הלחימה בעזה: כמה זה עולה לנו
המתקפה הקרקעית הזניקה את עלויות הלחימה. תקציב המלחמה: 2.4 מיליארד שקל. גיוס 50 אלף אנשי מילואים ל-10 ימים - כרבע מיליארד שקל
הכניסה הקרקעית של צה"ל לרצועת עזה, במוצאי שבת, הגדילה בשיעור ניכר לא רק את עוצמת הלחימה - אלא גם את העלות הכוללת שלה. לשעות הטיסה של מטוסי חיל האוויר ולעלות הפגזים נוספו שלשום גם עלות הפעלת כוחות השריון, חילות הרגלים וחיל הים, עלות התחמושת, הדלק וציוד הלחימה שנפגע - וכמובן גם עלות הגיוס של עשרות אלפי חיילי מילואים לשירות פעיל.
העלות הממוצעת של יום מילואים של חייל אחד, לפי הביטוח הלאומי, היא 450 שקל - מבלי להביא בחשבון את העלויות הצבאיות שלו, כמו מזון. עלות הגיוס של 10,000 חיילי מילואים ליום היא 4.5 מיליון שקל. עלות הגיוס של 10,000 חיילי מילואים ל-10 ימים מסתכמת ב-45 מיליון שקל, וגיוס של 50 אלף חיילי מילואים למשך זמן זהה יעלה לקופת המדינה 225 מיליון שקל. סכום זה לא כולל את העלות למשק, כלומר למקומות העבודה שמהם ייעדרו אנשי המילואים.
בנוסף, לעלויות הצבאיות של המלחמה יש להוסיף שני נתונים אזרחיים משמעותיים - הפסד התוצר למשק בשל המלחמה, והעלות של הנזקים העקיפים והישירים לעורף.
באוצר ובצה"ל מסרבים לדבר על עלות כל עוד המלחמה נמשכת ובעוד נתונים רבים - כגון היקף הקרבות, מספר ימי הלחימה ועלות מערכות הנשק והתחמושת - עדיין לא ידועים. ואולם כבר כיום ניתן להגיע למספרים מקורבים, בהתבסס על נתונים רשמיים שונים ועל מספרים מהעבר הקרוב.
העלות הצבאית
מקורות באוצר סבורים כי צה"ל צריך לספוג את עלות המלחמה בשבוע הראשון שלה - כ-700 מיליון שקל. לפי המלצת דו"ח ברודט, לצבא יש רזרווה בתקציב של 800 מיליון שקל - בדיוק למטרה זו.
עם סיום מלחמת לבנון השנייה, לפני פחות משנתיים וחצי, דרשה מערכת הביטחון מהאוצר פיצוי של 30 מיליארד שקל בגין המלחמה לפי הפירוט הבא: 8.2 מיליארד שקל כפיצוי ישיר על המלחמה (השלמת מלאים ורכישת מערכות נשק ותחמושת), 9.6 מיליארד שקל להכנה לקראת המלחמה הבאה, והגדלה של בסיס תקציב הביטחון בשנים 2006-2009 ב-3 מיליארד שקל מדי שנה.
בשנות התקציב 2006-2008 קיבל צה"ל את מלוא הסכום שביקש כפיצוי ישיר על המלחמה - 8.2 מיליארד שקל. בנוגע ליתרת הדרישה של מערכת הביטחון, 22 מיליארד שקל, הקים ראש הממשלה אהוד אולמרט את ועדת ברודט.
ב-29 ביולי 2007 אישרה הממשלה את המלצות הוועדה, בהן תוספת של 100 מיליארד שקל לצה"ל ב-10 השנים הקרובות - שיגיעו ממקורות המשק, מהגדלת הסיוע האמריקאי ומהתייעלות פנימית. עוד קבעה הוועדה כי תקציבי המוכנות והכשירות, החידוש של משק המלחמה והמחקר והפיתוח לא יירדו מתחת לסף מינימלי.
ועדת ברודט קבעה רזרווה תקציבית של 800 מיליון שקל לאירועים מיוחדים - כמו המלחמה הנוכחית בעזה. הרזרווה לא נוצלה ב-2007 וב-2008, ולכן ב-2009 יעמדו לרשות מערכת הביטחון 2.4 מיליארד שקל מסעיף זה בלבד. זוהי התחלה נאה לכיסוי הוצאות מבצע "עופרת יצוקה", אך היא לא תספיק לכיסוי עלות המלחמה כולה.
העלות האזרחית
הפגזות הטילים של החמאס גורמות גם לנזקים עקיפים, שעלותם גדולה בהרבה מזו של הנזקים הישירים. עלות הנזקים העקיפים במלחמת לבנון השנייה, לדוגמה, היתה יותר מ-3 מיליארד שקל - בעוד שעלות הנזקים הישירים היתה 0.4-0.5 מיליארד שקל.
נזקים ישירים לדוגמה הם פגיעה של טיל במבנה, במכונית או ברכוש אחר. נזק עקיף נגרם לדוגמה כאשר מפעלים אינם עובדים, או כאשר עובדים מנועים מלבוא לעבודה.
האוצר, כמו במלחמת לבנון השנייה, ינסה להקטין את מספר היישובים שיהיו זכאים לפיצוי על נזקים עקיפים - בניסיון להימנע מהוצאה נוספת של מיליארדים. בהקשר זה ציין אתמול מנהל רשות המסים, יהודה נסרדישי, כי הרחבת הרדיוס מסביב לעזה שבו נכללים היישובים שזכאים לפיצוי - מ-7 ק"מ כיום ל-20 ק"מ, על פי דרישת גורמים שונים - תגדיל בשיעור ניכר את מספר המפעלים והגופים שזכאים לפיצוי על נזקים עקיפים.
סך כל עלות המחזור של מפעלים אלה בשנה הוא כ-50 מיליארד שקל, והפיצוי בגין הנזק העקיף של ירידה במחזור עשוי להיות גדול מאוד. עבור רשות המסים מדובר בירידה בהכנסות בהיקף של עשרות ואולי אף מאות מיליוני שקלים בשנה.
אובדן התוצר
אחד החששות הגדולים של מי שבוחנים את הביטחון בראייה לאומית כוללת, כלומר גם את עלותו הכלכלית - הוא החשש מאובדן תוצר בשל השבתת העבודה באזורים מופגזים ובשל גיוס מאסיווי של אנשי מילואים.
בעת מלחמת לבנון השנייה, ההערכות המקודמות היו כי המשק יאבד 1% או 2% מהתוצר. המשמעות של אובדן 1% מהתוצר, במושגי המשק כיום, היא אובדן הכנסות למשק בסך 7 מיליארד שקל. אובדן של 2% משמעו ירידה של 14 מיליארד שקל בתוצר המדינה ב-2009. מדובר בסכומים אסטרונומיים, וירידה בתוצר משמעה גם ירידה בהכנסות המדינה ממסים.
2006 הסתיימה עם צמיחה מרשימה, בשיעור של 5.2%. ההערכה היא כי המשק לא הפסיד תוצר בשל מלחמת לבנון השנייה, וגם אם כן - האובדן היה נמוך. אחת הסיבות לכך היא כי המלחמה לא פגעה בלב היצרני של המדינה. גם במבצע "עופרת יצוקה" לא נפגע הלב היצרני של ישראל, ואולם הרחבת טווח הפגזות החמאס לאשדוד ולבאר שבע עלולה להרע את המצב.
מוכנות צה"ל
בראיון ל-TheMarker שנערך במאי אמר מהרן פרוזנפר, היועץ הכלכלי לרמטכ"ל וראש אגף תקציבים במערכת הביטחון, כי בעקבות מלחמת לבנון השנייה טופלו סוגיות הציוד במחסני החירום ואימוני היחידות, וכי כוחות היבשה מתאמנים הרבה יותר. לדבריו, ב-2007 הושקעו בימ"חים 2 מיליארד שקל ונרכש ציוד רב - בשאיפה לספק לכל חייל מילואים ציוד מלא. פרוזנפר הוסיף כי "ב-2008 נהיה במקום אחר". בימים הקרובים נדע אם הבטחתו קוימה.
הקופה הריקה
מלחמת לבנון השנייה התרחשה בתקופה שבה קופת המדינה התפוצצה מכסף, ולאחר צמיחה גבוהה מאוד בשנתיים שקדמו לה - 5%. ב-2006 עצמה היתה הצמיחה 5.2%, וב-2007, שנת הכנת דו"ח ברודט, היתה הצמיחה 5.5%.
לעומת זאת, המלחמה בעזה תמומן מהקופה הריקה של תקציב 2009, כשגם 2010 כבר מצטיירת כשנה תקציבית לא טובה. כלומר, כאשר יבואו ראש הממשלה ושר הביטחון שייבחרו ב-10 בפברואר, ויבקשו משר האוצר הבא תוספת לביטחון, יקבלו את התשובה הבאה: "אין לי".
הממשלה החדשה תצטרך לקבוע ולהביא לאישור הכנסת את תקציב המדינה ל-2009. כפי שמסתמן, הגירעון בתקציב השנה הבאה עלול להגיע ל-5% מהתוצר, כלומר 35 מיליארד שקל - ואולי אף יותר.
הסיבות העיקריות לגירעון הגבוה הן גביית המסים הנמוכה בשל הצמיחה הנמוכה, והוצאות הביטחון הגדולות. כבר לפני המלחמה בדרום היה ברור כי האוצר ייאלץ להגדיל את תקציב הביטחון ל-2009 בכ-2 מיליארד שקל מעבר לתכנון המוקדם שלו, כאשר לביטחון דרושים 2-3 מיליארד שקל נוספים.
כיסוי הוצאות המלחמה יאלץ את הממשלה הבאה, בכל אחד מתקציבי השנים הקרובות - 2009, 2010 ו-2011 - לקצץ גם בתקציבי המשרדים החברתיים ולהגדיל את הגירעון בתקציב. החלום של מפלגת ש"ס להגדיל את קצבאות הביטוח הלאומי למקורביה, אם כן, יצטרך להמתין לממשלה שאחרי הממשלה הבאה.
הסיוע האמריקאי
בימים עברו העבירה ארה"ב לישראל סיוע מיוחד בעקבות הוצאות ביטחוניות חריגות, למשל לאחר פינוי סיני. ימים אלה נגמרו, גם אם בבית הלבן עדיין יושבים נשיאים אוהדי ישראל. כשהיה אהוד ברק ראש הממשלה, ציפה - כנראה על בסיס הבטחות מוקדמות - כי יקבל מענק מיוחד מארה"ב לכבוד נסיגתו מלבנון ב-2000. ציפה ולא קיבל.
בנוסף, ישראל לא קיבלה כל מענק מהממשל האמריקאי לאחר מלחמת לבנון השנייה, על אף שהדבר נידון באוצר. גם כיום כבר ישנם דיבורים על סיוע אמריקאי, ואולם ספק אם הם ייהפכו לבקשה רשמית - בעיקר בשל מצבה הקשה של הקופה האמריקאית.
באוגוסט 2007 חתמו ארה"ב וישראל על הסכם חדש לסיוע ביטחוני אמריקאי לישראל ב-2009-2018, בסכום כולל של 30 מיליארד דולר. סכומי הסיוע הדרגתיים וגדלים עם השנים. הסכם זה החליף הסכם ישן משנות ה-90, שחודש מדי שנה, ולפיו העניקה ארה"ב לישראל 3 מיליארד דולר בשנה. עיקר הסכום יועד לשימושים אזרחיים (1.8 מיליארד דולר), ויתרתו לשימושים צבאיים. ואולם מאז שנות ה-90 פוחת הדולר בצורה ניכרת, ו-3 מיליארד דולר ב-2009 כבר "רזים" בהרבה מ-3 מיליארד הדולרים של לפני 15 שנה.
ומה באופק?
תמיד יכולות להיות הפתעות. העלויות הכספיות עשויות לתפוח דרמטית אם הממשלה תחליט בסיום הפעולה להקים בעזה מינהל אזרחי, או אם יוחלט למשל להגדיל את טווח המיגון בדרום - ולכלול בו יישובים נוספים כמו אשקלון, אשדוד או באר שבע.
