סמי עופר נפטר: "עסקי הקבוצה ימשיכו ללא שינוי"

איש העסקים סמי עופר מת הלילה (שישי) בגיל 89 בביתו במגדלי אקירוב בתל אביב, לאחר מאבק ממושך במחלה קשה. בימים האחרונים חלה החמרה במצבו.

 

עופר נחשב לאחד מהאנשים העשירים בישראל, ועל פי המגזין "פורבס" הוא נמצא במקום ה-79 בקרב עשירי עולם. הוא היה איש עסקים ואיל ספנות.

 

לאחרונה עלה שמו של עופר לכותרות בעקבות חשיפה כי ספינות של חברות בשליטת משפחתו סחרו עם איראן. בני משפחתו של עופר ביקשו שלא לקשור בין מותו לפרשה האיראנית.

כך נמסר ממשפחת עופר:

סמי עופר נפטר היום בתל אביב. (22 פברואר 1922 - 3 יוני 2011).

 

הוא היה בן 89 שנה והניח אחריו את רעייתו אביבה, את בניו אייל ועידן, שמונה נכדים ונינה. סמי עופר נולד בתאריך 22 בפברואר 1922 בעיר גלאץ שברומניה. בשנת 1924 משפחתו, שכללה את הוריו ושני אחיו (דוד שנפטר בשנת 1994 ויהודה ("יולי"), יבדל לחיים ארוכים), עלתה מרומניה לארץ ישראל (שהיתה תחת המנדט הבריטי בפלשתינה). המשפחה התיישבה בחיפה.

 

בשנת 1930 אבי המשפחה יוסף הרשקוביץ ז"ל יסד עסק של אספקה לאניות שפקדו את נמל חיפה. הלקוחות הראשונים היו בעיקר אניות מרומניה ובולגריה.

 

מאז ימי ילדותו היה סמי "משוגע" לאניות. מעורבותו המקצועית בספנות החלה כאשר הוא הצטרף לסוכנות האניות הידועה "דיזנגוף" בחיפה. במלחמת העולם השניה התגייס סמי לצי הבריטי ושרת כקצין זוטר על שולת מוקשים בריטית שבסיסה היה באלכסנדריה שבמצרים. לאחר תום שירותו בצי הבריטי הצטרפו סמי ואחיו יולי לאביהם והשתלבו בעסקי האספקה לאניות. גם האח הבכור דוד היה בהתחלה בעסק המשפחתי, אך עזב אותו לקריירה בשירות הצבורי והגיע לדרגת ניצב במשטרת ישראל.

במלחמת העצמאות של ישראל סמי התגייס לחיל הים שאך זה הוקם והשתתף בקורס החובלים הראשון שלו. בתום מלחמת העצמאות סמי ויולי הצטרפו שוב לעסקי המשפחה.

 

חלומו של סמי כל השנים היה להיות בעל אניות ובשנות ה- 50 של המאה ה- 20 חלום זה הפך למציאות עם רכישת האניה הראשונה שלו, אנית משא קטנה שקרא לה "אייל" על שם בנו הבכור. חברת הספנות הצעירה התרכזה בעיקר בסחר הימי של מזרח הים התיכון ונתנה את שירותיה בעיקר לצרכים הגדלים של מדינת ישראל, שאך נוסדה. בסוף שנות הששים של המאה הקודמת החליפה המשפחה את שמה מ"הרשקוביץ" ל"עופר" והעסק המשפחתי בחיפה נעשה ידוע במשך הזמן כ"קבוצת האחים עופר".

 

בסוף שנות ה-60 גדל העסק המשפחתי לממדים משמעותיים. בשנת 1969 קבוצת האחים עופר הגיעה לידי הסכם עם חברת הספנות הלאומית צים שבעקבותיו מוזגה פעילות הובלת המטענים של הקבוצה לתוך צים. ההסכם פתח את הדרך לקבוצה להתפתחות עתידית בשטחים אחרים. יולי אחיו הצעיר של סמי נשאר בישראל וניהל את הספנות ואת עסקי המקרקעין שבסיסם בישראל של "קבוצת האחים עופר", בעוד סמי עם משפחתו הקרובה עבר לאירופה, שבה הוא פתח בקריירה שניה - הקמת קבוצת ספנות בינלאומית חדשה ועצמאית, שבמרוצת השנים גדלה והפכה לאימפריית ספנות עצומה וחובקת עולם. בסוף שנות ה- 70 סמי עבר למונאקו ומיקם את פעילותו שם תחת השם "SAMAMA". ואולם כמו רוב בעלי האניות הגדולים, הפעילות היומיומית של הצי שלו נוהלה דרך לונדון, שהיתה ועדיין מהווה מרכז הספנות הבינלאומי העיקרי בעולם.

 

בעזרת בנקים גרמניים לספנות הצי החדש של הקבוצה החל לגדול. סמי קיבל במהרה שם של מפעיל יעיל של אניות ישנות וזכה לכבוד ולהערכה מצד בנקים בינלאומיים לספנות ומצד חוכרים. בתחילת שנות ה-80 הקבוצה הבינלאומית התרחבה לעסקי מיכליות, שנוהלו מהונג קונג ולאחר מכן מסינגפור, ובשנות ה-90 התרחבה גם למאגרים צפים של דלק ולאמצעים להפקת דלק וגז הרחק מהחוף, המשמשים את תעשיות הדלק והגז. על ידי ביצוע השקעות חוזרות ונשנות ורכישות בזמנים נכונים, בנקודות השפל של המחזורים הספנותיים העולמיים (במיוחד בתקופת השפל הספנותי החמור בשנות ה- 80), הקבוצה הבינלאומית שסמי הקים הפכה להיות אחת מקבוצות הספנות הפרטיות הגדולות ביותר בעולם עם צי של הרבה יותר מ-200 אניות.

 

בשנות ה-80 המאוחרות של המאה הקודמת הקבוצה הבינלאומית החלה לעסוק גם בשטחים נוספים ונכנסה לעולם של אניות הטיולים (Cruise Ships) והשקיעה, ביחד עם משפחת פריצקר מארה"ב, השקעה משמעותית בחברה "רויאל קריביין קרוז ליינס" "Royal Caribbian Cruise Lines" (RCL). בעקבות זאת RCL גדלה והגשימה תוכנית הרחבה משמעותית ע"י בנייה של אניות טיולים גדולות וחדישות שהיו באותו זמן אניות הטיולים מהגדולות ביותר שנבנו אי פעם. רבות מאניות אלו נבנו במספנות הצרפתיות "Chantiers de l'Atlatque". לאות הכרה ותודה לסמי על תרומתו לתכניות בנית האניות הגדולות במספנה הוענק לסמי בשנת 1993 (ביחד עם ג' פריצקר) אות אביר לגיון הכבוד הצרפתי - תואר שהוענק מספר שנים קודם לכן לארנה וילהמסון הנורגי, שהיה אחד ממיסדי "רויאל קריביאן". סמי היה חבר בדירקטוריון של "רויאל קריביין" עד שנת 1995, שאז הוא העביר את תפקידיו בחברה לבנו הבכור אייל.

במקביל הקבוצה הבינלאומית גם נכנסה לעסקי נדל"ן למטרות מסחריות ולמגורים, צעד שיזם, והנהיג בנו הבכור של סמי אייל. במשך השנים נעשו רכישות משמעותיות של נכסים ומחלקת הנדל"ן הבינלאומית מהווה כיום חלק נכבד מהקבוצה, לאחר שצברה מלאי גדול של נכסים משמעותיים במקומות מרכזיים באירופה ובצפון אמריקה. כגיוון נוסף של עסקי המשפחה היא נהייתה בשנת 1994 חלק מקבוצת השליטה של בנק מזרחי המאוחד (נקרא כיום בנק מזרחי-טפחות) שכיום הוא הבנק הרביעי בגדלו בישראל והגדול ביותר כבנק למשכנתאות.

 

בשנת 1999 המשפחה רכשה את גרעין השליטה בחברה לישראל (שהיא חברת האחזקות הציבורית הגדולה ביותר בישראל, שמניותיה נסחרות בבורסה). החברה לישראל עוסקת בענפי הכימיקלים, אנרגיה, טכנולוגיה וספנות והיא בעלת השליטה, בין היתר, בכיל, בזן וצים.. היזם של המהלך להשקיע מחדש בישראל והמוליך של מהלך זה הוא בנו הצעיר של סמי, עידן.

 

מסוף שנות ה- 1980 סמי הקדיש זמן ואנרגיה ניכרים לבנית אוסף יצירות אמנות של אמנות אימפרסיוניסטית, פוסט אימפרסיוניסטית ומודרנית. למרות שפרטי האוסף מעולם לא פורסמו ברבים, האוסף נחשב ע"י בעלי מקצוע בשטח האמנות כאוסף חשוב של יצירות אמנות בעלות ערך מוזיאוני.

למרות שסמי חי מרבית חייו באירופה, הוא היה תמיד קשור קשר הדוק עם ישראל והתענין בכל דבר שקרה בה. סמי נודע כתורם נדיב שהקים ותמך בהרבה מפעלים חברתיים בישראל, כולל הקמת קרן לעזרה לאנשים הנזקקים לתרופות מצילות חיים. הוא מעניק שורה של מלגות להשכלה גבוהה. מתוך הכרה בחשיבותם של מוסדות רפואיים מודרניים ומתקדמים לנזקקים, סמי תרם יותר ממאה מליון דולר לבתי חולים ולמטרות וצרכים נוספים. כמו כן תרם סמי להקמתו בחיפה של איצטדיון הכדורגל המודרני והמשוכלל ביותר בישראל.

 

בעקבות קשריו ההדוקים רבי השנים עם קהיליית הספנות הלונדונית ועם העיר לונדון, תרם סמי בשנת 2008 סכום של עשרים מליון לירות סטרליג למוזיאון הימי הלאומי בגריניץ, על מנת לאפשר בנית אגף חדש שיוקם לקראת יובל ה-75 של המוזיאון והאולימפיאדה שתיערך בלונדון בשנת 2012. תרומה זו זכתה להד רב, בהיותה התרומה הפרטית הגדולה ביותר שנתרמה אי פעם למוסד תרבות באנגליה. מאוחר יותר סמי תרם תרומה נוספת בסך 3,300,000 ליש"ט לסייע בהשלמת השימור של האניה "קטי סרק" הנמצאת בגריניץ, שהיא אחת מאניות המפרשים הידועות ביותר בעולם.

בשנת 2008 הוענק לסמי ע"י הוד מלכותה המלכה אליזבט השניה תואר כבוד של "אביר מפקד של המסדר המצטיין ביותר באימפריה הבריטית", לאות הוקרה על מעורבותו רבת השנים בקהיליית הספנות הלונדונית ועזרתו המשמעותית למסורת הימית האנגלית.

 

בשנת 2009 הוענקה לו חברות כבוד לכל החיים של ה- "London Baltic Exchange" (מרכז העסקים הימיים של אנגליה) ותואר כבוד של מפקד של המוזיאון הימי הלאומי בגריניץ. פעולותיו הפילנטרופיות כללו גם תמיכה בסטודנטים של הבלט המלכותי בלונדון.

 

מתוך ראיית העתיד האופינית לסמי הוא ערך לפני מספר שנים חילופי דורות בעסקים, באופן שחלק גדול מהעסקים המהווים את אימפריית העסקים הגדולה שלו ימשכו ללא פגיעה גם בהעדרו. למרות שהוא מעולם לא איבד את התענינותו בעסקים שהוא הקים ואהב, בשנים האחרונות הוא פרש ממעורבות יום-יומית, וכאשר הוא אינו מבלה בהפלגות בים ביכטה שלו הוא התרכז בשני התחביבים האחרים שלו: אמנות ונדבנות.

 

סמי מעולם לא שכח שאנשים יש להעריך עפ"י מעשיהם ולא עפ"י דיבורם. עושר או פרסום לא הרשימו אותו, אך תכונות אישיות ויושר כן. לכן אין זה מפתיע שהעובדים במערכת שלו, מכל הדרגות, היו והינם כל כך מסורים לו. הוא תמיד התענין בהם, במחשבותיהם וברעיונותיהם והם העריכו את התענינותו וכנותו.

 

אחד הסודות של הצלחתו היה סקרנותו הבלתי נלאית ורצונו ללמוד מאחרים. מהימים הראשונים של עיסוקו בספנות הוא היה ידוע כמקדיש שעות רבות לשיחות עם הימאים והקצינים של אניותיו, לעתים קרובות עד לפרטי פרטים, ולא כבעלי אניות טיפוסיים אחרים, הנוטים להסתגר במשרדיהם. סקרנותו היתה ידועה והיא הלכה הרבה מעבר לספנות, אל עסקים בינלאומיים, פוליטיקה, כלכלה, אמנות וכמעט כל שטח אחר בחיים.

 

סמי אהב את החיים, היה לו חוש הומור מפותח ולצחוק היה חלק גדול בכך, למרות שהוא תמיד התייחס לעסקים ברצינות. הוא היה איש מרשים ומענין שתמיד היה נעים להיות במחיצתו. הוא היה באמת איש יוצא דופן.

 

באמצעות ילדיו ונכדיו וברוחו של המייסד, עסקי הקבוצה ימשכו ללא שינוי, תוך שמירה על המסורת שלו, של עבודה קשה ומסירות, המהווים את המורשת הגדולה שסמי השאיר אחריו.