רבעון קשה לבנקים: הרווח הנקי צנח, ההכנסה מעמלות גדלה

כמה שונים נראים הדברים בחלוף שנה אחת בלבד: אם ברבעון השלישי של 2007 הציגו חמשת הבנקים הגדולים רווח משותף ענק של 2.624 מיליארד שקל, הרי שהפעם התמונה שונה: הבנקים עדיין מרוויחים מיליונים אולם מדובר בהרבה פחות מיליונים מאשר בעבר.

חמשת הבנקים המשותפים הרוויחו ביחד 662 מיליון שקל - ירידה של 75% לעומת הרבעון המקביל וגבו עמלות בסכום משותף של 3.162 מיליארד שקלים - עלייה של 4.84% לעומת הרבעון השלישי ב-2007.

לשם השוואה: חמשת הבנקים חתמו את כל 2007 עם עלייה של 0.8% ברווח המשותף שהסתכם ב-8.953 מיליארד שקל וגבו במהלך השנה סכום משותף של 12 מיליארד שקל עבור עמלות - עלייה של 10% לעומת 2006. בשלושת הרבעונים הראשונים של 2008 רשמו חמשת הבנקים רווח משותף של 1.856 מיליארד שקל - ירידה של 76% לעומת התקופה המקביל.

עלייה בגביית העמלות

בנק מתפרנס ממה שקרוי "המרווח הבנקאי": הבנק לווה כסף מהציבור (למשל באמצעות קבלת כסף כפקדון בנקאי תמורת ריבית) ומלווה אותו בריבית גבוהה יותר לעסקים ולמשקי בית.

הרווח של הבנק נגזר איפוא מהפער בין הריבית אותה הוא משלם לריבית אותה הוא גובה. ההפרשים הללו הם ה"רווח מפעולות מימון" והן משקפות את הכנסות הבנק נטו מעצם היותו גוף שמעניק אשראי. הכנסות אלה של חמשת הבנקים ירדו ב17.47% לעומת הרבעון השלישי של 2007 והסתכמו ב-5.776 מיליארד שקל.

הרפורמה שהוביל המפקח על הבנקים בתחום העמלות ספגה לא מעט ביקורת אולם מעניין לציין שהבנקים אינם מרוצים ממנה, כך שאולי מדובר באינדיקציה מסוימת. ולמרות כל הטענות שהשמיעו הבנקים בחודשים האחרונים, מתברר שכולם, ללא יוצא מן הכלל, דיווחו על עלייה בהיקף העמלות שנגבו.

ירידה קלה בהוצאות השכר

שורת הרווח הנקי היא אמנם המוכרת ביותר אולם הפרמטר העיקרי למדידת פעילות הבנקים הוא דווקא "הרווח מפעולות רגילות", כלומר הרווח מפעילותו השוטפת של הבנק (מתן אשראי) וללא רווחים חד פעמיים או מימוש נכסים. הבנקים מכרו בשנתיים האחרונות את קופות הגמל וקרנות הנאמנות בסכומי עתק ורשמו רווחים נאים. עם זאת, רווחי ההון החד פעמיים הולכים ונעלמים.

כל הבנקים הגדילו את היקף האשראי שהם מעניקים לציבור ואפילו בהיקף של 8.7%, כלומר גבוה מקצב הריבוי הטבעי. עם זאת, ולפחות לפי שעה, העלייה הזו במתן האשראי מתקזזת עם עלייה בהוצאות ובהפסדים מתחומים אחרים.

אחת ההוצאות הגדולות של הבנק היא השכר. ועדי העובדים של הבנקים נחשבים לגופים חזקים והם עורכים הסכמי עבודה הכוללים מנגנון עדכון שכר אוטומטי מדי שנה. הרבעון הנוכחי משקף ירידה קלה בהוצאות השכר אם כי לעיתים מדובר בבונוסים שחולקו ברבעון המקביל. כמה אנליסטים הזכירו בסקירות האחרונות כי הבנקים נכשלים בצמצום הוצאות השכר. עובדי הבנקים נחשבים למגזר בו משולם שכר גבוה במיוחד.

לפי שעה: המערכת הבנקאית יציבה

בימים כתיקונם, מוקד העניין בפעילות הבנקים הוא הרווח או התשואה להון. אבל בימים בהם בנקים קורסים בארה"ב וממשלות העולם מזרימות מאות מיליארד דולרים למערכת הפיננסית - חשוב יותר לבדוק האם הבנקים בישראל יציבים. בנק ישראל ומשרד האוצר כבר הצהירו פעמים רבות כי הבנקים בישראל יציבים וכי אין חשש לקריסת בנק. המספרים הרשמיים שמציגים הבנקים תומכים, לפחות לפי שעה, בטענה הזו. עם זאת, החשש הגדול הוא מפני מה שצופן העתיד.

הפרמטר העיקרי לבחינת איתנות הבנקים הוא יחס הלימות ההון של הבנקים שמגדיר מהו היקף ההון שאותו יכולים הבנקים לחלק כאשראי מתוך כלל ההון שברשותם. בפיקוח על הבנקים מחייבים את הבנקים לשמור על יחס הלימות של לפחות 9% (ופירוש הדבר כי על כל שקל שיש לבנק, הוא יכול להעניק הלוואות בהיקף של כ-10 שקלים) אולם המפקח על הבנקים מעוניין לראות את הבנקים מציגים יחס הלימות הון של 12% לפחות.

כמעט כל הבנקים (למעט בנק דיסקונט מציגים יחס הלימות הון גבוה מ-11% ובנק לאומי אפילו מציג יחס גבוה מ-12%. זהו אינדיקטור לכך שהבנקים אינם משתוללים ומעניקים אשראי באופן זהיר. אגב, יש שיאמרו שמדובר באופן זהיר מדי שכן בחודשים האחרונים הבנקים מקשיחים את הקריטריונים למתן הלוואות.

עלייה בהיקף ההפרשה לחובות מסופקים

אינדיקטור שני הוא יחס הפקדונות לאשראי: בנק יכול לגייס כסף באמצעות שוק ההון אבל לרשותו עומד אמצעי זמין יותר בדמות הפקדונות הבנקאיים. הבנק לוקח את הכסף שהלקוחות מפקידים אצלו ומשלם להם ריבית, ומשתמש בכסף הזה כדי להעניק הלוואות בריבית גבוהה יותר.

כל הבנקים מציגים יחס פקדונות אשראי גבוה מ-1 ופירוש הדבר כי כל הבנקים מחזיקים ביותר פקדונות מאשר אשראי. בנק הפועלים מציג את היחס הגרוע ביותר (1 בלבד) ופירוש הדבר כי על כל שקל שמוקפד אצלו כחיסכון, הוא מעניק אשראי של שקל אחד. הבנק הבינלאומי מציג יחס של 1.23 ופירוש הדבר שעל כל שקל שהבנק מעניק כאשראי, הוא מחזיק בפקדונות בהיקף של 1.23 שקל. אמנם כל הבנקים הגדילו את היקף האשראי שהם נותנים אבל היקף הפקדונות שמחזיק הציבור בבנקים דווקא ירד. אי לכך, היחס אמנם גבוה מ-1 אבל הוא הורע בקרב כל הבנקים.

ולבסוף, מציגים הבנקים תמונה קצת פחות אופטימית בדמות ההפרשה לחובות מסופקים. חובות מסופקים הם חובות שקיים ספק אם הבנק יוכל לגבות, בחלקם או במלואם. הכנסתו של הבנק תלויה בתשלומי ריבית וקרן של החייבים, אך תמיד קיים סיכוי שחלק מהלווים לא יוכלו להחזיר את הכסף. זהו הסיכון שכרוך במתן הלוואות.

בפועל, לא מדובר בכסף ממשי שהבנק שם בצד אלא ברישום חשבונאי המציג כסף שהבנק כבר הכיר בו כהפסד. אם ההפסד אכן יתממש (כלומר, ההלוואה לא תוחזר), אזי הבנק לא יידרש להכיר בכך שוב. אם החוב יוחזר בסופו של דבר (מצב נדיר למדי) הבנק ימחק את ההפרשה.

כל הבנקים דיווחו על עלייה משמעותית בהיקף ההפרשה לחובות המסופקים - אינדיקטור להאטה בשוק ולכך שהלקוחות מתקשים להחזיר את כל ההלוואות. את החובות המסופקים מקובל למדוד כאחוז מתוך סך האשראי שמעניק הבנק וגם מבחינה יחסית ניכרת עלייה: בנק לאומי למשל הפריש ברבעון הקודם רק 0.16% מתיק האשראי אולם שיעור זה עלה פי 6 ל-0.93%. עם זאת, הגאות הכלכלית התבטאה היטב בשנת 2007 וברבעון המקביל דיווחו הבנקים על הפרשות נמוכות במיוחד לחובות מסופקים כך שהעלייה נמדדת מנקודת מוצא מצויינת שגם כך קשה לשפר.

התשואה על ההון ירדה

ולבסוף, כל הבנקים דיווח על ירידה בתשואה שהם מציגים על ההון שברשותם. התשואה על ההון היא אחד הפרמטרים לבחינת יעילות הבנקים: כלי העבודה העיקרי של הבנק הוא הון שאותו הוא מנהל כראות עיניו והשאלה היא עד כמה הוא יודע להגדיל את ההון הזה. הגדלת ההון מוכרת בשם "תשואה על ההון" והבנקים מציגים אותה מדי רבעון ומדי שנה. זהו המקום בו ניתן לראות עד כמה ירדה הרווחיות היחסית של הבנקים.

עוד בשוק ההון