ביצת הפתעה

בניגוד מוחלט לכל הציפיות, הודיע השבוע ראש ממשלתנו היקר, בנימין נתניהו, שהוא מאמץ את מסקנות ועדת ששינסקי. אפילו ביקור אישי של יצחק תשובה אצל נתניהו לא שינה את החלטתו. מופתע מכולם היה ששינסקי עצמו. "באמת?" שאל את נתניהו, כשהלז התקשר אליו לדווח על החלטתו.

מה קרה לנתניהו, האיש של הטייקונים והאוליגרכים בלשכת ראש הממשלה? למה הוא שינה את טעמו, ומתנהג אחרת מהחייל הנאמן שלו, אופיר אקוניס? אולי כי הוא יודע שיש קו עליון לכמות השחיתות הפוליטית שהציבור יכול לספוג, ושהממשלה שלו - בתרגיל המסריח האחרון - חצתה אותו; אולי כי הוא יודע שמגיעות בחירות.

ואולי, באופן מדאיג יותר, כי הוא נערך למלחמה. מעטים הבחינו בכך שנתניהו נימק את קבלת ההמלצות, בין השאר, בכך שעלויות השמירה על קידוחי הגז יהיו גבוהות מאד. ונסראללה כבר נאחז בקידוחי הגז האלה, שמיקומם שנוי במחלוקת, כעילה לסכסוך עם ישראל. נתניהו כנראה מבין, בניגוד לעוזי לנדאו, שאי אפשר גם לצאת למלחמה בגלל הנכסים של תשובה וגם לטעון שהמדינה צריכה רק להגן עליהם ולא להרוויח מהם. לא שברור אם נראה משהו מהכסף - נתניהו אמר שהוא יושקע "בדורות הבאים", ויטפל ב"בטחון וחינוך". כאילו שתקציב משרד הבטחון סובל ממחסור.

מעטים הבחינו בכך שנתניהו נימק את קבלת ההמלצות, בין השאר, בכך שעלויות השמירה על קידוחי הגז יהיו גבוהות מאד. ונסראללה כבר נאחז בקידוחי הגז האלה, שמיקומם שנוי במחלוקת, כעילה לסכסוך עם ישראל. נתניהו כנראה מבין, בניגוד לעוזי לנדאו, שאי אפשר גם לצאת למלחמה בגלל הנכסים של תשובה וגם לטעון שהמדינה צריכה רק להגן עליהם ולא להרוויח מהם

שותים ממקורות זרים

הכנסת ערכה השבוע גם דיון בגורלם של מתקני ההתפלה שלנו, וזו היתה הזדמנות להתנגחות ראש בראש בין נציגי האוצר, שמעכבים את בנייתם, ובין נציגי מקורות, שמנסים להתגבר על המכשול הביורוקרטי שמציב בפניהם המשרד שמעולם לא ראה הוצאה ציבורית ששווה לתמוך בה.

הפרט המעניין הגיע דווקא מחבר הכנסת אמנון כהן (ש"ס), שהזכיר איך לפני עשור הקפיא האוצר את פרויקט ההתפלה, בתואנה שאין בו צורך - וזאת אחרי שנה אחת ברוכת גשמים. עוד טענה שעלתה בדיון בכנסת היא שהפרויקט של האוצר, הקמת תאגידי המים, דווקא ייקרה את המים לרוב התושבים.

אתנחתא עגומה: בישיבת ממשלה שנערכה בתחילת שנות השישים, היתה הסכמה כללית בין הנוכחים שהשלמת בניית מתקני ההתפלה תסתיים לכל המאוחר ב-1969.

ספין השבוע: אבי הוכמן

מנכ"ל חברת הדואר הפורש, אבי הוכמן, סיכם השבוע חמש שנים בתפקידו בקינה על כך שלא נמצא שר שיפריט את הדואר, וציין בעוגמת נפש שכמחצית מהסניפים של הדואר אינם "כלכליים".

וזה בדיוק ההבדל בין שירות מטעם הממשלה לשירותים פרטיים: הממשלה מחויבת לספק לציבור שירותים, גם אם זה לא כלכלי לספק דואר למעלה צחנה.

אוי לנו אם על השירות החיוני הזה, שהיה ההוכחה לכך שמדינות חזרו לאיתנן לאחר הקריסה של ימי הביניים, יופקר גם הוא לכוחות השוק. לא כל דבר צריך להיות "כלכלי".

צדיק השבוע: בנק ישראל

אחרי רפיון של שנים, הודיע הבנק השבוע על שורה של צעדים, שמטרתם למנוע ספסרות בשקל ובדולר: חובת דיווח על עסקאות במט"ח בהיקף יומי של יותר מעשרה מיליונים, כמו גם עסקאות אג"ח ומק"מ בהיקף דומה. ספקולנטים הצליחו להפיל כמה שווקים בעבר, וכמה מיליארדים שישחקו עם השקל - למשל, על ידי רכישה מסיבית של השקל כדי לחזק לכאורה את הדולר, ואז מכירה פתאומית של כל השקלים - יכולים לחזור על התרגיל הזה גם כאן.