כולנו הולילנד: השחיתות (שוב) מרימה ראש

מחקר של מכון טאוב שפורסם השבוע צריך היה לעלות לכותרות הראשיות ולהשאר שם במשך שבועות. הוא מצא ששיעור הגברים החרדים המובטלים בשיא גיל העבודה – 35 עד 54 – גדל פי שלוש בשלושים השנה האחרונות: מ-21% ל-64%.

זה נתון מחריד, כי כל מי שהופך למובטל מרצון – ויש הרבה חרדים מעל גיל 54 והמון, המון מהם מתחת לגיל 35 – הוא אדם שנטל פרנסתו עלינו, או, כפי שכתב יפה הרמב"ם "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה – הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא"; או, כפי שאמר רבי יהודה, "כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות."

וזה לא נגמר כאן: המחקר מצא שבעוד 30 שנה, 78% מהתלמידים יהיו בבתי ספר חרדים או ערביים – ואם אני הייתי חרדי, הייתי מודאג מאד מכך שמכלילים אותי בסקר אחד, בלי הבחנה, עם האחר האולטימטיבי של ישראל. כבר עכשיו ילדים חרדים מהווים שליש מכלל הילדים בכיתה א'. המשמעות היא ברורה: אם המדינה לא תפסיק, מחר, לתקצב את המגזר החרדי מכספי הציבור, בעוד 15 שנה יהיה כאן עוד דור שלא יכול להתפרנס, כי במקביל לא קיבל חינוך מתאים – והוא יהיה דור גדול יותר. אין מדינה שיכולה לעמוד בנטל כזה, של קיום במאה ה-21 תוך סחיבת מספר עצום וגודל של בטלנים.

פעם היו רק 400 חרדים שקיבלו פטור משירות צבאי ובמקביל נאסר עליהם לעבוד. זה לא היה כל כך מזמן: מנחם בגין שינה את הנוהל הזה, ופרץ את כל הגדרות, ב-1977. בכך הבטיח לימין שלטון נצחי כמעט בישראל – ויצר שינוי כבד בחברה החרדית, שבן לילה הפכה ל"חברת לומדים". זה, כאמור, עיוות בן 33 שנים. אפשר, אולי, עדיין לתקן אותו. אם הוא לא יתוקן, אפשר לומר שאנחנו רואים את הסוף.

ראויה גם להיאמר האמת הלא נעימה: ההסכם של בגין, שאין ממשלה בישראל שהעזה להפר אותו, פגע יותר מכל בציבור החרדי עצמו. הוא דן את בניו של המגזר הזה לחיים של תפלות, בורות ועוני. לא רק בשביל עצמנו צריכים לשבור את חומות הכלא האלה; גם, ובעיקר, עבורם.

בנק לאומי: הלקוח תמיד סובל

משרד האוצר הודיע השבוע כי בכוונתו לדחוף את הפרטת בנק לאומי בכל הכוח. בינתיים המהלך עוכב על ידי בג"צ, מסיבות בלגאן פנימי בקרב בעלי המניות של הבנק, אבל שווה להסתכל על האירוע הזה שוב.

הבנקים בישראל שייכים בחלקם הגדול למדינה, אחרי שהם דפקו אותה עד העצם בפרשת הרצת מניות הבנקים וכמעט הורידו את המשק הישראלי ביגון שאולה. כדי להציל את המשק, קנתה המדינה את הבנקים אחרי המשבר של 1983.

את בנק הפועלים הפריטו בתחילת שנות האלפיים. מאז, השירות שמעניק הבנק לציבור הכללי הורע משמעותית והוא משתמש בציבור הכללי כפרה חולבת שמיועדת לשמש להענקת סכומי ענק לכמה טייקונים, לשורה של עסקאות לא זהירות. כשהעסקאות מצליחות, הבנק גורף רווח; כשהן נכשלות, הוא דופק את הלקוחות הקטנים. הטייקונים לא משלמים. גם העובדה שאף אחד במשרד האוצר לא טרח לברר ששרי אריסון מאמינה ברוחות לפני שהעביר לה במחיר זול את הבנק החזק בישראל עוד לא עלתה לאף אחד במשרתו.

עכשיו מגיע תורו של בנק לאומי. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, זמם להפריט אותו כבר כשהיה שר האוצר, מהלך שלא יצא אל הפועל. אז, רצה נתניהו לפחות לעשות הפרטה הוגנת: לחלק את מניות הבנק שבידי הממשלה לכל אזרחי ישראל. אחרי הכל, כזכור, הם הבעלים. הפעם, האוצר עוקף את הרעיון הזה, והוא ימכור את המניות – כרגיל, במחיר זול במיוחד – לאיזה בעל הון.

הולילנד או ללה לנד?

המשטרה המתינה כל השבוע בכיליון עיניים להגעתו של המבוקש הגדול מכולם. הוא חשוד עכשיו בכך שלקח מיליונים כשהיה אישיות בכירה במיוחד בקנה מידה מוניציפלי, כדי לאשר פרויקט בניה מגלומני ומושחת.

מעבר לבדיחות על צו איסור הפרסום, אפשר לומר שהמצב מבחינת היושר הציבורי מעולם לא היה גרוע כל כך. יש עד עם קבלות: אשר ידלין, שהשחיתות שלו בשנות השבעים היתה בין הסיבות לקריסת מפלגת העבודה דאז, אמר השבוע לוויינט שכל העסק רקוב, שהוא לא רואה כל דרך להלחם בשחיתות, וש"אין בזה כל טעם, ברכה לבטלה". יצוין בעצב שהאיש שחיסל את הקריירה של ידלין, ניצב בנימין זיגל, שנודע בשעתו כ"אימת הצווארון הלבן", נראה בשנים האחרונות, לאחר שאולץ לצאת לפנסיה, כעורך דין של האנשים מהצד השני של המתרס.

ספין השבוע: ראש הממשלה בנימין נתניהו

כשראש ממשלתנו היקר, נתניהו, שמע על העובדה שמשרד האוצר מעכב את מתקן ההתפלה באשדוד מזה שנים בטענה שמקורות דורשת יותר מדי כסף לקוב מים, הוא דפק מיד בזעם על השולחן והודיע שהוא מצפה שהצדדים יגיעו לפשרה תוך חודש – כשהכוונה, כמובן, היא שמקורות תתיישר עם הדרישות של משרד האוצר.

נתניהו גם הבהיר שהבעיה נובעת מכך שמקורות טרם הופרטה, ושעגל הזהב של השוק תמיד יעיל יותר. אישית, אני חושב שהרעיון של העברת השליטה במשק המים בישראל לידי אנשים שהאינטרס היחיד שלהם – האינטרס היחיד שלהם על פי חוק – הוא מיקסום רווחים, הוא מתכון לאסון. בקליפורניה הפריטו את משק החשמל. אולי שמישהו יספר פעם לנתניהו מה קרה כשחברת החשמל שם, אנרון, רצתה יותר רווחים – היא יצרה משברי חשמל יזומים בשיא החום.

צדיק השבוע: בית משפט השלום בחיפה

בית משפט קנס השבוע את רשת כפר השעשועים, לאחר שזו פרסמה מידע מטעה על מבצעים, מה שמשך אליה צרכנים – להם אמרה שהמוצר שהם רוצים, אחרי שכבר הגיעו איתו לקופה, איננו במבצע.

השטיק הזה מיועד ללחוץ על כל הכפתורים של מערכת ההפעלה הפולנית שלנו, שאומרת שאם כבר הבעת עניין במוצר אתה לא יכול לסגת רק בגלל שהוא עולה כמה זלוטס יותר, אתה תיראה קמצן. שיטת הלוחמה הפסיכולוגית כנגד לקוחות הזו מנוגדת לחוק, וכפר השעשועים תשלם 40 אלף שקלים על הנסיון ועוד עשרת אלפים על כך שלא סימנה מחירים על חלק מהמוצרים.

כשהעסקאות מצליחות, הבנק גורף רווח; כשהן נכשלות, הוא דופק את הלקוחות הקטנים. הטייקונים לא משלמים. גם העובדה שאף אחד במשרד האוצר לא טרח לברר ששרי אריסון מאמינה ברוחות לפני שהעביר לה במחיר זול את הבנק החזק בישראל עוד לא עלתה לאף אחד במשרתו