כמה תעלה לנו הפאשלה של המרמרה?

הסאגה של התאבדויות עובדי פוקסקון לא יורדת מהכותרות. פוקסקון היא תאגיד טיוואני שמפעיל סדנת יזע גדולה במחוז שנז'ן בסין. בסדנה הזו מייצרים גאדג'טים עבור שורה של חברות, אבל הלקוח הגדול ביותר הוא אפל, ושם מייצרים מרכיבים חיוניים לאייפון, אייפד והמקים שלה.

תנאי העבודה בפוקסקון מזעזעים, כפי שהעידו שורה של תחקירים. המפעל בשנז'ן עלה לכותרות לאחר שלפני כשנה התאבד אחד העובדים, שאיבד אבטיפוס של אייפון. הוא עבר חקירה אלימה על ידי כוח האבטחה של פוקסקון, שחשד בו כי מכר את המכשיר. תחקירים שנערכו לאחר מכן העלו שהעובדים מנוצלים אפילו יותר משהחוק הסיני מתיר, עובדים שעות נוספות ללא תשלום, ומקבלים מזון בלתי מספיק.

בתחילת השנה החלו עובדי פוקסקון לקפוץ, אחד אחד, מגג המפעל אל מותם. בהתחלה זה היה משונה, אחר כך זה הפך מביך. החברה הזמינה מגרש שדים. היא מתחה יריעות בין הבניינים, בתקווה שהקופצים יישארו בחיים. אחר כך, בצעד נואש, היא החתימה את עובדיה על התחייבות שלא להתפטר, והבטיחה להם תוספת חודשית של 20% - שהיא בממוצע 67 דולר לחודש. את החשבון תעשו בעצמכם.

דם, יזע, וגאדג'טים

פעם, הקולוניאליזם התבסס על מעבר של חומרי גלם זולים משאר העולם למדינות המשעבדות (צריך לזכור שקולוניאליזם לא היה תופעה מערבית בלבד; יפן, רוסיה וטורקיה היו גם הן מעצמות קולוניאליסטיות בשעתן); היום הוא מתבסס על עבודה זולה. לעיתים מעבירים את העובדים למדינות היעד, תוך שלילת זכויות בסיס; בדרך כלל, מבקשים מהם לייצר מוצרים בתנאים לא סבירים ומחירים נמוכים במיוחד. כך שומר המערב על מחירי גאדג'טים נמוכים – או, במקרה של אפל, כך היא שומרת על שולי רווח גבוהים במיוחד.

זו לא רק הבעיה של אפל – יש עוד חברות שפוקסקון עובדת עבורן – אבל זו בעיקר הבעיה שלה: החברה שהשבוע הפכה לחברת הטכנולוגיה בעלת שווי השוק הגבוה ביותר נשענת על עבודת עבדים. תומכיה של החברה – רבים כבר השוו אותם לחברי כת – מנסים לתרץ בכל צורה אפשרית את ההתאבדויות. זה לא יילך: הפער בין המכשירים היקרים והמלוקקים של אפל ובין תנאי העבודה של המייצרים, גדול מדי. יותר מדי דם יש בגאדג'טים האלה – וזה מבלי שציינו את העובדה שכל גאדג'ט כמעט מכיל את המתכת הנדירה קולטן, שניתן לכרות כמעט רק בקונגו, במחיר חייהם של רבים.

רובנו, כמובן, מעדיפים לא לחשוב על זה. ובכל זאת.

ימי מרמרה: הפישלת וגם שילמת?

הכשלון המוחץ של צה"ל השבוע, הקרב על המרמרה, הולך לדפוק את ישראל בהרבה מאד חזיתות; בין השאר, טורקיה שוקלת לדרוש פעולה מצד נאט"ו, שהיא חברה בו. זה באמת יהיה כיף.

ובעוד לא הספקנו להתאושש מהרעיון המבריק של הורדת לוחמים לתוך שורת אנשים זועמים הממתינים להם, מיהר צה"ל להגיש את החשבון: עבור הפדיחה הקולוסאלית הזו הוא דורש עוד עשרות מיליוני שקלים. אפשר להחזיר את המוצר הפגום לשולח במקום?

ספין השבוע: המדינה ותיקי ההוצאה לפועל

זו הכריזה שיש בכוונתה למחוק תיקי הוצאה לפועל שלא התרחשה בהם פעילות מאז סוף 2005. אממה, לא את כל התיקים – רק את התיקים שבהם תובעים אזרחים מהמדינה לסייע להם להשיב רכוש שנחמס מהם. אתם יודעים – חובות, צ'קים בלי כיסוי, וכל הדרכים האחרות שאזרחי ישראל עשקו בהן את אחיהם. המדינה הולכת למחוק חובות כאלה בשווי אטמוספרי של 15 מיליארד (!) ₪.

לא את כל התיקים הישנים, כמובן. המדינה לא תמחוק תיקים שבהם אנשים חייבים לה כסף. את הכסף שלה היא יודעת יפה לגבות, גם אחרי עשורים, עם ריבית והצמדה. אבל סתם אנשים בלי כסף? לא שווים פרוטה.

גבית חובות מנוכלים היא אחד מתפקידיה של המדינה. זה אחד העמודים שמחזיקים את המבנה שמאפשר לנו לבטוח זה בזה. שורה של עורכי דין הגישו עתירה נגד המדינה בנושא. בית המשפט רוצה תשובות. נראה מה יהיה.

צדיק השבוע: בית הדין הארצי לעבודה

קצת נחת רוח: נערה ממולדוביה שהגיעה לישראל במסגרת הסיפור העצוב והידוע – נאמר לה שהיא באה לעבוד, דרכונה נגזל ממנה והיא אולצה לעבוד כזונה; ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בסחר בבני אדם – הצליחה לברוח מחוטפיה, ובאופן נדיר גם לזהות אותם ולהתלונן נגדם. במקביל, היא הגישה תביעה אזרחית – ודרשה מהם תשלום, כולל זכויות סוציאליות ופיצויי עוגמת נפש.

תגובתם של הפושעים היתה שמאחר והם חטפו אותה, לא היו ביניהם יחסי עובד-מעביד (אולי הם חשבו על יחסי עבד-נוגש), ועל כן הם לא חייבים לה כלום. בית המשפט קבע שאמנם לא היו יחסי עובד-מעביד, אבל הם בכל זאת נהנו מעבודתה – ועל כן הם ישלמו. את הפרשה חשפו עו"ד אוהד גלעדי ועו"ד שי תקן.

הפער בין המכשירים היקרים והמלוקקים של אפל ובין תנאי העבודה של המייצרים, גדול מדי. יותר מדי דם יש בגאדג'טים האלה – וזה מבלי שציינו את העובדה שכל גאדג'ט כמעט מכיל את המתכת הנדירה קולטן, שניתן לכרות כמעט רק בקונגו, במחיר חייהם של רבים