נתניהו מחכה לטוטנהאם

הממשלה מנסה לשבור כעת את המחאה העממית, שהוכיחה את כוחה במוצ"ש האחרון, כשהוציאה יותר מ-300 אלף איש לרחובות (שלא כוללים את האלפים שנתקעו באשמת הרכבת) על ידי מסמוס הדיונים עד סוף ספטמבר.

אז, כידוע, מתכננים לנו מלחמה קטנה ונהדרת עם הפלסטינים, כדי שנפסיק לדבר על המצב החברתי.

בינתיים, נתניהו ואנשיו דפקו אותנו כשהעלו את מחיר החשמל ב-12%. מה לא עושים כדי לשכנע אותנו שאת חברת החשמל חייבים להפריט, ושאין ברירה אלא להעביר את אספקת החשמל שלנו לידי תשובה, בן דב, לבייב ושאר האוליגרכים שמתקיימים מגלגול חובותיהם על הציבור.

מחיר החשמל לא היה חייב לעלות.

לחברת החשמל יש עודפי גביה של כשני מיליארדים מהשנה שעברה, אבל הרגולטור שמעליה, רשות החשמל, לא הרשה לה להשתמש בהם. הממשלה פשוט עמדה מהצד, וראתה איך מחיר מוצר יסוד שאין יסודי ממנו עלה ב-12%, ועוד ניסתה למכור לנו שהיא עושה לנו טובה, שהמחיר יכול היה לעלות יותר. 

מחיר החשמל לא היה חייב לעלות. לחברת החשמל יש עודפי גביה של כשני מיליארדים מהשנה שעברה, אבל הרגולטור שמעליה, רשות החשמל, לא הרשה לה להשתמש בהם. הממשלה פשוט עמדה מהצד, וראתה איך מחיר מוצר יסוד שאין יסודי ממנו עלה ב-12%, ועוד ניסתה למכור לנו שהיא עושה לנו טובה, שהמחיר יכול היה לעלות יותר

כתוב על הקרח

הנהלת מפעל פרי גליל הודיעה השבוע על פיטורי כמחצית מעובדיה, מתוך נסיון נואש להתייעל תוך מעבר למושב בגליל. הדבר הוליד עוד זעקה, ויו"ר ההסתדרות עופר עיני מיהר להודיע שההסתדרות לא מכירה במכתבי הפיטורים האלה ואיים בשביתה.

אף אחד לא שם לב לדבר אחד: הסיבה לגל הפיטורים. בעלי המפעל ציינו שהממשלה הבטיחה להם סיוע ניכר, בפעם האחרונה שהם היו בכותרות. הם ירדו מהכותרות, והסיוע לא הגיע. כך הממשלה הזו עובדת. כך צריך להתייחס אליה.

עד הפופקורן

ועדת הכלכלה של הכנסת, בהנהגת ח"כ כרמל שאמה לאמה דינג דונג הכהן, דנה השבוע במחירי הפופקורן והמשקאות בבתי הקולנוע, כנראה בהיעדר נושאים חשובים יותר. אף אחד מכם לא יופתע לשמוע שהמחירים מופקעים, ושבעלי המזנונים גורפים רווח של 80% על הפופקורן לבדו.

אז מה עושה מדינה נורמלית, כשהיא נתקלת בתאוות בצע בלתי מרוסנת שמופעלת כלפי קהל שבוי? מכניסה לפיקוח. עיריית תל אביב, למשל, כבר הכניסה לפיקוח את מחירי המזנונים בחופיה. שאמה, מצד שני, אמר שזה לא מעשי, לדבריו משום שהממונה על ההגבלים העסקיים אמר שלפני שיש פיקוח, צריך לקבוע שמדובר במונופול ולא ברור אם זה אפשרי.

נראה שצריך להחליף את הממונה, משום שהמצב הוא כזה: יש לנו מוכר עם זכיון בלעדי על אתר ביקור המוני, זכיון כל כך בלעדי שבהרבה מקומות נאסר על הלקוחות להכניס מזון או משקה שהביאו איתם כדי לשמור על רווחיו. אם המצב הזה הוא לא מונופול, ספק אם יש משהו שאכן עונה להגדרה הזו. שאמה, על כן, הפציר נרגשות בבעלי המזנונים בבתי הקולנוע לגלות התחשבות בקהל, ואם תהיתם מה זה הרעם המשונה הזה שאתם שומעים באמצע הקיץ, זה הצחוק שלהם.

ספין השבוע: בית המשפט העליון

בית המשפט, בראשות הנשיאה בייניש ובמהלך חריג במיוחד, נזף השבוע ברופאים על אופן ניהול השביתה שלהם, ודרש מהם לחזור לעבודה, תוך אמירה על כך שהמהלכים שלהם "מיועדים לדעת הקהל".

כן, רבותי השופטים: דעת הקהל היא חלק מרכזי מכל מאבק. ולא, הרופאים לא צריכים לשחק את המשחק לפי השיטה של האוצר. ממילא, מספר גדול כבר הודיע על התפטרות.

התודות לממונה ההוא על השכר, אילן לוין, שהפתרון שלו לכך שהרופאים לא מקבלים שכר ראוי היה שהם יעבדו בתי משרות.

צדיקת השבוע: המחאה הציבורית

היא מגיעה לכיוונים בלתי צפויים. למשל, השבוע התחילה להתארגן מחאה נגד חוק עקרות הבית. לא שמעתם עליו? גם אני לא, עד השבוע. בקצרה, החוק קובע שאם אשה נשואה לא עבדה במשך ארבע שנים ברציפות, גם אם עבדה קודם לכן שנים ארוכות, היא מוגדרת אוטומטית כעקרת בית - ומאבדת בכך שורה של זכויות, כמו פגיעה ביכולתה לתבוע פיצויים על פציעה או קצבת נכות. למותר לציין שאין סעיף דומה לגברים.