלהם הוא הפעלת כוח, ולא תחרות הוגנת.

קשרי השלטון ברוסיה מעיבים על רצון להשקעה בחדשנות - כשמתחרה מקושר שלך יכול לשלוח את משטרת המס או התובע המחוזי אליך בכל עת ולגרום לך לאבד את עסקיך, הרצון כמעט ונעלם. דימיטרי קמנשצ'יק, מבעלי נמל התעופה דומודדובו במוסקווה (שנמצא על הכוונת של מתחרים מקושרים לשלטון) אומר: "כמו כולם, אני לא יודע אם פתאום אשלח לכלא. כולנו אזרחים של הפדרציה הרוסית וכולנו חיים תחת קוד הפשע הרוסי".

לנשיא רוסיה הנוכחי, דימיטרי מדוודב, יש תוכנית בקנה מידה עצום - ליצור את התשובה הרוסית לעמק הסיליקון בסמוך למוסקווה. סיסקו, ענקית שירותי האינטרנט, אמורה לשמש כספינת הדגל. פעולות אלה לא יעזרו לתמרוץ התחרותיות או להפיכת רוסיה ליעד מועדף לעסקים. בעבר, היזמים הרוסים היו מוכנים להשלים עם השחיתות, בגלל ההחזרים הגבוהים על השקעות.

כיום, ההחזרים קטנו והתיאבון הביורוקרטי רק גדל. לכן, הרוסים מקטינים את הסקטור המקומי של החברות הגדולות, והחברות הקטנות מחפשות קונים גדולים.

לא מתכננים קדימה

לפי סקר שנערך באחרונה על ידי USB וחברת קמדן מדיה: מתוך 19 אנשי עסקים רוסים, בעלי הון אישי של יותר מ-50 מיליון דולר ומחזורי עסקים בשווי 100 מיליון דולר, 88% העבירו את עסקיהם האישיים מחוץ לרוסיה והיו מוכנים למכור את החברות שלהם. מעטים מתכננים להוריש את עסקיהם לילדים. הנתון לא מפתיע, בהתחשב בכך שרוב ילדי הנשאלים נהנים מחיים נוחים במדינות המערב. הילדים נשלחים ללמוד בחו"ל - לא בכדי שיקבלו חינוך יותר טוב, אלא כדי שלא ייאלצו לחזור.

הגורמים המפורטים מרכיבים את תחושת הקפיאה במקום שיוצרת את מצב הרוח העגום של מעמד הביניים ברוסיה. לא מדובר בפחד מהתרוששות או אבטלה, שגורם לאנשים לחשוב על עזיבה. גם לא פחד מחוסר יציבות או מהפכה. אנשים רוצים לעזוב כי הם מרגישים שלרוסיה אין עוד מה להציע להם. המחשבות על העתיד משותקות. לפי מכון לבאדה, 57% מהאוכלוסייה לא מתכננים את העתיד מעבר לשנתיים הקרובות.

תושבי רוסיה שרוצים לעזוב לחו"ל, מחפשים להשוות את תנאיהם לאלה של עמיתיהם במערב. הם רוצים דברים שכיום הם לא יכולים לקנות, הכרה בהישגים, זכויות קניין, מערכת בריאות מתפקדת והשכלה ראויה עבור ילדיהם. הם רוצים לחיות חיים בלי שוחד, בלי הפסדים מסיבות פוליטיות ובלי סכנה תמידית של כניסה לכלא בגלל ביורוקרטיה.

הסיפור של סרגיי מגניצקי מהדהד בראשם של עובדים רוסים. מגניצקי, עו"ד מצליח בתחום דיני החברות, חשף פרשת שחיתות גדולה שנוהלה על ידי חוקרים במשטרה. מגניצקי הגיע בסופו של דבר לכלא ועבר מסכת הטרדות שנגמרה במותו מידי אותם שוטרים. הממשלה לא הצליחה לחקור את ההאשמות - וטייחה את נסיבות מותו.

התחושה כיום ברוסיה היא אכזבה. תושבי רוסיה מרגישים ששום דבר לא השתנה או השתפר. התחושה מתחזקת לאור החזרה האפשרית של פוטין לכיסא הנשיאות, אף שמהלך שכזה יהיה בעיקר סמלי - מכיוון שפוטין מעולם לא נתן לכוח לצאת מבין ידיו.

שורשי האכזבה עמוקים. לאחר התמוטטות ברית המועצות, המדינה נותרה ללא תחושות ברורות של שליחות או גורל. לאחר שבעה עשורים של ניסיונות לבנות אוטופיה, הכוונה היחידה של רוסיה ב-1990 היתה להפוך למדינה נורמלית בסגנון מערבי. שתי מלחמות בצ'צ'ניה והריסתה של יוקוס, חברת הנפט המצליחה ביותר של רוסיה, ב-2003, שמו סוף לתקווה לנורמליות.

פוטין ניצל בעבר את הנוסטלגיה לעבר הסובייטי ברוסיה. הניסיון להרגיע ולהחזיר עטרה ליושנה, שולב עם זלזול בעם הרוסי. העם, בעיניי הקרמלין, לא היה מוכן לדמוקרטיה. שיעור הצמיחה הדו-ספרתי חיפה על הבעיות לזמן מה. כשהצמיחה האטה - היציבות הפכה לקיפאון.

ולדימיר מאו, ההיסטוריון הכלכלי המוביל ברוסיה, אמר כי המצב של רוסיה כיום דומה למצבה של ברית המועצות בשנות ה-70 ובשנות ה-80 המוקדמות - עת של קיפאון (era of stagnation). בתקופות ההן, בדומה להיום, מחירי הנפט היו גבוהים והצריכה היתה במגמת עלייה, אבל המדינה הוצפה בתחושות של חוסר תקווה. החיים היו נוחים יחסית עבור המשכילים אבל המעבר בין מעמדות נחסם על ידי פעילים פוליטיים והפערים בין הציפיות למציאות היו בלתי ניתנים לגישור.

הכל תלוי במעמד הביניים

כלכלת רוסיה גמישה כיום יותר משהיתה בתקופה הסובייטית, אבל התסכול הנובע מחוסר ההגינות של המערכת הוא חזק באותה המידה. המחסור במוצרי צריכה הוחלף במחסור בזכויות קניין וההשפלה שבהמתנה בתור לחלוקת הבשר הוחלפה בתחושת התסכול נוכח הביורוקרטיה. השאלה היא אם מעמד הביניים של רוסיה יכול לשחק את אותו תפקיד ששיחקו המשכילים בתקופת התמוטטות ברית המועצות.

בשלהי תקופת ברית המועצות, האמינו המשכילים הרוסים כי מספיק להדיח את בעלי התפקידים במנגנונים הקומוניסטיים הכושלים כדי להוביל את המדינה למסלול נורמלי. מיליוני טכנוקרטים צעירים חששו שחייהם עומדים להתבזבז מאחורי מסך הברזל, ללא יכולת לממש את ציפיותיהם. הם לא צפו את התמוטטות המערכת הקומוניסטית. עם תחילת הרפורמות של מיכאל גורבצ'וב, הם היו אלה שנתנו להן כוח.

כיום, החברה הרוסית צינית וחשדנית אף יותר מבתקופה הסובייטית. התוקפנות, השנאה והלאומנות עלו לרמות שלא נצפו אפילו לאחר התמוטטות ברית המועצות בשנות ה-90. 34% מהרוסים "רוצים לירות" במי שאשמים בצרותיהם. מעמד הביניים הרבה פחות מלוכד ואידיאליסטי. הם גם פחות נואשים. "הם יעדיפו להחליף מדינה, ולא לשנות את המדינה", אומר מאו.

אין ספק שהקרמלין מעדיף שהדברים ישארו כפי שהם. המנהיגים למדו מהטעויות של התקופה הסובייטית - שאמנם העלתה את רמת ההשכל, לכזו שתתחרה בארה"ב, אך יצרה לחץ פנימי שהמערכת לא יכלה לספוג. פוטין נחוש בדעתו לשמור על כניסה ויציאה ללא ויזה בין רוסיה למדינות אירופה. כך, יש לאליטה הרוסית גם גישה לנכסיהם באירופה.

הרוסים, כנראה, לא עומדים להגר במיליוניהם. רובם יישארו במדינה ויישארו לא מרוצים מהמצב. השאלה הגדולה היא מה הם יעשו. האם התסכול יהפוך למחאה וניסיון לשנות את הדברים או שהוא יתמוסס בקונפורמיזם ובציניות ההרסניים שפיתחו הרוסים בעשור האחרון?

הקפאון, בימים האחרונים של ברית המועצות, היה מגביל יותר ויחד עם זאת - יותר פורה. הקיפאון הנוכחי ברוסיה נוח לרוב האנשים, וגם פחות מבטיח. אולי יש צורך בדור חדש, שיעלה את הדרישות לרמה הבאה ויכפה שינוי, אך איש אינו יודע איזה שינוי זה יהיה.