דיאלוג בחשיכה

הכותרות בסוף השבוע דיווחו על נצחון לישראל על צה"ל, ששותה בקשית חלק ניכר מתקציב המדינה ולא מצליח לספק את הסחורה מאז 1967. הן אמרו שתקציב הבטחון קוצץ. משרד האוצר חגג את נצחונו.

אבל מה שקרה בפועל לא היה קיצוץ אלא תוספת: האוצר והממשלה טענו שהם קיצצו 2.7 מהתקציב של הבהמה הירוקה. זה היה ישראלבלוף: כפי שהיטיב לתאר נחמיה שטרסלר, הקיצוץ לא היה מתקציב צה"ל, אלא מהדרישה של צה"ל לתוספת. הקצינים רצו תוספת של 6.8 מיליארדי שקלים, והם ייאלצו להסתפק בתוספת של 4.1 מיליארד "בלבד".

אלה 4.1 מיליארד שלא יושקעו בכיתות חדשות, ולא בשכר למורים, ולא במיטות בבתי חולים, ולא בסל התרופות, ולא בתשתיות, ולא בהוזלת הדיור, אלא לקיומו של מנגנון בטחוני שגדול על המדינה שמממנת אותו. צה"ל ערוך עדיין לטראומה של מלחמת יום הכיפורים, כאשר הותקף בו זמנית על ידי סוריה ומצרים וכמעט קרס, וכתוצאה מן המלחמה ויתרה ישראל על סיני, דבר שקודם לכן נחשב כייהרג ובל יעבור.

מדברים איתנו על מלחמה עם איראן, ושוכחים – סליחה, משכיחים – שלאיראן אין גבול איתנו; מדברים על מלחמה עם סוריה, ומצניעים את העובדה שהצבא הסורי ערוך, מזה עשורים, להתגוננות; מדברים איתנו על "כיפת ברזל", ונמנעים מלציין את העובדה שהיא לא מסוגלת למלא את משימתה – הגנה על שדרות – ושמתרבים הסימנים שפיתוחה על חשבון המדינה היה מיועד לסייע בשיווקה למדינה זרה, תוך שעלויות הפיתוח נופלות על המדינה ותוך המשך הפקרת תושבי שדרות.

ב-2006 תקציב הבטחון היה 44 מיליארד שקלים, השנה הוא יהיה 53 מיליארדים. המספר הזה לא כולל את הסיוע הצבאי האמריקני, שהוא שווה ערך למעט פחות מ-12 מיליארדי שקל, ולא את התוספות הקבועות שצה"ל מצליח לקושש מהרזרבה מדי שנה: שר הבטחון אומר שצץ איזה מצב חירום, שהוא חייב עוד איזה מפציץ/סטי"ל/נגמ"ש שמשום מה לא הוכנס לתוכנית המקורית, והוא הולך הביתה עם תוספת שלעיתים קרובות גדולה מכל סל התרופות.

וכל זמן שלא נשים לזה קץ, כל זמן שלא נדרוש דין וחשבון מהקצינים, זה גם יימשך. עם זאת, האוצר הצליח להגיע להישג מסוים: גיל הפנסיה של אנשי הקבע הועלה מ-42 לחמישים. גם זה משהו.

לאן נעלמה המילה בנק?

ההצגה הטובה ביותר בעיר צפויה להתחיל בקרוב: בית המשפט העליון ידון בערעור שהגיש החנקן של המדינה, הבנקים, כנגד ההחלטה לאשר הגשת תביעה ייצוגית נגדם. הבנקים – שמתם לב שבשנים האחרונות הם משמיטים את המילה "בנק" משמם, נכון? פתאום זה "לאומי", "הפועלים", "דיסקונט" – מנסים להתגונן מפני הטענה שהם מהווים קרטל, ושהם מתאמים העלאת עמלות זה עם זה.

נזכיר שהמפקחת על ההגבלים העסקיים, רונית קן, כבר קבעה בעבר שקיים קרטל כזה, אבל לא הטילה כל סנקציות על הבנקים. בית המשפט העליון אמור לדון בערעור בהרכב מורחב, שייקבע בקרוב על ידי הנשיאה בייניש.

בועת נדל"ן? עונת העיקולים בפתח

במהלך השבוע האחרון אירעו שני אירועים בעייתיים בתחום הדיור. ראשית, יצא דו"ח משכנע למדי שאמר שאין בועה בתחום הנדל"ן: גידול האוכלוסיה בישראל, מהגבוהים בעולם, מצריך עוד ועוד דירות, ובהתאם מחירן עולה. גם העובדה שבישראל מעדיפים לרכוש דירה, ולא לשכור, מעודדת את המחירים.

הנתון המדאיג יותר היה שהריבית בישראל נמוכה מאד, נמוכה באופן בלתי ריאלי. אם וכאשר יעלה נגיד בנק ישראל את הריבית – מה שהוא יצטרך לעשות בשלב מסוים – הרבה מאד בעלי משכנתאות יגלו שהם לא עומדים יותר בתשלומים, והתוצאה תהיה הרבה עיקולים, אנשים שחייהם נהרסו, ובנקים שמחזיקים בנכסים רבים – והתוצאה עשויה להיות ירידה חדה, מהירה, במחירי הדירות, שתוריד בהתאם את מחירי הדירות האחרות. בעלי משכנתאות ימצאו את עצמם מחזיקים בדירות שערכן ירד ובו זמנית נאלצים לשלם סכומים גדולים יותר. כך, נזכיר, התחיל המשבר הגדול בארה"ב, זה שסיפרו לנו שכמעט ופסח עלינו.

ספין השבוע: יחצנ"ים, אנשי פרסום ושאר ירקות שיווקיים

מעריב פרסם השבוע כתבה, שבה מתאוננים שורה של אנשי עסקי אוויר כאלה על כך שהחברות בישראל אינן ממנפות את התרומות שהן נותנות לכדי פרסום. הם אמרו שהחברות משקיעות כסף בחברה, ועל כן מגיעה להן תמורה. אז זהו, שלא: חברה שתורמת כספים לא אמורה לקבל בשל כך פרסומת. היא את שלה מהחברה הישראלית, שיש בה מס חברות מהנמוכים בעולם, כבר קיבלה.

מקום מיוחד שמור לצור גולן, סמנכ"ל קריאייטיב, שהמליץ על שילוב עובדי החברה במסע הפרסום המתחזה לתרומה של החברה. עובדים, צור, אינם חפצים, אינם עבדים והם אינם חייבים לחברה שום דבר חוץ מהעבודה שהתחייבו לעשות בחוזה. חברות ישראליות, מלמד הנסיון, אינן משלמות לעובדיהן על השעות שהם נאלצים להשקיע ב"קידום ערכי המותג".

צדיק השבוע: בית המשפט המחוזי בירושלים

בית המשפט המחוזי בירושלים אישר השבוע תביעה ייצוגית כנגד חברות האוטובוסים דן ואגד, על כך שהן מפלות עיוורים. על פי חוק, שתי החברות חייבות להפוך את כלי הרכב שלהן לידידותיות לעיוורים, אך הן איטיות מאד בכך.

החברות טענו להגנתן שמשרד התחבורה לא ערך תכנית הנגשה מסודרת ועל כן הן לא מבינות מה רוצים מהן, והוסיפו שמאז 2000 הן שוקדות על התאמת כלי הרכב, התאמה שלדבריהן תגיע למלואה ב-2014. בית המשפט התעלם מהתירוצים והורה על המשך התביעה.

שמתם לב שבשנים האחרונות הם משמיטים את המילה "בנק" משמם, נכון? פתאום זה "לאומי", "הפועלים", "דיסקונט" – מנסים להתגונן מפני הטענה שהם מהווים קרטל, ושהם מתאמים העלאת עמלות זה עם זה