עניים אך מרוצים

פילדמרשל קיץ - ברוסיה יש גנרל חורף, לנו יש את הקצינים שלנו, והחורף שלנו בקושי רס"ן, מדשדש במקום ולא זוכה לקידום - הנחית השבוע את מה שיש לקוות שהוא מהלומת הטרור האחרונה שלו, השנה לפחות. חברת החשמל, שבמשל שלנו היא צרפת, קרסה מיד ונפנפה בדגלים לבנים. היא ביקשה מהתושבים שלא להפעיל מכשירי חשמל שלא לצורך, והפסקות חשמל רחבות היקף נרשמו בכמה ישובים. רעננה נפגעה קשה במיוחד.

לחברת החשמל הישראלית יש מנהג מגונה: לקרוס בכל פעם שיש עומס, או, במקרה הנדיר שבו יורד גשם, עם כל זרזיף רציני יותר מזה של צינור גינה. במשך שנים אומרת לנו חברת החשמל, והשר הממונה עליה, שיש מחסור בחשמל, אבל - ראה זה פלא - איננה עושה שום דבר בנידון.

כשבנורווגיה התגלה נפט, היא העניקה לטייקונים שלה רווח של כ-17%, ולקחה את שאר ההכנסות לעצמה. הטייקונים הנורווגים היו מרוצים, ונורווגיה בנתה מדינת רווחה שיש להתפאר בה, עם תשתיות מעוררות קנאה

עניים יותר, מופלים יותר, שמחים יותר

נתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משכו השבוע את תשומת הלב של כל העיתונים. הם קבעו כי ישראל היא מדינה עניה יותר, שתושביה סובלים מפערים גדולים יותר, יחסית לאירופה - אליה היא רוצה להשתייך.

הסיכוי של משפחה אירופית להתדרדר לעוני עומד על 16%; בישראל הוא עומד על 29%. זה קורה במדינה שבה שיעור העניים כבר גבוה למדי. הסיכוי של ילד ישראלי להתדרדר לעוני כפול מזה של ילד אירופי: 38% לעומת 19%. יצוין שהגדרת העוני האירופי מחמירה יותר מזו של ישראל. 21% מהישראלים ויתרו על רכישת מזון בשל קשיים כלכליים - וכאן רואים את הפערים האמיתיים: 15% מקרב היהודים לעומת 50% מקרב הערבים.

אשר לפערים: ההכנסה הממוצעת לנפש בחמישון העליון בישראל עמדה על פי 7.5 מזו של החמישון התחתון, בעוד שבאירופה הפער היה מצומצם יותר: יחס של 4.5, בהתאמה. בשנת 2000, הפערים בין החמישון העליון לתחתון בישראל עמדו על 6.5. לא ברמה האירופית, אבל טוב משמעותית ממה שקרה ב-2008.

מצד שני, הישראלים כמסתבר מרוצים יותר: שיעור שביעות הרצון בישראל עלה מ-83% ב-2000 ל-86% ב-2008, בעוד ששיעור שביעות הרצון האירופי ירד מ-87% ל-77% ב-2008. מן הראוי להזכיר שבאירופה 2008 היתה שנת משבר אמיתית, ובישראל התחילו להרגיש אותו בסוף השנה ובתחילת 2009.

אז איך זה קרה? איך קרה שהישראלים עניים יותר וסובלים יותר מפערים? לרוב האזרחים יש תשובה ברורה.

נתניהו: ממשרד החוץ של איטליה ועד אסון המכרה בצ'ילה

ראש ממשלתנו היקר אמר בשעתו, בשנת 2005, שהציעו לו את תפקיד שר האוצר של איטליה. לא ברור אם מדובר באירוע שהיה, או שמדובר בעוד אחת מהפנטזיות המנשבות במוחו של נתניהו - שלפני שבוע טען שחזה ב-1987 את אסון המכרה בצ'ילה - אבל אפשר להניח במידה של בטחון שחלק ניכר מאזרחי המדינה היה מעדיף שיקבל את ההצעה.

64.5% מהנשאלים העניקו לממשלת ישראל ציון נמוך עד נמוך מאד במלחמתה בעוני, ו-98% מהאוכלוסיה היהודית סבורה שיש להגדיל את הוצאות הממשלה - ההיפך ממדיניותו של בניטו נתניהו - כדי לחלץ את האזרחים מהעוני. 56.5% סבורים שיש להעלות מיסים, כאשר 29.7% תומכים בהעלאת תמלוגי הגז, ו-19.3% סבורים שיש להגדיל את המיסים על העשירונים העליונים.

במציאות, כמובן, נתניהו הוריד את המיסים לעשירים, הוריד את מיסי החברות, ובאופן כללי מדבר על צמצום השירותים לאזרח (תחת שם הקוד "קיצוץ בתקציב"). הוא מנותק מרוב אזרחיו, אבל זה בסדר: הם יצביעו לו שוב כי הוא יקפיד לצייר את עצמו כבריון השכונתי, כזה שטוב ליהודים ורע לערבים. בפועל, כמובן, הוא רע לעניים ולמעמד הבינוני וטוב בעיקר לעשירים, אבל הוא סומך על זה שלא תשימו לב. עד עכשיו זה עבד נהדר.

ספין השבוע: עיריית באר שבע ומקורות

חברת החשמל לא לבד: בחלקים נרחבים של בירת הנגב - סליחה על הבדיחה העגומה - לא היו מים במשך שלושה ימים השבוע, עקב צינור מים שנדרס. ב-2010, חלקים נרחבים של עיר גדולה מנותקים ממים במשך ימים ארוכים, וימים חמים במיוחד. לא מדובר באסון טבע, שום הוריקן בסדר גודל של קתרינה לא פגע בבאר שבע: סתם רשלנות רגילה, מייאשת, כזו שמוכיחה כל פעם מחדש שישראל שייכת לעולם השלישי.

צדיקי השבוע: ה"ואנדליסטים" של גינדי

האלמונים שחיבלו בשלטי הענק הראוותניים של האחים גינדי, שניכסו כבר את תל אביב ושהשתלטו גם על היכל התרבות של העיר, הם כאמור צדיקי השבוע. לצד הפרסומות, הציבו האלמונים כיתובים לעגניים ומתבקשים.

לצד תמונה של זוג צעיר רכוב על קטנוע, הוסף הכיתוב "תראו, הנה עוד בניין שלעולם לא נוכל לגור בו"; או, על פרסומת אחרת, "בחיים לא יהיה לי כסף לזה", ו"האחים גינדי השתלטו גם על השמיים".

הגינדים, מטבע הדברים, סירבו להגיב. הם אולי רכשו את פרנסי העיר, אבל הם לא רכשו את התושבים. בינתיים, בכל מקרה.