נקודת תרופה

סל התרופות הוא האמצעי שבו קובעת המדינה אילו תרופות היא תסבסד ועבור אילו תרופות ייאלץ החולה לשלם מכיסו, בהנחה שיש לו כיס. הרכב סל התרופות פורסם השבוע, ואתרי החדשות עסקו ארוכות בתוכנו: מה יצא, מה נכנס.

וזה חשוב, בלי ספק, אבל יש נתון שכמעט והועלם: סל התרופות של 2011 עומד על 300 מיליוני שקלים בלבד, בהשוואה ל-350 המיליונים שהוקצו לו במהלך 2009. לאיפה נעלמו 50 המיליונים, תוספת של שישית? ובכן, האוצר העניק אותה בשנים האחרונות כדי למנוע רעש ציבורי. עכשיו הוא כבר לא מעניק אותה. תחיו עם זה. או, עד כמה שזה נוגע לו, תמותו. על אזרחים מתים הוא לא צריך יותר להוציא כספים.

כפי שהזכרנו בשבוע שעבר, צה"ל חטף לפני שבוע תקציב של 420 מיליוני שקלים, שהיה מיועד להלוואה למשכנאות, ולא נודע כי בא אל קרבו. בתקציב הזה יש משמעותית יותר מאשר בכל תקציב סל התרופות, שלא לדבר על כך שהתוספת החסרה של האוצר נכנסת בו שמונה פעמים ויותר. ככה זה עובד.

סיעת תשובה מתכנסת

הדו"ח הסופי של ועדת ששינסקי הוגש השבוע, ולא נכנס עכשיו לכל הסעיפים שלו, כי אין הרבה מה לחדש כאן על מה ונאמר, ונצביע על תופעה אחרת. ביום שלישי נערכה בוועדת הכספים הצבעת תמיכה בוועדת ששינסקי.

מה שקרה היה מדהים. בוועדה חברים כ-14 חברי כנסת. היו מספר זהה של לוביסטים באולם. מאחר וחברי הכנסת יצאו מדי פעם, היו מקרים שבהם היו יותר לוביסטים מאשר חברי כנסת באולם. כשהועלתה ההצעה להודות לששינסקי, היא הופלה. בעד ההצבעה הצביע חבר הכנסת ויו"ר הוועדה הטרי כרמל שאמה-הכהן (ליכוד), שלי יחימוביץ' (עבודה), ודב חנין (חד"ש); נגדה הצביעו יוליה שמאלוב-ברקוביץ' (תשובה), ניסים זאב (תשובה), רוברט אילטוב (תשובה) ואנסטטסיה מיכאלי (תשובה). חבר הכנסת ציון פיניאן (ליכוד) נמנע. כפי שוודאי שמתם לב, רק שמונה מתוך 14 חברי הכנסת נכחו בהצבעה. השאר, מותר לחשוד, נסו על נפשם.

נו, לפחות הם לא מכרו אותה. לזכור את השמות של חברי סיעת תשובה: אלה האנשים שהפקירו את האינטרס הציבורי לטובת זה של אוליגרך.

תתפלאו, אבל עדיף לגור בישוב יוקרתי

אחת הסיבות שחלק ניכר מהרשויות המקומיות בישראל נמצאות במצוקה היא שבעשור האחרון ביטל משרד האוצר חלק ניכר ממענקי האיזון, המענקים שאיפשרו לעיריות שתושביהן במצב סוציו-אקונומי נמוך לשרוד.

התוצאה היתה התדרדרות מהירה. בשבוע שעבר הבטיח בנימין נתניהו, אם למישהו עוד אכפת מההבטחות שלו, להוסיף 680 מיליונים לתקציבי האיזון. אבל השיטה עקומה מלכתחילה: המשרד הממשלתי מציע לרשות המקומית 75% מתקציב האיזון, והיא צריכה להעמיד 25%. אבל בהרבה מאד מקרים, אמר השבוע אבי בן בסט, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר, הרשות לא מסוגלת לשלם את ה-25% שלה, אז היא מוותרת על הכסף מהממשלה. הכסף הזה עובר אז לרשויות שכן מסוגלות לשלם את ה-25% - הרשויות העשירות יותר.

התוצאה האבסורדית היא שמי שיש לו, נותנים לו. תקציב החינוך והרווחה של ישובים מבוססים עולה כפורח, בעוד שבישובים קשי יום הוא קורס. התוצאה, על פי בן בסט, היא שתקציב החינוך בפועל בישובים מבוססים כפול מזה של ישובים מוחלשים. והפער הזה רק הולך ומתרחב.

ספין השבוע: החברה לאיתור והשבת רכוש נספי שואה

החברה לאיתור והשבת רכוש נספי שואה, למי שזוכר, הוקמה לפני כמה שנים אחרי שהסתבר שהבנקים הישראלים מעתיקים מהבנקים השווייצרים, וחומסים את נכסיהם של נספים בשואה שהופקדו ביניהם לפני עשורים. היא היתה אמורה לסייע לניצולים, שחלקם חי בחרפת רעב.

כמו שמצא מבקר המדינה, ממש לא בוער לה לעשות את זה והיא עוד לא סיימה לקטלג את הרכוש שאמור לעבור אליה במשך שלוש שנות פעילותה.

כסף לשלל מטרות אחרות, כמו ההצגה "גטו" היא דווקא הצליחה להעביר. ככה זה: הסבון עשה את שלו, הסבון יכול ללכת.

צדיק השבוע: מני מזוז

היועץ המשפטי לממשלה לשעבר תקף את חוק ההסדרים, וציין - אם מישהו עוד לא הבין את זה - שמדובר בכלי אנטי דמוקרטי, שנוטל מהכנסת את יכולת קבלת ההחלטות של הכנסת, ומסרס את יכולת ההשפעה של הציבור על החקיקה. הסמכות לקבוע בפועל את התקציב עוברת באמצעות החוק הזה מידי הכנסת לידי קבוצה בלתי נבחרת של פקידי אוצר.