מח"כים למשיח: כמה שווה שעת עבודה במזנון הכנסת?

זוכרים את הסיפור של אגרות החוב של אפריקה ישראל? איך לב לבייב, הגביר השביר, לא הצליח לעמוד בתשלומי סדרה ט', וכתוצאה מכך הגיע להסכם עם המוסדיים שדחה את התשלומים – דחיה שמצד אחד דפקה עד העצם את המחזיקים הקטנים באגרות החוב, שהם לא מוסדיים ואין להם אורך נשימה של שנים, ומצד שני השאירה בידי הבעלים הכושל את השליטה בחברה שלו? אז עכשיו מגיע חלק ב'.

שנת 2009 היתה שנה רעה מאד לאפריקה ישראל: היא הוציאה אזהרת עסק חי על עצמה, ובבית המשפט היא טענה שוב ושוב שהיא על סף פשיטת רגל. וראה זה פלא: עבור השנה המזעזעת הזו, לב לבייב לא רק שלא פיטר את מנהלי החברה שלו – הוא נתן להם בונוסים. מיליונים בבונוסים.

איך זה קרה? איך חברה שלפני פחות משנה סיפרה לכולם שהיא מתמוטטת מרשה לעצמה לעשות דבר כזה? גרוע מכך, איך המוסדיים הרשו שזה יקרה להם? איך הם לא הכניסו לחוזה את הסעיף הבסיסי שאומר שעד שסדרת אגרות החוב ט' תשולם עד תומה, אפריקה ישראל לא יכולה לחלק את מה שהוא לכל דבר חוב שלה לציבור כבונוסים לבכיריה?

התשובה של המוסדיים היתה פשוטה: "שכחנו". מי שרוצה, מוזמן להאמין להם. במקרה כזה, צריך לשאול איך אנשים רשלניים כל כך יכולים להשאר בתפקידם. מי שזוכר כיצד, באופן משונה מאד, התירו המוסדיים מסחר באגרות החוב של ט' ללקוחות קטנים – דבר שהם לא התירו לסדרות אחרות – בתקופה שבה הם היו צריכים לדעת שלבייב לא יוכל לעמוד בחובותיו, כלומר ניסו לפזר את הסכנה כלפיהם על כמה שיותר משקיעים, לא צריך להיות מופתע. לא באמת. יותר ויותר מתחוור שכל המבנה הפיננסי רקוב. רועי ורמוס, הגיבור של פרשת אג"ח ט' ומי שלכאורה הוביל את המאבק בלבייב, נחשד לאחר כמה חודשים בפעולות אסורות בחשבון הנוסטרו של בית ההשקעות שלו, פסגות.

חברות הסלולר - מי באמת טוטליטרי כאן?

ועדת הכלכלה של הכנסת ניהלה השבוע דיון בדמי הקישוריות, אמצעי מציצת הדם העיקרי של חברות הסלולר כלפי הלקוחות. משרד התקשורת מתכוון להקטין משמעותית את דמי הקישוריות, וכבר תיארנו איך אורנג' נערכת לכך: על ידי העלאת מחירי חבילת הבסיס שלה באופן ניכר.

מנכ"ל פרטנר, דוד אבנר, צעק בישיבה בכנסת שב"ישראל יש משטר טוטליטרי", משום שכמסתבר מניעת יכולת העושק של חברות היא טוטליטריות. נזכיר, אם כן, למנכ"ל פרטנר כמה דברים: שהחברה שלו משתמשת ללא הרף במה שהוא רכוש ציבורי לעילא, קרי תדרים סלולריים; שהממשלה העמידה לרשותה תדרים אלו משום שמטרתה היתה תועלת הציבור, לא התעשרות יתר של חברת פרטנר; ששוק הסלולרים נטול בפועל כל תחרות; שהחברות, אורנג' בראשן, לא מהססות להשית תשלומים חדשים על הלקוחות בכל פעם שהממשלה מנסה להושיע אותם; ובסיכומו של דבר, אם המשטר שהעניק לו את הזכיון אינו נאה בעיניו, הוא תמיד רשאי להחזיר אותו. למעשה, אולי הגיע הזמן להלאים אחת החברות הללו – פרטנר תהיה התחלה נאה – כדי לרמוז בגסות לשאר החברות מה הן אמורות לעשות.

יצוינו לרע, בהזדמנות זו, חברי הכנסת כרמל שאמה ויוליה שמאלוב-ברקוביץ', שהשבוע חשף כלכליסט כי ביקרו במתקני אורנג' יומיים לפני הדיון בכנסת. שמאלוב-ברקוביץ', במיוחד, נחשבת לתומכת של העושקות.

חברתי בעל כורחו

צה"ל ייאלץ – בשנתיים הקרובות, לפחות – לזכור שהוא משרת את אזרחי ישראל, והוא יקנה את ערמות הטקסטיל שהוא צורך מדי שנה בישראל. חלקים אחרים של מערכת הבטחון – משטרה, שב"ס ועוד – ייאלצו לעשות זאת גם הם. עד כה העדיף צה"ל לרכוש טקסטיל בחו"ל, במיוחד בארה"ב (על חשבון הסיוע הבטחוני האמריקני).

משרד האוצר ושורה של חברי כנסת מובילים – שלי יחימוביץ' ומשה גפני – הגיעו להסכמה על הוראת שעה שתכריח גם את צה"ל לסייע לתעשיית הטקסטיל הישראלית. מה יהיה אחרי שנתיים, אלוהים גדול, אבל יש לקוות שהמנהג יתקבע.

ספין השבוע: הכנסת

העובדות במזנון הכנסת סיפרו השבוע על מצוקתן: הן מקבלות שכר של 2,400 ₪ בלבד – כלומר, כ-1,500 ₪ בערך פחות משכר המינימום – ומדי פגרה מפטרים אותן. זה מאד יעיל, כי כך אפשר למנוע מהן גם קביעות. ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יאמרו אזובי הקיר של מדינת התחמנים ישראל?

צדיק השבוע: משרד האוצר

משרד האוצר מגיע לכיכוב נדיר במדור. שר הבטחון, אהוד "מגדלי אקירוב" ברק, ניסה להעלות את שכרו של מקורבו ומנכ"ל משרדו, אודי שני, בשיעור זניח של 11 אלף ₪ לחודש.

באוצר נעמדו על הרגליים האחוריות וכמו שקורה תמיד כשהוא נתקל בהתנגדות תקיפה, אהוד ברח. ב-11 אלף ₪ - שהם, נזכיר, רק התוספת – נכנסות שלוש משכורות מינימום; שני ייאלץ להסתפק במשכורת של 35 אלף ₪ בחודש בלבד. אני משוכנע שהוא יצליח לסגור את החודש.

חברות הסלולר, ואורנג' בראשן, לא מהססות להשית תשלומים חדשים על הלקוחות בכל פעם שהממשלה מנסה להושיע אותם; ובסיכומו של דבר, אם המשטר שהעניק לפרטנר את הזכיון אינו נאה בעיניה, היא תמיד רשאית להחזיר אותו