רעם כחול

זה דרש כמה שנים ארוכות, תסכול מתמשך, ראש ממשלה שמוכר את העם בנזיד עדשים, שרים שחצנים, אוליגרכים שלמדו להשתין על העם מהמקפצה, אבל בשבוע האחרון זה קרה: פרץ מאבק עממי נגד האוליגרכיה השלטת ונגד שיטת המשטר הניאו-ליברלית.

שלא יהיו אשליות: המאבק המשותף לרוב החברה הישראלית - הדתיים והמתנחלים בחוץ, להם דווקא די טוב, אבל חלק מהחרדים כבר בפנים ו-87% הביעו בסקר של "הארץ" הסכמה עם המאבק - עדיין יכול להכשל. הוא נמצא בשלב קריטי. המאבק יכול להתמסמס - כמה זמן אפשר לשבת באוהל, בחום של יולי-אוגוסט? - והממשלה יכולה לעשות את התרגיל הציני מכולם ולצאת למלחמה. יכול להיות שהמאבק  גדול מדי על המארגנים שלו, והם עושים את הטעות הקרדינלית של סירוב להכיר בכך שמדובר במאבק פוליטי.

אבל מובן מאליו שהוא פוליטי: הסיסמאות שהושמעו בהפגנה הגדולה במוצ"ש היו קריאות בעד מדינת רווחה, מדינה סוציאל דמוקרטית. "הארץ" הזכיר השבוע שבעקביות, רוב של שני שלישים בעם תבע, במשך שנים, מדיניות כזו ולא את זו הניאו-ליברלית של נתניהו ועוזריו.

גם אם זו תיכשל, תהיה עוד מחאה. אלפי ישראלים הלכו בשבוע האחרון להפגנה או מחאה בפעם הראשונה בחייהם. רוב האוכלוסיה עדיין מסוממת - כוכב דועך רשם שיא צפיה של 41% - אבל זה מצב נתון בכל מדינה. אפשר לומר בזהירות שמספר הישראלים הערים גבוה מאי פעם

מזיע ובפאניקה

מרבים להשוות את מה שמתרחש למחאות בכיכר תחריר, וזה מוגזם. משווים אותן גם להפגנות בספרד, וזה כבר הרבה יותר מדויק (והתנועה-האחות בספרד שלחה מסרי תמיכה חמים למפגינים בתל אביב ובשאר ישראל). אבל אולי המטאפורה הטובה ביותר למצבו של ראש ממשלתנו היקר היא דווקא ג'ורג' וו. בוש אחרי הכשלון המהדהד של ממשלו בטיפול באסון קתרינה: אחרי זה, אף אחד לא האמין לאף מילה של בוש, והוא הפך למוקד לבוז וללעג בכל אשר הלך.

נתניהו כינס השבוע מסיבת עיתונאים דחופה, שלא הציעה שום דבר חדש. הוא ניסה לפצל בין המוחים ולמשוך החוצה את הסטודנטים על ידי השלכת כמה גזרים, אבל הם סירבו - אולי כי מנהיגיהם קלטו שאתה אולי סטודנט רק כמה שנים, אבל מעמד בינוני דפוק תשאר עד יום מותך או עד נפילתך למעמד הנמוך. ה"סופרטנקר" של נתניהו, שהכנסת דנה בו בעת כתיבת טור זה, לא מועיל לאף אחד פרט לקבלנים: הוא יעביר את אדמות המדינה, במהירות וללא יכולת ערעור, לידיהם של בעלי הון שיכולים לרכוש אותן. אין להם, אחר כך, שום סיבה טובה לבנות שם דיור בר השגה.

ההצעות של נתניהו נדחו על הסף. אחר כך, ביום רביעי, הוא נאחז פאניקה ממחאת ההורים הקרבה - היא מיועדת ליום חמישי, בשש בערב - וניסה לקנות אותה בנזיד עדשים. הוא הורה להוריד את מחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית לנוסע עם תינוק ועגלה ב-50%. על זה נאמר, לך חפש. אפילו אלי ישי היה יותר מועיל - וכנראה חש לאיפה נעה הרוח - והורה על הקפאת העלאת מחירי הארנונה. שר האוצר, הטיל הלוגי לאלוהים וחזרה יובל שטייניץ, היה עסוק רוב השבוע בעיקר בהכחשת פיטוריו המתקרבים. נתניהו ושטייניץ, כמובן, לא מסוגלים להודות בטעות. נתניהו אמר שהוא חזה את משבר הדיור - כאילו שהוא מקבל מאיתנו משכורת לא עבור עבודה, אלא עבור אצטגנינות. לך תהיה שר אוצר באיטליה, בניטו.

סופה באופק

ומעל לכל, מרחף האיום בקריסתה הכלכלית של ארצות הברית. בני בריתו של נתניהו, אנשי מפלגת התה, שולטים במפלגה הרפובליקנית ובאמצעותה בקונגרס, והם מסרבים לכל העלאה של תקרת החוב של ארה"ב. בשני באוגוסט, יום שלישי הקרוב, תגיע ארה"ב לתקרת החוב שלה. ללא העלאה, היא תהיה חדלת פרעון.

הנשיא אובמה ניסה לגבש כמה עסקאות עם הרפובליקנים, ללא הצלחה. הם תובעים לקצץ בבשר החי של תוכניות הממשלה; הוא תובע את ביטול הטבות המס של המיליונרים. עד כה, לא נראית פשרה באופק. כולם רוצים להאמין שתהיה, כי המחשבה על מה שיקרה אם לא תהיה מכאיבה מדי - אבל הקונגרס נשלט על ידי כת אפוקליפטית. בשבוע הבא נדע, אולי, יותר.

ספין השבוע: אביגדור ליברמן

לצאר החוץ שלנו היתה החוצפה השבוע לטעון שמאבק הדיור הוא מאבק של "מפונקים" וטען שמדובר ב"צרות של עשירים". הימין, בכלל, לא שותף למאבק - הרבה בגלל החשש שבשלב כלשהו יתחילו לדבר על מחירן של ההתנחלויות.

אבל מליברמן זה חצוף במיוחד: נזכיר שמדובר בבנאדם שהתעשר במהירות אחרי שעזב את השירות הציבורי, ושמעולם לא נתן הסבר מניח את הדעת על מקור הכסף שלו.

נזכיר גם שהבת שלו, בקושי בת 21 בשעתו, התגלתה כגאון פיננסי שכל מיני אנשים בעולם העבירו לחשבון שלה מיליונים. מליברמן, בהתחשב, הייתי מצפה לסתום את הפה כשמדובר על עושר, פינוק או כספים בכלל.

צדיקת השבוע: מירי אלון, בת 59 מהרצליה

הגברת אלון הודיעה שהיא מורידה את שכר הדירה שהיא גובה מדייריה - כן, כן, מורידה - מ-5,000 ₪ בחודש ל-4,500. היא אומרת שהיא יודעת שיכלה לקבל גם 5,500 עבור הדירה התל אביבית שלה, אבל היא יודעת שאנשים במצוקה, והיא יכולה לחיות יפה גם מ-4,500 ₪. אולי מבלי דעת, אלון חוזרת כאן למנהג הישן של מעשר, תרומה של 10%. עכשיו, אם כולנו נהיה מירי אלון - כולנו זה אומר גם אתה, יצחק תשובה - ואם כולנו נצא מהפחד המשתק להיות פראיירים, כל המדינה הזו תיראה אחרת.