חוק הוונדלים

מנכ"ל משרד האוצר, לא נזכיר את שמו משום שאין שום צורך לזכור את האיש הזה, התפטר השבוע.

 

יממה לאחר מכן הוא אמר לסבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות" שהוא עשה זאת משום שלא יכול היה עוד לעמוד... בהסתה של לשכת ראש הממשלה נגד האוליגרכים, או כפי שהוא כינה אותם "הטייקונים".

 

וואלה. הוא יכול היה, כמסתבר, לעמוד בגל יוקר המחיה, הוא יכול היה לעמוד בכך שהאוליגרכים היקרים שלו ממשיכים לנסות להפיל את החובות שלהם על הציבור - אילן בן דב, יצחק תשובה ופיראטים אחרים - והוא יכול היה לעמוד בכך שהגז של הציבור יזרום לחשבון הבנק של תשובה.

 

אבל לא ב"הסתה" נתניהו.

 

 

את משרד האוצר צריך קודם כל לשבור, לביית, ואחר כך להחזיר אותו לתפקידו המקורי - משרת הציבור, לא משרתם של מספר מצומצם של אוליגרכים. תפקידו לוודא שכל האזרחים פה יקבלו שוויון הזדמנויות עד כמה שהמדינה מסוגלת לדאוג לכך. ואשר לצמיחה - אותה כבר נשאיר לשוק הפרטי. אחרי הכל, במשרד האוצר אוהבים לומר שהוא יודע להסתדר מצוין לבד

שלא יעבדו עליכם

בנסיון נואש לטרפד את העצרת הגדולה במוצ"ש שעבר, פרסם פקידון עלום שם באוצר טענה שאומרת שהדרישות - שאז, נזכיר, טרם הוצגו - של המפגינים מסתכמות ב-60 מיליארד. זה היה שקר גס.

 

אמנון אטד מ"כלכליסט", שעושה עבודת קודש בשבועות האחרונים, הלך לבדוק את הטענה. וראה זה פלא: האוצר טען במסמך שלו שהכרה במשפחתונים ובמטפלות לצרכי החזרי מס, תעלה מדי שנה 7.1 מיליארדי דולרים. דא עקא, שכאשר צץ הנושא בעקבות פסק הדין בפרשת ורדי פרי - לפני כשנתיים - האוצר טען שהעלות תהיה שניים עד שלושה מיליארדים, אבל כלכליסט חשף אז מסמך פנימי של רשות המסים, שבו הוערך שהעלות תהיה קטנה משמעותית: 1.1 עד 1.6 מיליארדים.

 

אז איך הגענו מ-1.6 מיליארדים (נהיה לארג'ים עם השקרנים) ל-7.1 מיליארדים? באמצעות הולכת שולל. האוצר מנהל מלחמה פסיכולוגית נגד הציבור ומציף אותו בנתונים שקריים כדי לעוות את המדיניות הציבורית בנושא כלכלה. וכאן, סביר להניח, סתם פיטורים לא יספיקו. כאן כבר צריך משפט פלילי.

הכל אודות הוד"לים

הכנסת העבירה השבוע את חוק הוד"לים, הידוע בשמו חוק הסופרטנקר, שנתניהו מיהר להעביר במהירות שיא. הוא העביר אותו למרות התנגדות מובהקת מצד המוחים, שאומרים עכשיו שהם יחריפו את המאבק.

 

מהו חוק הוד"לים? הוא אומר שקרקעות המדינה - 93% מהן עדיין בידיה - יופשרו במהירות כדי לאפשר בניה מהירה. נשמע טוב - עד שנזכרים שזה לא כל כך פשוט. לא כל אחד יכול לקנות קרקע; יכול לקנות מי שיש לו כסף, רצוי הרבה כסף. שלב א': מעבירים את קרקעות המדינה, שעד כה היו משאב ציבורי, לידי האוליגרכים - בלי להתחשב בצרכי סביבה, צרכים ירוקים וכן הלאה. 

 

אוקיי, נו, טוב, הקרקעות בידיהם. אבל עכשיו יהיו דירות, לא? לא. כאן מגיע שלב ב': אין אף סעיף בחוק שקובע שהבעלים חייב לבנות דירות על הקרקע, או שהוא חייב לעשות את זה עכשיו. בהחלט יתכן שהחברים של נתניהו יעדיפו לבנות שם דופלקסים למיליונרים, או שאם הם כבר יחליטו לבנות דירות לאנשים מן השורה, שהם יקחו את הזמן - כדי להעלות את המחירים עוד יותר. הכנסת, בלחץ בלתי מתון מצד נתניהו, העבירה את החוק למרות שחבר הכנסת דב חנין הצביע שוב ושוב על הפגם הספציפי הזה.

 

בקיצור, נתניהו מכר את המדינה לקבלנים. עכשיו נראה אם המחאה יכולה איכשהו לעצור את זה.

ספין השבוע: הסוסים הטרויאניים של לשכת ראש הממשלה

בנימין נתניהו במצוקה קיומית: ההפגנות הציבוריות תוקפות אותו בנקודה הרגישה ביותר שלו, העובדה שהוא משרתם של כל האוליגרכים ושהוא אבי אבות ההפרטה בישראל, מי שחיסל את מדינת הרווחה. אז הוא פונה, כרגיל, לספינים.

 

ארגון החזית של מועצת יש"ע, "ישראל שלי" (שהמנהלת שלו, איילת שקד, היא בכירה בלשכת נתניהו לשעבר) ניסה לטרפד את העצרת במוצ"ש הקודם באמצעות דרישה שישמיעו בה את "התקווה", ולא - הסוס הטרויאני לא ישתתף. אף אחד לא שם לב.

 

התרגילים האלה כבר לא עובדים. עכשיו מנסים שם שטיק חדש: להציע מחאה משלהם "נגד הטייקונים" - המטרה החדשה של לשכת ראש הממשלה - ודרישה ל... הורדה של 20% במחירי מוצרי היסוד. לא, נחשים, לא: לא בשביל זה יצאנו לרחובות. ולא, השקרים שלכם כבר לא עובדים עלינו.

 

צדיקי השבוע: המפגינים

האנשים שיצאו בסוף השבוע, בחום יולי אוגוסט, והציפו את הארץ בקריאת "לא עוד".

 

האנשים שיושבים במאהלים, בין אם הם בשדרות רוטשילד, בשדרות לווינסקי, בירושלים, בחיפה, בצומת מירון שם יושבים חרדים וערבים יחדיו, בראשון לציון, בקריית שמונה; אתם האנשים שהזכרתם לנו שאנחנו לא כבשים שמחכות לגז, אנחנו אזרחים, אתם שהזכרתם לנו שבנימין נתניהו ומירי רגב - את כל כך מפוטרת, סתומה - הם השכירים שלנו, לא להיפך.

 

העם דורש צדק חברתי, והוא לומד את כוחו. המאבק הזה עוד עשוי להכשל, אבל אנחנו מתחשלים. בלהט המרד/שא אש להצית.