גז מדמיע

דיון בזיוני במיוחד נערך השבוע בוועדת הכלכלה, כאשר יו"ר הוועדה, חבר הכנסת אופיר אקוניס (ליכוד), עושה כמיטב יכולתו לסתום את פיותיהם של חברי הכנסת והמומחים שמתנגדים להענקת נכסי הגז של המדינה בזיל הזול לאוליגרך יצחק תשובה.

נזכיר שוב: תשובה משלם על הגז שהוא רוצה לשאוב בישראל את התמלוגים הנמוכים ביותר בעולם. האוצר, לשם שינוי בצדק מוחלט, רוצה להעלות אותם ומזכיר שהם נקבעו בשנות החמישים (!). המדובר, אחרי הכל, בנכסי ציבור.

תשובה הופיע בוועדה, ובחוצפה חריגה אמר שלא רק שלא צריך להעלות את התמלוגים - צריך לקצץ אותם בחצי. תשובה עומד להשקיע 200 מיליוני שקלים ולקבל 50 מיליארד, אבל גם זה לא מספיק לו.

שכר המינימום במשק עומד על 3,850 ₪. השכר הממוצע עומד על 8,831 ₪. אבל מבדיקה של הצע המשרות הקיימות בשוק עולה ש-64.8% מציעות שכר שמגיע עד 5,000 ₪, ושישה אחוזים - שכר הגבוה מ-10,000. בקיצור, 91% מהצעות העבודה במשק מציעות שכר שנמוך מהשכר הממוצע

פריחה כלכלית? תלוי מי שואל

בעוד אקוניס וחבר מרעיו - זכורה לרע חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי - נלחמים על זכויות האוליגרך, הישראלי הפשוט מן השורה, שרוצה למצוא עבודה, מגלה שהמצב הרבה יותר קשה ממה שחשב.

שכר המינימום במשק עומד על 3,850 ₪. השכר הממוצע, פיקציה שאין לה שום קשר למציאות ושמושפעת הרבה יותר משכרם של תשובה ודומיו, עומד על 8,831 ₪. אבל מבדיקה של הצע המשרות הקיימות בשוק עולה ש-64.8% מציעות שכר שמגיע עד 5,000 ₪, 21.9% מציעות שכר שנע בין 5,00 ל-7,000 ₪, 7.3% מציעות שכר שנע בין 7,000 ל-10,000 ₪, ושישה אחוזים - שכר הגבוה מ-10,000. בקיצור, 91% מהצעות העבודה במשק מציעות שכר שנמוך מהשכר הממוצע - וממוצע השכר של כל המשרות הוא 5,300 ₪ בערך, שהוא קרוב יותר לשכר המינימום מאשר לשכר הממוצע.

לזכור גם את זה, בפעם הבאה שיגידו לכם שישראל נמצאת בפריחה כלכלית. אין ספק שיש אנשים שמצבם פורח. אבל מבחינת רוב הישראלים, מדובר במאבק השרדות ובחיים באמצעות אוברדרפט.

ובינתיים, מקצצים

עובדי הרשויות המקומיות ערכו שביתת אזהרה השבוע, לקראת שביתה רציניות יותר בהמשך. האוצר, כמובן, לא ראה שום טעם בקיום השביתה. הוא עוד לא מצא שביתה שהוא תמך בה.

הסיבה לשביתה היא משהו משעמם שנקרא תקציבי האיזון. עד 2003, השנה שבה הפך נתניהו לשר האוצר, נשען חלק ניכר מתקציב הרשויות - ודאי הרשויות החלשות - על תקציבים שהעביר להן האוצר. מאז שנת 2003, מקצץ האוצר בעקביות בתקציבים הללו. בשנת 2002, נתנה המדינה 3.4 מיליארדים בתקציבי איזון; ב-2010, שבע שנים ועליה ניכרת באוכלוסיה אחר כך, היא נותנת רק 2.4 מיליארדים. זה מיליארד מדי שנה שיורד מתקציבים.

המשמעות המעשית תקציב, כידוע, היא "סל שירותים". כשהאוצר מקצץ למי שאין לו מיליארד שקלים בשנה, זה אומר שיש מיליארד שקל פחות בשירותים. זו מדיניות קבועה של נִחְשוּל. וזו הסיבה להתנגדות המועצות המקומיות לתרגילי האוצר.

סתם, כי זה לא סוקר כראוי בתקשורת הכלכלית. זה לא פתיחת קניון של איזה אוליגרך, או משהו. פשוט החיים של כולנו.

ספין השבוע: יעקב נאמן

שר המשפטים, שהיה אחד השותפים במשרד עורכי הדין המוביל במדינה וששימש כעורך דינם של שועים ורוזנים, עושה כמיטב יכולתו למסמס את היוזמה לקבוע תקרת שכר לבכירים בחברות ציבוריות. את הצעת החוק של שלי יחימוביץ', שקבעה תקרה של שכר שעומדת על פי 50 משכרו של העובד הזוטר ביותר, הוא דחה על הסף.

משהסתבר לו שיש לחץ ממשי להעברת חוק תקרות שכר, הוא שינה השבוע כיוון והורה לעובדי משרדו להכין הצעת חוק כזה - אבל בבקשה, בלי שיניים. הצעת חוק התקרה של נאמן לא תכיל תקרה: היא תורה לדירקטורים מטעם הציבור של החברה לקבוע תקרה. אבל אם יש משהו שמנכ"לים ויו"רים שמכבדים את עצמם למדו מזמן, זה איך לעבוד על חבר מנהלים. הצעת החוק של נאמן לא תפתור כלום, הוא יודע שהיא לא תפתור כלום, אבל הוא יוכל לומר: הנה, תראו, יש חוק. מה אתם רוצים? אופיר אקוניס, אחרי הכל, לא לבד במכירת העם בישראל לאוליגרכיה.

צדיק השבוע: בג"צ

בית המשפט העליון הורה השבוע לממשלה להסביר מדוע, בעצם, היא משתמשת בטריק החדשני של הצעת חוק תקציב פעם בשנתיים. כן, זה חוסך עבודה לאוצר, אבל באותה מידה אפשר פשוט להכריז על תכנית חומש ולהביא תקציב להצבעה פעם בחמש שנים. קביעת התקציב היא לב ליבו של ההליך הפרלמנטרי. אנחנו רואים את זה מדי שנה בבריטניה, ארה"ב או כל דמוקרטיה גדולה אחרת. רק בישראל מדובר בהליך תפור מראש, שהציבור לא מתעניין בו. עכשיו יצטרך האוצר להסביר לבית המשפט העליון למה הליך עוקף דמוקרטיה כזה, שמלכתחילה היה אמור להיות חד פעמי, הפך פתאום לנוהל קבוע.