ממשלת ישראל מודיעה: כשנחליט, נודיע

פחות מעשירית משרי הממשלה התייצבו לדיון החירום בכנסת • טוב שיש מתחרה לוועדת טרכטנברג • הדיור הציבורי לא עובד • וכמובן, הספינים והצדיקים • סיכום שבוע בכלכלה

ראש ממשלת ישראל נתניהו בישיבת הממשלה השבועית בירושלים
ראש ממשלת ישראל נתניהו בישיבת הממשלה השבועית בירושלים | צילום: רויטרס

הכנסת ערכה השבוע דיון חירום בפגרה במחאה החברתית. ממשלת נתניהו, הממשלה הגדולה ביותר בתולדות ישראל אם לא בתולדות העולם, נעדרה ברובה. נתניהו עצמו לא טרח להגיע. בממשלת נתניהו יש 33 שרים. רק שלושה מהם, כלומר פחות מאחד מעשרה, טרחו להגיע לדיון. לכולם היו תירוצים, כמובן, שר הדתות - סליחה, "השר לענייני דת" - נעדר בשל "מצב משברי בתחום הכשרות".

 

לליכוד יש 27 ח"כים; רק חמישה מהם הגיעו. לקדימה יש 28; 24 מתוכם הגיעו. לסיעת איסתקלל של אהוד ברק יש חמישה; רק אחת, עינת וילף (היחידה בסיעה שאיננה שרה) טרחה לגרור את עצמה לכנסת. שלושה ש"סניקים מתוך 11 הגיעו לדיון, בעוד שארבעה מתוך חמישה מחברי העבודה עשו כן. שליש (חמישה) מחברי הכנסת של ישראל ביתנו הגיעו, וסיעת מרצ רשמה שיא: נוכחות של 100% מחברי הכנסת שלה (שלושה).

 

בפעם הבאה שראש הממשלה ושריו יעמידו פנים שאכפת להם ממה שקורה לשאר האזרחים, זכרו את ההצבעה הזו. היא אומרת כל מה שצריך לומר על נתניהו וממשלתו.

 

נתניהו מתכנן להשכיח את המחאה על ידי בלגאן צבאי בספטמבר. לא בטוח שזה יעזור: הרבה מאד אנשים כבר הצהירו שהם לא יצאו למלחמת שלום הטייקונים. גם אם כן, כשישקע האבק של המהומות, המחאה החברתית תשוב - וביתר זעם. כפי שאמר השבוע יפה פרופ' יונה, המטרה היא לא הפלתו של נתניהו: המטרה היא הפלתה של השיטה

 

מלחמת שלום הטייקונים

צוות המחאה, מצד שני, העמיד מול הצוות של טרכטנברג קבוצה של מומחים משלו, ביניהם אביה ספיבק, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, והם מתכוונים להעמיד דו"ח נגדי משלהם. הישראלים מנהלים בשבועות האחרונים דיון על כלכלה כפי שמעולם לא ניהלו אותו, ולאט לאט מתחילה האמת לחלחל: התפיסה של כלכלת השוק איננה האמת האובייקטיבית. היא תפיסה אידיאולוגית של כלכלה, תפיסה שהצליחה להערים על שומעיה בכך שהתחזתה לחוק טבע.

 

היא לא. היא רק שיטה אחת, זו שמעדיפה את האוליגרכיה על האזרחים. הישראלים יצאו מן המשבר הזה, יסתיים איך שיסתיים, כשהם מבינים הרבה יותר איך דופקים אותם, ומה אפשר לעשות נגד זה. החוטים שבהם מנהל האוצר את הבובות שלו כבר לא שקופים; התפיסה של כלכלת הזרזוף - ניתן כסף לעשירים, והם יצרכו יותר וכך יקבלו כולם קצת - כבר נדחתה בבוז על ידי רוב הישראלים, שגילו שהם תמיד היו סוציאל-דמוקרטים, לא ניאו-ליברלים.

 

נתניהו מתכנן להשכיח את המחאה על ידי בלגאן צבאי בספטמבר. לא בטוח שזה יעזור: הרבה מאד אנשים כבר הצהירו שהם לא יצאו למלחמת שלום הטייקונים. גם אם כן, כשישקע האבק של המהומות, המחאה החברתית תשוב - וביתר זעם. כפי שאמר השבוע יפה פרופ' יונה, המטרה היא לא הפלתו של נתניהו: המטרה היא הפלתה של השיטה.

 

ספין השבוע: הקבוע, משרד האוצר

הממשלה אישרה במאי האחרון שורה של הטבות - ביזיוניות בפני עצמן - לחיילי המילואים, אבל האוצר בולם את היישום שלהן. איך? באמצעות התרגיל הקבוע, של התפלפלות עד שתצא הנשמה. עכשיו האוצר מעלה את השאלה הפילוסופית "מיהו מילואימניק": משרד הבטחון דורש להכיר בכל מי שעשה 20 ימי מילואים בשלוש שנים כמילואימניק, בעוד שהאוצר מתעקש על עשר ימי מילואים בשנה הקלנדרית הקודמת, תוך ניצול שקט של העובדה שחיילי מילואים מזומנים כעת לשירות במקרים רבים רק פעם בשנתיים.

 

כמו עם ניצולי השואה, האוצר מושך זמן - ואם במקרה של הניצולים, בנו שם על כך שהם ימותו, כאן הם בונים על כך שהם יסיימו את שירותם ללא הבונוסים. הנה הצעה מהירה לפתרון הבעיה "מיהו מילואימניק": כל מי שקיבל צו מילואים. מי שלא התייצב, יישפט ויאבד את הבונוסים המגיעים לו לאותה השנה. כנראה שזה מסובך מדי למשרד האוצר.

 

אגב, הסכום שבמחלוקת? 40 מיליוני ₪. האוצר מעביר למשרד הבטחון מאות מיליונים בלי לחשוב פעמיים, אבל למילואימניקים אין לו כסף.

צדיק השבוע: משרד התחבורה

שם מנסים למנוע את יצירתו של מונופול נוסף. נושא הדיון הפעם הוא המכונית החשמלית, והשאלה היא מאיפה יגיע החשמל שלה. משרד התשתיות, בתמיכה נלהבת של היזמים, רוצה תחנות חשמל יעודיות. המשמעות היא שמי שיקנה מכונית חשמלית, ימצא את עצמו בחוזה כובל כמו זה שכבר חתם עם חברת הסלולר שלו: הוא יוכל לקבל את החשמל שלו רק מספק קבוע, במחיר שנתון לשרירותו של הספק.

 

במשרד התחבורה רוצים שמכונית חשמלית תגיע כך שאפשר יהיה לחבר אותה לכל שקע חשמלי ולהטעין. משרד התשתיות טוען בתגובה שטעינה חשמלית רגילה "לא בטיחותית בתנאי הארץ". וואלה, כי בכל ארץ אחרת היא דווקא כן. פעם עבדו עלינו בשם הבטחון, עכשיו עובדים עלינו בשם הבטיחות.