ממיסים למעשים: האם נתניהו יחתוך בבשר החי?

ראש ממשלתנו היקר, בנימין נתניהו, מתעקש להוריד בעוד כמה חודשים את המיסים. אין בכך שמץ של הגיון, כי המשמעות היא שעם קיצוץ המיסים יקוצץ גם התקציב – מילה שמשמעותה כזכור "סל השירותים שמקבל הציבור" – אבל לחברים העשירים של נתניהו, אלה שגם כך יש להם הרבה יותר מדי, יהיה מעכשיו עוד קצת. שאר הציבור? הוא לא מעניין את מי ששקל ברצינות להיות שר האוצר של איטליה.

נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר – כאן המקום להזכיר שהוא מינוי ביבוא אישי של נתניהו, שמעדיף סביבו כמה שיותר אזרחים זרים, רצוי עשירים; כרגע הוא שוקל למנות את הפרקליט האמריקני החלקלק אלן דרשוביץ לתפקיד השגריר באו"ם – כבר הביע את מחאתו. זה לא הזמן, הוא אומר. לפישר, באופן מוזר, יש אינטרסים גדולים משל נתניהו לשמור על המשק הישראלי: המוניטין שלו ככלכלן עולמי תלוי בכך. נתניהו תלוי רק בבוחר הישראלי המנומנם, שסובל מאלצהיימר ציבורי. אי לכך ובהתאם לזאת, נתניהו התעלם.

אבל עכשיו גם מקהלת נערי האוצר שרה בקול אחד שהורדת מיסים כרגע היא מתכון לצרות. הם מצביעים על הצמיחה האיטית ביחס ברבעון הראשון של 2010, שעמדה על 3.3% (בשיעור שנתי). ברבעון האחרון של 2009 נרשמה צמיחה של 4.8%. בקיצור, נראים סימני האטה.

את נתניהו זה לא מעניין. הוא יגזור את הקופון עבור האוליגרכיה של 18 המשפחות. ושאר הציבור? הוא יצטרך להסתפק, שוב, בשירותים מקוצצים. כמו הסוס מהבדיחה הידועה.

הפיתוי האחרון של מרקל

ישראל, כידוע, היא מעצמה כלכלית שהעולם נוהר אליה כדי ללמוד ממנה לקח. על כן אין לה מה ללמוד מאחת המדינות הנחשלות בעולם, גרמניה.

שם, הקנצלרית אנגלה מרקל לא רק שנמנעה מקיצוץ מיסים, חוסר ההבנה שלה בכלכלה הוביל אותה להודיע שהיא תטיל מיסים חדשים, במיוחד על שוק ההון. הסיבה? חמדנותם של בתי ההשקעות וחברות מפוקפקות כמו גולדמן סאקס היתה גורם ישיר לקריסה בשוק ההון שאירופה חווה כרגע. הפיתוי לעשות מכה מהירה, פיתוי שחמדנים מקצועיים – מחקרים כבר הראו שכלכלנים הם קמצנים כרוניים, חסרי מצפון, שמסוגלים לנדיבות הרבה פחות מהאדם הממוצע – לא עומדים בו, גם כשהוא מחסל את השוק בו הם פועלים. אחרי הכל, הממשלה תמיד טורחת להציל אותם, אז למה להם?

אז מעכשיו, אומרת מרקל, יהיה מס בורסה. הוא יועיל לא רק לצאת מהבוץ שגרמו החזירים של גולדמן סאקס – כהרגלם, הם השקיעו ביוון תוך הימור על כך שהיא תקרוס, ואז נתנו לה דחיפה קטנה, לא לפני שהחתימו את הממשלה על חוזה לגריפת רווחי העתיד של הלוטו היווני – אלא גם להרגיע אותם. אחרי הכל, על הרווחים המפוקפקים הבאים הם יצטרכו לשלם מס. אני עדיין חושב שהעמדת גיליוטינה בפתח גולדמן סאקס ועריפת המנכ"ל וכל הסמנכ"לים שלה בפומבי היא פתרון עדיף – יזכרו את זה יותר טוב, לדעתי – אבל האיחוד האירופי, למרבה הצער, מתנגד לעונש מוות.

צה"ל יורק עליך, מותק

מסתבר שלשותף הבכיר שלכם, משרד הבטחון – 52% מכספי המיסים שלכם הולכים אליו – לא ממש אכפת ממכם. לא שזה היה צריך להפתיע.

כידוע, צה"ל החל בפרויקט רחב מימדים של בניית "עיר הבה"דים" בנגב. הכנסת דרשה מהצבא לתת עדיפות מתקנת לספקים ובנאים מהדרום, שכידוע סובל ממצוקה כלכלית ניכרת. הצבא התעלם. מה, הוא חייב לכם משהו? הוא חייב להתייחס לכנסת? למה, מה קרה? הוא יבנה מה שהוא רוצה איפה שהוא רוצה בכמה שהוא רוצה, ואם אתם תעזו לומר משהו בנידון, הוא מיד יבהיר לכם שאם הבזבוז הזה לא יאושר, ואתמול, אז דיוויזיה איראנית תבחר את הישוב שלכם כמטה שלה ולא יהיה שום דבר שהוא יהיה מסוגל לעשות בנידון. ככה זה עובד כבר שנים. רוצים הוכחה? שימו לב: באוקטובר-נובמבר הקרוב, עת יפציעו דיוני התקציב, יודיע איזה בכיר באמ"ן שהאיראנים הרבה יותר חזקים ממה שחשבנו ושהוא חייב, דחוף, עוד דולרים. מה קרה לדולרים הקודמים שהוקדשו לתחום, אף פעם אין לדעת.

בקיצור, ועדת העבודה של הכנסת הודיעה לצה"ל שלא מקובלת עליה העובדה שהוא מתעלם מההנחיות שלה ושהיא דורשת שהוא ישהה את המכרזים שלו בשלושה חודשים כדי להתאים אותם לעובדה שהוא חי על חשבון הציבור וצריך גם להחזיר משהו. צה"ל, בתגובה, התעלם.

החינוך על קרן הצבי

אחת הבעיות של אזרחי ישראל, כידוע, היא חוסר ההשכלה הכלכלית שלהם, והבור עמוק במיוחד בתחום הפנסיה. כחלק מה"רפורמה" בתחום, החליטה הממשלה והכנסת אישרה להקים קרן לקידום החינוך הפיננסי בישראל. זה היה ב-2005. השנה גילה מבקר המדינה שבקרן הזו אין ולו שקל אחד. משרד האוצר מאשים את שרי האוצר ולהיפך; שר האוצר הנוכחי, יובל שטייניץ, אמר שהוא דן בנושא וקיים לאחרונה ישיבה דחופה. נו, גם זה משהו.

צדיק השבוע: יהודה נסרדישי

מנהל רשות המיסים, יהודה נסרדישי, תקף השבוע את השכר השערורייתי שמרשים לעצמים בכירים בחברות ציבוריות. הוא אמר שלא יעלה על הדעת שפערי העוני מתרחבים, ויש מי שהולך הביתה עם משכורת של מיליון שקלים בחודש ויותר. הוא לא ציין את העובדה שהמנכ"לים בוזזים את החברות גם כאשר הם מכשילים אותן, כמו גם את העובדה שראש ממשלתנו היקר בלם בגופו את הצעת החוק המתונה של שלי יחימוביץ', שהיתה מגבילה את שכר הבכירים לסכום הפעוט של פי 50 משכרו של העובד הזול ביותר בחברתם.

ספין השבוע: בועז יונה

זוכרים אותו? האיש שהרס את חייהם של אלפים כאשר מעל בכספי הדירות שלהם ושהפך לאחר מכן לעבריין נמלט, נידון לעונש מגוחך של ארבע וחצי שנות מאסר. האיש בקושי שנה וחצי בכלא, וכבר הוא רוצה לצאת לחופשה. השב"ס סירב, אבל בית המשפט אישר. אירונית, האישור נשען בין השאר על העובדה שיונה הוא פושט רגל.

צריך להזכיר שהסטטוס הזה של יונה הוכרז, בין השאר בגלל שהוא סירב לגלות את מקומם של כמה מיליוני שקלים אבודים. אם יונה היה שודד בנקים ולא מועל בכספיהם של אנשים קטנים, הוא היה צפוי ליותר מעשר שנות מאסר והיה יכול לשכוח מחופשות. שווה, לא?

לפישר, באופן מוזר, יש אינטרסים גדולים משל נתניהו לשמור על המשק הישראלי: המוניטין שלו ככלכלן עולמי תלוי בכך. נתניהו תלוי רק בבוחר הישראלי המנומנם, שסובל מאלצהיימר ציבורי